מדברים גלויות

נובמבר 15, 2016

מסע בזמן

 

 

23.11.1969

אנה אהובתי,

אני בפריז היפה, מזג האויר כאן נפלא ויש הרבה חנויות עם מוצרים שמעולם לא ראיתי, אבל אני לא מסוגל להתלהב מכלום, כי ליבי נקרע מגעגוע ואני חושש שאולי לא אראה אותך שוב.

תחזיקי מעמד, מחכה לקבל ממך מכתב שאדע שהכל בסדר,

שלך, שנדור.

נ.ב אני אוהב אותך

 

את הגלויה לעיל שלח שנדור פטרובי בשנת 1969, מפריז, לאהובתו אנה שהתגוררה בבודפשט.

אני רכשתי את הגלויה בחנות יד שנייה בבודפשט.

אני מדמיינת את אנה רזה וגבוהה, לבושה במעיל שחור ארוך, קוראת בהתרגשות את הגלויה של שנדור.  ושנדור? מה הוא בכלל עשה בפריז? אולי ערק למערב? אולי נסע במשלחת? ומי יודע אולי הוא היה בכלל מרגל בשירות הוד מלכותה?

האם אנה שלחה לו מכתב בחזרה? האם הם נפגשו מחדש?

 

גלוה מרומא

רומא 1984

 

 

3.7.1984 – זולל, סובא ומצלם ברומא הרחוקה.

 

כך תמצת לי בקצרה חברי דאז את געגועיו העזים….

חמש שנים היינו חברים, במהלכן הוא נסע, בכל קיץ, עם הוריו לחו"ל ושלח לי, שנה אחר שנה, גלויות מבושמות בריח של חו"ל, ציניות ופה ושם גם קצת געגוע או שניים.

 

 

גלויה מרומא

רומא 1969

 

עוד מילדותי אהבתי מאד גלויות.

בבית של סבא וסבתא שלי הייתה קופסת פלאים.

קופסת מתכת גדולה ובתוכה טמונות גלויות שנשלחו מארצות רחוקות.

אהבתי לשפוך את כל תוכנה של הקופסא ולעלעל בגלויות, לשרטט במוחי את מסלולי הטיולים שערכו שולחי הגלויות.

קופסת פלאים זו, ביחד עם אוספי הבולים של סבי וספרי ילדים על ארצות מכל העולם, היוו את הבסיס לתשוקה הגדולה שלי לטיולים בחו"ל.

 

זלצבורגלנד

זלצבורגלנד.  1974

 

גלויה מאוסטריה

באד גסטיין 1970

 

מורזין, אלפים צרפתים, 1978

מורזין, אלפים צרפתים, 1978

 

לא רק גלויות מחו"ל התאכסנו בקופסא, לצד הגלויות מעיירות מרפא אירופאיות, דרו גם גלויות ושנות טובות שנשלחו מבתי הבראה ומרגוע שונים בארץ.

בשנות השישים והשבעים  גלויות מבתי ההבראה וההארחה (שקדמו לצימרים של ימינו) היו מאד פופולאריות, נהוג היה לאסוף אותן ולעיתים אפילו להשתמש בהם בתור שנות טובות לעת מצוא.

כמעט בכל הגלויות לעיל כיכבו  בריכות כחולות ומדשאות ירוקות.

פה ושם יכולנו למצוא גם גלויות מערי קייט אופנתיות של שנות השבעים, בארץ ובחו"ל, את הבריכות החליפו חופי ים.

 

בית הבראה כפר החורש

 

אילת 1970 ומשהו

אילת 1970 ומשהו

 

סאן רמו

סאן רמו

 

גם בביתי כיכבו הגלויות. הן אמנם לא זכו לקופסא מהודרת, אלא שכבו מגובבות עם חפצים נוספים במגירה של ארון הכניסה.

את הגלויות הללו שלח לנו אבי, שנסע בעולם במסגרת עבודתו, וכך קיבלנו גלויה מציריך, מלונדון, מגרמניה והולנד ואפילו מדיסנילנד בארה"ב.

אני ואחותי אהבנו לפתוח את המגירה ולפנטז על היעדים אליהם ניסע כשנהיה גדולות.

