מקום של השראה

רואה עולם מארחת את נעמה אורבך

הו כמה שאני אוהבת לארח…הבעייה היא שכבר שש שנים הבית שלנו בבנייה ושיפוצים, מה שמפריע לי להרבות באירוחים. מזל שיש לי את הבלוג.

השנה בחרתי לארח אצלי בסוכה חמש נשים מיוחדות, אחריהן אני עוקבת בפייסבוק ולראיין אותן אודות השראה ומסעות.

מזמינה אתכם לצאת איתי למסע השראה סובב עולם וחוצה תקופות.

האורחת הראשונה היא נעמה אורבך, מגשימת מתנות, מעצבת כשרונית ומקורית ובלוגרית.

אל נעמה התוודעתי מזמן מזמן בפייסבוק, אהבתי את הרעיונות המקוריים למתנות שהיא מעצבת, אח"כ התלהבתי מהבלוג שלה ולבסוף אף פגשתי אותה במציאות.

אני מקדישה לה ולכל מי שחולם ומגשים את השיר הבא:

מהם מקורות ההשראה שלך?

מקורות ההשראה שלי הם בעיקר פנימיים. ההשראה הכי נכונה וטובה עבורי מגיעה מארגזי זכרונות הילדות שלי. כשאני מחטטת בהם ונזכרת בכל מיני דברים שאהבתי והייתי במשך החיים – זה מעורר בי השראה ליצור משהו חדש מהזכרונות האלה. לפעמים זה מוצא את דרכו לדברים שאני עושה עם הילדים שלי, לפעמים לכתיבה על סבתא שלי ואוסף הבגדים שלה ולפעמים לחפץ חדש לבית.

זכרונות ילדות. צלמת: נעמה אורבך

מחווה לבגדים של סבתא

מגיל צעיר אני קוראת ואוהבת מגזיני עיצוב מחו"ל. כנערה הייתי נוסעת בשני אוטובוסים לטאוור רקורדס כדי לקנות את הגיליון החדש של דה פייס ו-ID עד שבסוף עשיתי להם מנוי. כחיילת הייתי חוזרת הביתה משבוע צבאי מדברי משעמם ומדכא וטובלת את עצמי בכתבות על פופ בריטי ואופנת רחוב. זה הרחיב לי את הלב ונתן לי תקווה.

על הקיר שלי ליד המיטה בצבא היה קולאז' של תמונות משונות ממגזינים שאף אחד לא הכיר. אני ממש זוכרת את עצמי בוהה בצילומים האלה לפני השינה ומוצאת בהם את המקום הפרטי והשקט שלי.

היום אני מוצאת השראה בעיקר בבלוגים ופודקאסטים של אנשים מוכשרים מסביבי. אני קוראת בלוגים כבר יותר מעשור, ומקשיבה המון לפודקאסטים תוך כדי עבודה או נהיגה. מרתק אותי לראות את ההתפתחות של העולם הזה. בלוגים הם כמו קצת כמו מגזינים של אדם אחד (ולפעמים צוות), וכיוון שבעבר עבדתי לא מעט שנים בתחום של עיצוב מגזינים ועיתונים – מסקרן אותי לראות איך אנשים בוחרים לערוך את המגזין הפרטי שלהם.

השראה ממגזינים. צילום:  נעמה אורבך

המוצרים שלך מאד בניחוח ישראלי של פעם – האם זה מכוון?

אני תמיד אומרת שאני נוסטלגית מלידה, ושכבר בגיל שש הסתכלתי בערגה על גיל חמש.
חפצים, עיצוב נוסטלגי וטיפוגרפיה עברית ישנה פשוט עושים לי את זה. אני לא חושבת שפעם היה טוב יותר מהיום בהכרח, אבל מתגעגעת לפעמים לפגוש את עצמי בגילאים צעירים יותר. הנטייה הטבעית שלי היא עיצוב עדין עם נגיעות נוסטלגיות. זה משפיע גם על סוג המתנות שאני מעצבת וגם על אופי העיצוב עצמו. אני גם מאוד אוהבת את השפה העברית, ועוסקת הרבה באלף-בית ובילדוּת, מה שנותן גם תחושה של "פעם".