 

דרישת שלום מציריך

דרישת שלום מציריך

 

גלויה מלונדון

מזכרת מלונדון

 

סבי וסבתי, מצד אבי, אהבו לטוס לנופש בחו"ל. הם התחילו עם אוסטריה ובשלב מסויים התלהבו מיוגוסלביה ושלחו לנו גלויות  שניחוח של קומוניזם מעורבב בהנאות החיים עולה מהן.

 

בלגרד, יגוסלביה לשעבר

בלגרד, יוגוסלביה לשעבר

 

גם בנסיעות שלי לחו"ל, בהתחלה עם הורי ואח"כ עם חברים, נהגתי לאסוף גלויות מבית המלון או לרכוש גלויות במיוחד, כדי לשבצן באלבומים המושקעים שהכנתי.

גלויה

גלויה מבית מלון בשוויץ

גלויה מבית מלון בשוויץ

גלויה

***

גלויה

16.10.87

הי מיכלוש, מה נשמקס? אני בלונדון. לאחר מסעות נדודים רבים בארץ הכיוסים הבלתי מוגבלים…

 

***

31.8.89

מיכל שלום

כרגע אני באמסטרדם ובעוד שבוע אני כבר חוזרת לארץ.

אני מאד שמחה לחזור אבל מפחדת מזה, אחרי כמעט 9 ח' של טיול, לחזור לארץ זה שינוי מאד גדול.

 

בimg_20161127_100412

 

בסוף שנות השמונים התחלתי לקבל גלויות מחברים שטסו לחופשה בחו"ל. דרישת שלום כתובה ומצולמת מכל מיני מקומות בעולם שהציתו בי, בכל פעם מחדש, את תאוות הנדודים.

מנהג מקסים זה נמשך עד אמצע שנות התשעים ופסק כאשר האימיילים והאינטרנט החליפו את הדואר הישן.

 

גלויה

 

גלויה מיפן

 

img_20161127_100949

ברצלונה 1985

 

ונקובר 1995

ונקובר 1995

 

גלויהמניו יורק

 

 

בביקור האחרון שלי בבודפשט נכנסנו לחנות וינטג' ובה שלל חפצים מהתקופה הקומוניסטית. יש משהו בתקופה הזו שמושך אותי. תמיד חיבבתי ספרי וסרטי ריגול על המלחמה הקרה. הן בטיול בבודפשט והן בברלין חיפשתי אוצרות מימי הDDR ורכשתי גלויות שצבטו לי בלב, כאלו שהזכירו לי את הגלויות מילדותי מיחד ואת העלילות שקראתי בנערותי מאידך.

 

גלויה מצ'כיה

קרלובי וארי 1969

 

גלויה מברלין

ברלין 1971

 

img_20161127_095825

קלן, 1964

ג'נבה 1962

ג'נבה 1962

 

אפילוג

במהלך הכנת הפוסט ובעיקר לאחר פרסומו והתגובות אליו, התעוררה בי תחושת געגוע. געגוע לאימג'ים של גלויות ישנות שאבדו, געגוע למקומות בהם ביקרתי ואספתי בהם גלויות ובעיקר געגוע לתקופה שחלפה, בה כתבנו באופן גלוי (תרתי משמע) שחור על גבי גלויה.

 

גלויה ששלחתי בשנת 1985 למשפחתי משוויץ

גלויה ששלחתי בשנת 1985 למשפחתי משוויץ

 

גם הגלויה הזו נמצאה באוסף שלי

גם הגלויה הזו נמצאה באוסף שלי

 

 

מגיע לי מזל טוב – "רואה עולם" חוגגת שלוש שנים להיווסדה.

בכל בלוגולדת אני מקדישה פוסט לנושא חביב עלי – לפני שנתיים כתבתי על איור ולפני שנה על מזכרות מטיולים בחו"ל. השנה, דווקא כשאני עם הפנים קדימה, בחרתי לכתוב על נוסטלגיה וגלויות ישנות.

במשך שלוש השנים האחרונות רואה עולם גדלה, התפתחה והתבגרה.

אירחתי 36 אורחים.

כתבתי על 25 ארצות שונות

סיפרתי על 15 טיולים אישיים

ועוד היד נטויה.

בתקופה הקרובה רואה עולם נכנסת לגיל ההתבגרות, בקרוב יופיעו באתר גם פוסטים העוסקים בטיולים עם מתבגרים – סיפורי טיול, טיפים לטיול מוצלח, המלצות על יעדים מתאימים, רעיונות לטיול בר/בת מצווה ועוד.

אם נסעתם לטיול עם מתבגרים ואתם רוצים לשתף בטיפים או בסיפור טיול או אם יש לכם המלצות לטיול בר/בת מצווה מיוחדים, טיולי אקסטרים או יעדים שווים את מוזמנים לפנות אלי.

מומלץ להצטרף לרשימת התפוצה ולעקוב.

 

%d7%9e%d7%aa%d7%91%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%9d%d7%91%d7%90%d7%a0%d7%a81

 

נסיים  את הפוסט החגיגי בשיר של להקת 'סבסטיאן אנד בל' הסקוטית שמצא חן בעיני בגלל הקליפ שלו.

אתם מוזמנים לשתף בתגובות זכרונות שלכם מגלויות שקיבלתם או שלחתם, ממליצה גם לקרוא את הפוסט של רבקה קופלר 'יפה כמו גלויה'.

 

 

רוצים לקרוא עוד?

תגובות פייסבוק

20 Comments

זיוה נובמבר 27, 2016 at 7:50 pm

מזל טוב, מזל טוב. מיכל, את האחות הבכורה שחוגגת ראשונה. הגלויות מקסימות. אני נהנית משלך כי את המוני הגלויות שהורי שלחו מטיוליהם הרבים סביב העולם לא שמרתי. שיהיה בהצלחה עם התכניות להמשך. אני אתן אולי את הזווית של המתבגרת שכבר לא צריכה אפילו את האדרנלין ועדיין היא מתבגרת עם צרכים של בנות גילה.

Reply
מיכל מנור נובמבר 27, 2016 at 8:59 pm

תודה רבה זיוה, כייף להיות האחות הבכורה שלכן..:-) כל כך חבל שלא שמרת את הגלויות של הוריך, כל כך היה מסקרן אותי להציץ בהן…ואשמח מאד לזוית הראייה של המתבגרת שלך שאותה אני מלווה בסיפורים שלך כבר כמה וכמה שנים.

Reply
מיכל לרקין נובמבר 27, 2016 at 7:59 pm

יאווו מיכלי איזה פוסט מקורי וייחודי ומעניין, כל כך מרגש שכל הגלויות האלו עדיין אצלך, זה ממש אוצר❤️ לפני כשנה וחצי שהבת שלי היתה בקובה היא שלחה לי גלויה כשקיבלתי אותה בדואר התעלפתי מהתרגשות, מי היום שולח גלויות? זה כל כך רומנטי בעיניי, הגלויות האלו ולא רק אלו של אהוב או אהובה. לי יש המון מכתבים ששלחו לי חברים מהארץ כשגרתי בלונדון ואני שומרת עליהם מכל משמר בקופסא מיוחדת. את מדהימה ומיוחדת, אוהבת את הבלוג שלך ויום הולדת שמח ועליז לו❤️

Reply
מיכל מנור נובמבר 27, 2016 at 9:05 pm

תודה רבה מיכלי יקרה על התגובה המרגשת. איזה מקסים מצד ביתך ששלחה לך גלויה ולא הסתפקה בתמונה בוואטסאפ. גם אני שומרת מכתבים מחברים, זה כל כך מגש אחת לכמה שנים לקרוא ולהזכר. הדור הצעיר כבר לא ידע מה זה…הזכרונות שלהם זה רק מה שהפייסבוק מעלה…:-)

Reply
רחל לבון נובמבר 27, 2016 at 9:59 pm

ערב טוב מיקוש, מאז שרבקה כתבה את הכתבה שלה על גלויות, חזרתי לגלויות שלי, ומדגדג לי באצבעות כי גם לי כמובן יש אוסף גדול עם הרבה זכרונות. הכתבה שלך פשוט החזירה אותי לתקופה ההיא בעונג רב. אהבתי לראות בין הגלויות שכבר אז ביקרו בסוואזילנד שאני הגעתי אליה רק כעת. מזל טוב למומולדת 3 כן ירבו!!! הספק רב יש לך ואני נהנית מכל כתבה וכתבה שלך!!!