מוצרים בניחוח ישראלי. צלמת: נעמה אורבך

האם יש מקומות בארץ או בחו"ל או מעצבים/אמנים בינלאומיים שמהווים עבורך מקורות השראה לעיצובים?

בארץ: אני מאוד אוהבת את האזור של גבעות אלונים ועמק יזרעאל. גדלתי בטבעון והואדי שליד בית הורי היה מקום משחק נהדר. אני אוהבת להיות מוקפת בירוק, זה בהחלט מעורר בי השראה, ובעיקר רוגע.
אני גם אוהבת להסתובב בקיבוצים. להסתכל בחצר הגרוטאות של ילדי הגן. זה מעורר בי השראה רבה. משהו בדשאים, בשבילים ובמבנים הקיבוציים מאוד נעים לי (למדתי בקיבוץ בבית הספר היסודי ויש לי משם זכרונות טובים).

השראה מגבעות אלונים. צלמת: נעמה אורבך

בחו"ל: ההשראה שלי מחו"ל לא ישירה אבל כן נוכחת בעבודות שלי. בכל הפעמים שנסעתי לחו"ל וניסיתי ליצור שם משהו חדש  – לא הצלחתי. עם זאת הבילוי הארוך בחנויות ספרים, בחנויות עיצוב, המפגש עם תרבות נייר איכותית ומוצרים מעוצבים ממקומות שונים – כן מחלחלת ומשפיעה על העיצוב שלי, שתמיד ילך לכיוון מאופק ועדין יחסית.
מקצת מהמעצבים והאמנים שאני אוהבת לאחרונה: הטיפוגרפית ג'סיקה היש, המאיירת פיבי וול, האמן מארק דיון ויש עוד רבים.

השראה מחנויות מגזינים וספרים

לאן את מפנטזת להגיע?

אני מאוד רוצה לנסוע לשוודיה. גדלתי על הספרים של אסטריד לינדגרן, ותקופה מסויימת אפילו תכננתי ללמוד שוודית כדי לקרוא אותם במקור (עדיין לא הגעתי לזה :-)). אני מאוד רוצה לראות את הנוף השוודי הכפרי שאותו היא מתארת בספרים שלה.

חוץ מזה אני מאוד רוצה לנסוע ליפן. הייתי שם בגיל 17 עם המשפחה, אבל אני רוצה להגיע לשם כאדם מבוגר, כמעצבת, ולחוות את יפן בצורה שונה מגיל 17 (אנקדוטה: הלכנו לתיאטרון קבוקי שנמשך כ-3 שעות. כולם, כולל משפחתי, הגיעו עם מגשי סושי מהודרים. ורק אני, הטינאייג'רית שהתקשתה עם האוכל היפני, הגעתי עם שקית של מקדונלד'ס. מבחינה קולינרית הטיול הזה ממש בוזבז על הבן אדם הלא נכון).

רוצה לחזור ליפן כבוגרת.

לאן תחזרי שוב ושוב?

לפריז.

פריז היא המקום בעולם שבו אני מרגישה בבית. הייתי בה הרבה מאוד פעמים והיא תמיד הבחירה הטבעית והראשונה שלי כשאני מתכננת נסיעה לחו"ל.

כשהייתי סטודנטית נסעתי בכל חופש גדול (שלוש פעמים) ללמוד צרפתית בבית ספר קטן ברובע ה-11. זה היה הטיול אחרי צבא שלי, שחולק על פני שלושה חופשים והיה חוויה מעצבת ומיוחדת במינה, לגור חודשיים אצל משפחה צרפתית, לאכול ארוחות ערב משפחתיות איתם ולפגוש בבית הספר אנשים מכל העולם שחולקים אהבה לשפה הצרפתית. העיסוק ארוך הטווח בשפה הצרפתית זלג בתקופה ההיא לחלק מהעבודות שלי כסטודנטית בבצלאל ומצד שני גרם לי להסתכל על העברית במבט של גילוי אוהב מחדש. גם זו סוג של השראה.