Reply
מיכל מנור נובמבר 27, 2016 at 10:23 pm

תודה רבה רחל, אני מאד סקרנית לראות ולקרוא על אוסף הגלויות שלך. מעניין אלו מדינות מככבות בו…

Reply
Lian נובמבר 28, 2016 at 7:24 am

איזה פוסט יפה ומרגש. וכמה מרגש עוד יותר לחגוג איתו יום הולדת לבלוג!
מזל טוב לכם! עברתם דרך ארוכה והשביל עוד מתמשך ומלא בהרפתקאות שעוד תגלו.
בשלוש השנים האלו טיפחת בלוג לתפארת שהפך לנכס והשראה. מקום לשאוב ממנו מידע והנאה . אז לחיי השנים שחלפו ואלו שבפתח!!

ובאשר לעניין הגלויות- אני דווקא קיבלתי מכתבים. המון. וחבל שבאמת כבר לא נהוג לשלוח מכתב או גלויה. אני מתגעגעת לזה…

Reply
מיכל מנור נובמבר 28, 2016 at 8:50 am

תודה רבה ליען יקרה על התגובה המפרגנת שלך. חבל מאד שכבר לא שולחים גלויות, למרות שעדיין אפשר לרכוש גלויות בחנויות מזכרות….אז מעניין מה עושים איתן?

Reply
שירה גנני נובמבר 28, 2016 at 11:51 am

איזה יופי! אני אוהבת כל כך גלויות. בשנות העשרים לחיי סיגלתי לי מנהג די מצחיק והייתי שולחת לחבריי מכל יעד חדש את הגלויה הכי הזויה ומופרכת, המייצגת את אותו מקום. תמונה של זקנת השבט נטולת השיניים בלבוש מסורתי מלאוס; חבורה של גברים כרסתנים ללא חולצה, שותים כוסות בירה ענקיות (ליד הכיתוב "פרוסט!") מדרום גרמניה וכו'… אני זוכרת שאמסטרדם היתה מאתגרת במיוחד, כי תרבות הגלויות המטופשות בה חוגגת, אבל לא היה קל למצוא משהו מחוכם ומשעשע ולא סתם וולגרי… אמנם עדכנתי במייל כל הזמן, אבל הגלויות היו מסורת כיפית והתמדתי בה. אני בטוחה שהאוסף שלך מרתק! בלוגולדת שמח (:

Reply
מיכל מנור נובמבר 28, 2016 at 4:20 pm

שירה, איזה מנהג מגננניבבבב, אני אוהבת אתגרים יצירתים כאלו בטיול…אולי תחזרי אליו? נראה לי שיש היום צמא לקבל גלויות ולא רק וואטסאפים…

Reply
שירה גנני נובמבר 29, 2016 at 1:14 pm

הייתי חוזרת בלי להתבלבל, אבל המשכנתא שלי לא מרשה לי ליסוע לחו״ל כבר זמן מה ): היא מאד קשוחה איתי

Reply
מיכל מנור נובמבר 30, 2016 at 10:04 pm

אפשר לשלוח גלויות גם מאילת או מטבריה..רקומרת….:-)

Reply
שירה גנני נובמבר 29, 2016 at 1:17 pm

ופתאום נזכרתי בגלויה משוויץ! היא היתה גלויה מהסבנטיז של שני גברים באפודות סרוגות יושבים לשולחן עם מפה משובצת, אוכלים פונדו גבינה ומחייכים חיוך צ׳יזי במיוחד על רקע אתר סקי מושלג. כאילו סצינה מושלמת כל כך שהיא הזויה לחלוטין. חייבת למצוא אצל אמא שלי את הגלויה הזאת! היא כאילו-רצינית ותכל׳ס קורעת מצחוק

Reply
מיכל מנור נובמבר 30, 2016 at 10:05 pm

את בכלל חייבת למצוא לפחות חלק מהגלויות, כי כ'מומחית לנייר' את בטח תוכלי לעשות מהן משהו מאד מיוחד….

Reply
כרינה ובר נובמבר 30, 2016 at 10:14 am

קראתי את הפוסט הזה בשקיקה כל כך גדולה. כמו כוס מיים שמרווים גרון יבש במיוחד. מיכל, זה הפוסט הכי הכי מרגש שלך. נתת לי להציץ לתוך השורשים של התשוקה שלך. למקום ממנו נבנה ההקשר של העשייה הנפלאה שלך. החזרת גם אותי לזמנים אחרים, לאיזה תום שהיה ולא יחזור. ופתאום הבנתי בזכותך, את ההקשר של התשוקה שלי לטיולים. אצלך זה היה בעיקר הגלויות. אצלי זה היה סיפורים של אבא שהיה חוזר כל פעם ממקום אחר ומספר לי לפרטי פרטים על כל המקומות שהיה בהם. בלי צילומים, בלי ויז'ואל, ככה התפתח אצלי הדמיון וחיידק הנדודים הטמע בתוכי.
הפסקה הראשונה עם הגלויה שמצאת, העבירה בי צמרמורת גדולה. יש בקניית הגלויה הזו מעשה של מסתורין אקזוטי אפילו. פתח לתוך חיים של אחרים והדמיון מתחיל לעבוד. וכך גם שאר הציטוטים.

הפוסט הזה הוא יצירת מופת ואת אהובה, יצירת מופת בעצמך של יצירה, תשוקה, דיוק ומצוינות לשמה.
איזה כיף שיש לעולם את הבלוג שלך.
לעוד שנים רבות של טיולים, חלומות, פריצת גבולות של ארצות וגם של אפשריות.
אוהבת אותך מעמקי ליבי

Reply
מיכל מנור נובמבר 30, 2016 at 10:09 pm

כרינה יקרה לי עד מאד, התגובה שלך היא כמו שיחה בינינו, אני ממש שומעת אותך מספרת לי אותה ואני עונה לך…אז אמנם התשוקה שלי לטיולים קשורה לעוד המון דברים (סבא וסבא שלי שלקחו אותנו לבית הבראה, ספרונים על מקומות בעולם שהיו לי בילדות, אוסף הבולים של סבא שלי ואפילו קלפי העולם המופלא) אבל את צודקת שהגלויות היו משהו מיוחד כי לצד הויזואל היה בהם גם סיפור על קשר בין אנשים והן אפשרו לי להמשיך ולדמיין את הסיפור הלאה. המון המון תודה על התגובה, מחכה לחבק אותך בקרוב….

Reply
נויה קומיסר נובמבר 30, 2016 at 10:34 am

וואוו איזה הספק. כמה יפה ורגיש האופן שבו את משלבת בבלוג שלך גם טיילנים אחרים..נותנת במה לאירועים בחיים שרוצים לחגוג אותם בעזרת ליווי צמוד של הבלוג שלך. בלוג של מעוף הציפור שמעשיר אותי בידע, בצבעים, בריחות וכן, גם בזכרונות. הפוסט הנוכחי שלך, החזיר גם אותי לגלויות שקיבלתי, שכתבתי. חלקן עד היום שמורות אצלי. אומנם המפתח לארגז שבו אגרתי אותן, נעלם ואבד לו כבר מזמן, אבל אני זוכרת טוב טוב מי הן הגלויות ששם. הן מחכות לי. ובזמן שקראתי את הפוסט שלך, חשבתי לעצמי, שהיום, בעידן הווטאפ שמצרפים תמונה, בדרך כלל היא תמונה שבה המצולם גם מופיע. כאילו המחשבה היא: מה פתאום שאשלח תמונה בלעדי? אני המרכז שבתמונה. ואולי זה אומר על סוג של שינוי שכולנו עברנו.מגלויה שדיברה נוף, טבע, מופשט, עברנו למלל מדויק ולצילום עצמי. מאידך, דווקא הגלויות דיברו בקירבה לעיתים גדולה יותר, ובהערכה לאות הכתובה ולנדירות המיפגש בין הצדדים, במידה רבה יותר מאשר שלל הווטאפים לילות כולנו מעלים , שולחים ומתקשרים. אז תודה מיכל יקרה שאת חוגגת איתנו את החיים ומראה לנו עולמות ניסתרים. את זוכרת את שיר הנושא בסידרה שלנו מהילדות : ריץ'רץ? העולם הוא גדול …מזמזמת לעצמי בזמן קריאת הפוסט.