באופן כללי אני אוהבת מאוד לחזור למקומות שמוכרים לי (ולקרוא ספרים שכבר קראתי שוב ושוב…). מרגש ומשמח אותי לפגוש אותם מחדש.

פריז.

כרטיסים ומזכרות מהשהות בפריז

כיצד את מתעדת את הטיולים שלך?

אולי מפתיע אבל אני לא מתעדת הרבה, לפחות לא בטיולים לחו"ל. במשך שנים סחבתי מצלמות ותמיד יש את הרגע הזה שאת מצד אחד רוצה לצלם משהו ומצד אחד קופאת מקור וממש לא בא לך להוציא את הידיים מהכיסים ואת המצלמה מהתיק. הייתי אוספת באדיקות כתובות של מקומות בפנקסים, כרטיסי כניסה לתערוכות ולמוזיאונים ומכינה אלבום לכל טיול, עם תמונות ומזכרות מודבקות.

עם השנים אני מרגישה פחות צורך לצלם בטיולים לחו"ל, ובעיקר מרגישה קלילות גדולה מאוד כשאין איתי מצלמה. גם בפלאפון אני לא מצלמת הרבה. כשאני בחופש אני אוהבת לנפוש גם ממלאכת התיעוד.

בגיל 17 מצלמת  בטיול ביפן

מה שכן, אני מבלה שעות בחנויות ספרים מקומיות בחו"ל, ואוהבת לקנות ספרי אמנות, עיצוב, מגזינים, אריזות יפות ומוצרי נייר ממקומות שונים בעולם, וגם זה סוג של תיעוד. לקנות ספר או שניים בכל נסיעה יצר על המדפים שלי אוסף מצטבר של חוויות ואני יכולה לראות איך הטעם ותחומי העניין שלי השתנו עם השנים. אני זוכרת באיזו נסיעה קניתי כל ספר כמעט.

בארץ, כשהטיולים קצרים ולא מאומצים מדי אני כן לוקחת את המצלמה שלי. הצילומים ממנה נכנסים לאלבומים דיגיטליים שאני נזכרת לעצב פעם בשנה שנתיים. אגב, אני תמיד צריכה לשים לב שיש כמה צילומים שבהם גם אני נוכחת כי אני תמיד מאחורי המצלמה, ואני צריכה לזכור לתת את המצלמה למישהו אחר מדי פעם.

כדי להפוך את התיעוד (שלי ושל אחרים) לקל ופשוט המצאתי ערכה מיוחדת בשם "איפה הייתי ומה עשיתי". הערכה כוללת חותמת עץ, כרית דיו, ודרכון אישי מעוצב. הרעיון הוא להחתים כל טיול שעושים בדרכון, וכך ליצור חוויה מצטברת של טיולים ורגעים משפחתיים. הילדים שלי כבר מחתימים את הדרכונים שלהם במרץ רב. אפשר לקרוא עוד על הערכה כאן.

"איפה הייתי ומה עשיתי"

תודה לנעמה על הביקור המהנה, שמחתי מאד להכיר אותך לעומק. ברוח החג אני מזמינה אתכם לבלוג שלה, לחגיגת יצירה לסוכות.

ביקשתי מנעמה לבחור שיר לסיום והיא בחרה את השיר "ערב עירוני" בביצוע יוסי בנאי.

במהלך החג יתארחו אצלי בסוכה יוצרות מרתקות נוספות שווה לעקוב.

מזמינה אתכם להצטרף לרשימת התפוצה ולהמשיך לראות עולם:

תגובות פייסבוק