Reply
מיכל מנור נובמבר 30, 2016 at 10:14 pm

נויה, אני כל כך אוהבת לקרוא את התגובות החכמות שלך והנה שוב הפצעת עם תובנה שאני מתחברת אליה, על האובייקט המצולם בגלויה מול זה של הוואטס אפ, ממש אפשר לכתוב על זה עבודת סמינריון בחוג לתקשורת….ואם כבר אנחנו מעלות זכרונות, אז את זוכרת את תוכנית הטלוויזיה "ילדים בעולם"? נראה שגם היא השפיעה מאד על אהבת הטיולים שלי וגם שם עודדו מאד כתיבה של מכתבים וגלויות בין ילדים בעולם.

Reply
חן סיון דצמבר 6, 2016 at 3:10 pm

שני סיפורים:

א- בתחתית ארוןנהבגדים של אימא שלי שכנה קופסת נעליים בשימוש חוזר, עשויה קרן לבן, ומלאה גלויות. גלויות שנכתבו ונשלחו ממקומות רחוקים, כלאו שנשלחו אליה מכאן, מישראל, אשאנחנו גרנו למשך שנתיים וחצי באנגליה, וגלויות שהיא רכשה במקומות שונים. את סיום השהייה באנגליה – שעליו אימי מצרה עד היום – ציינו בטיול במכונית מאנגליה, דרך חציית התעלה, דרך צרפת, בלגיה והולנד, מערבה לשוויץ ואיטליה, שם אבי מכר את המכונית בנמל ברינדיזי ועלינו על אוניית נוסעים, הביתה לישראל.
במצב דברים טיפה אחר, במקום לחזור לארץ היינו ממשיכים אל לוס אנג'לס.
אבל את הגלויות אימי שמרה שנים ארוכות.
אני אהבתי בעיקר את אלה שהכילו תמונה שלמה, ולא קולאז' של תמונות קטנות יותר.
הקולאז' נראה לי ששחוטא לתמונה.
איפה הן היום? אין לדעת
מאז עברו הוריי דירות אינספור, ואימי עברה לבד עוד שתיים. הגלויות אינן
.
ב- כשהיורש היה בן 5 נסעתי לסין לנסיעת עבודהש ארכה 8 ימים ולילות.
דיברתי איתו בסקייפ כמעט כל יום, מתי שרק התאפשר, ובנתיים טיפלו בו אביו, אבי, אמי ושלל קרובי משפחה.
אבל היורש האהוב אהב לקבל מכתבים בתיבת הדואר. לא מייל. מכתבים ממשיים.
אז נכנסתי לדואר בדרך לעבודה, רכשתי מארז של גלויות נוף – כיות חמד של העיר שנחאי, על גניה היפים הרבים – וחבילת בולי דואר. במטוס חזרה הביתה ישבתי וכתבתי לו גלויה על כל יום שהעברתי שם. מין יומן קטן של הימים שעברו עליי.
הוספתי את הבולים.
כן, לא שלחתי אותן בדואר, כי היו הולכות לאיבוד בדרך, או מגיעות חודשים אחריי.
את הראשונה הנחתי בתיבת הדואר שלנו כשירדתי מהמונית לייד הבית.
את האחרות טיפטפתי בימים הבאים
היורש היה מאושר בגלויות אפילו יותר מאשר באימו שחזרה הביתה.
.
תודה, מיכל, על שאת חולקת איתנו את העולם הרחב שנפרש בפנייך

Reply
מיכל מנור דצמבר 6, 2016 at 5:17 pm

חן, רק עבור תגובות מרגשות כמו שלך היה שווה לכתוב את הפוסט הזה. הסיפורים שלך מילדותך באנגליה מעוררים בי המון סקרנות, ואני שמחה שאת כל הזמן מטפטפת זכרונות ממנה אצלי…והסיפור על הגלויות מסין – כל הכבוד על הרעיון היצירתי.

Reply

Leave a Comment

אשמח גם להצטרף לרשימת התפוצה

HTML Snippets Powered By : XYZScripts.com

מוזמנים להמשיך לראות עולם

 

 הצטרפו לרשימת התפוצה וקבלו השראה לטיולים 

תודה שנרשמת. מייד יגיע למייל אישור על ההרשמה. במידה ולא הגיע מייל ייתכן והוא מסתתר בתיקיית קידומי מכירות.