המלצות לחופשה מפנקת (כיד המלך) בשושן הבירה
"אני ראשונה בספא"
"לא אני ראשונה בספא"
"היי למה את דוחפת? כולנו נזכה בסוף להיכנס לספא"
הדוברות הן אנוכי ושותפותי למסע הבלוגריות לשושן הבירה.
המקום הוא ספא 'פרדייז' (pairi-daēza) ברובע הכי יוקרתי של שושן. מי שנכנסת אליו מובטח לה לצאת צעירה בעשרים שנה, עם עור רענן וחלק. לא פלא שכולנו רצינו להיכנס ראשונות?
ספא 'פרדייז' הוא רק אחת החוויות שחווינו במסגרת סיור מושחת ודקדנטי להכרת החיים הטובים והמנצנצים של העשירון העליון בשושן.
מוזמנים לגלות מה עוד עשינו וראינו ובעיקר האם חזרנו עם עור חלק כמשי…
* "pairi-daēza" היא מילה פרסית עתיקה שמשמעותה גן תחום. המילה חדרה גם לשפות נוספות, כגון 'פרדס' בעברית או paradise" באנגלית.
אל המסע שאורגן מטעם לשכת התיירות של שושן הבירה יצאנו חמש בלוגריות. כל אחת זכתה לחוויות מסעירות משל עצמה. ביקשתי מכל אחת מהמשתתפות שתמליץ על מקום אחד שהלהיב אותה במיוחד
***
בית קפה משתה נשים
"מה הכי בא לך לעשות בשושן" שאלה אותי זרדה המדריכה "מַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְיִנָּתֵן לָךְ"
"את יודעת מה" עניתי לה "אם כבר הגעתי עד הלום, אז קחי אותי לבית הקפה עם הקינוחים הכי מושחתים שיש, עם הקונספט הכי מדליק בעיר".
'משתה נשים', בית הקפה והמאפייה, שנמצא בשושן העתיקה, צופה אל הנהר, בצמוד לחנות וסטודיו לפוזמקאות סרוגים, הוא כל מה שפינטזתי. שילוב של סצינה מתוך אלאדין עם מסיבת פיג'מות לנשים בלבד. זארה חדיד הופקדה על התכנון האדריכלי של המקום ואילו כארים ראשיד אחראי לעיצוב הפנים.
המקום מעוצב בגוונים של תכלת עם נגיעות של ארגמן ומשדר רכות של צמר גפן מתוק – החל מהשטיחים שפרושים בכל המתחם שהדריכה עליהם מרגישה כמו הליכה על ענן, דרך הספלים וקנקני הקפה שכמו נלקחו מתוך הקטלוג של 'אלף לילה ולילה' וכלה בכורסאות הנוחות שאי אפשר לקום מהן, עם ההדומים שבאים עם אפשרות מאסז' לרגליים.
המלצרים החתיכים מתעופפים בין השולחנות, מספקים בזריזות מופתית את כל הגחמות של יושבות בית הקפה.
אמרתי גחמות? התכוונתי לתפריט המופלא של המקום שמכיל אינספור מאפים וקינוחים בעבודת יד – ידיה של השפית של המקום שלמדה אפייה בבית הספר הגבוה לקונדיטוריה בתרשיש.
אני וחברותי דגמנו מרציפנז'י – מאפה שקדים נימוח ממולא בשוקולד מריר ואגוזי לוז עם גלידת וניל-נוגט וחלבאנאי – שכבת חלווה שמעליה עוגיית פצפוצי שוקולד, קרם פרלין וביניהם גלידת תאנים. לא ויתרנו גם על אוזן ההמן האופיינית למקום – אוזן המן ממולאת בפרג, גאנש שוקולד ושברי אגוזי פקאן.
בין לבין פינקו אותנו בסוהאנים עסלים בטעם תות לבן, משמש אוזבקי, שקדים וזעפרן.
הקפה מיובא ישירות מהודו ועד כוש וטעמו הנפלא מאזן את המתיקות האוורירית של הקינוחים שדגמתי.
כתובת: רחוב חאליסי 248
כשהגעתי לשושן לא ידעתי למה לצפות, לכן כמו שאני תמיד עושה ביעדים חדשים – בחרתי להתחיל באיזי ולבחור להגיע למלון מפנק אחרי הטיסה. כך שגם אם יהיה שוק ראשוני, אוכל לישון עליו טוב במיטה נוחה ומזגן צמוד.
לשמחתי, לכבוד הנסיעה קיבלתי הזמנה ממלון אָבִּיֶה אָסֵמָאנִי, שמחפש להתפרסם בקרב קהלי יעד חדשים וביקש ליצור שיתוף פעולה שכמובן אמרתי לו כן. המלון, שפירוש שמו בפרסית הוא "תכלת של שמיים" ענה על כל הציפיות שלי ומעבר.
אָבִּיֶה אָסֵמָאנִי נמצא במבנה עתיק של בית ספר למדעים (מדרסה אוֹלוּם) שעבר הסבה תיירותית רק לפני כעשור. החצר הגדולה בה היה מגרש הכדורסל הפכה לבריכת אינפטי כחולה תכולה, אך הטריבונות נשארו במקומן ועליהן ניתן כיום למצוא מזרוני שיזוף. מרגע שהגעתי לכאן התלווה אלי ג'ונאם, מנהל השיווק של המלון שדאג שהכל יהיה מוכן לכבוד עבודת הסיקור שלי. גם אורחים שאינם בלוגרים זוכים פה לליווי אישי וכל אחד מקבל כבר בלובי תה חם עם רחת לקום מהשכנים מאזרביג'יאן. מלבד הבריכה יש במלון מתחם ספא עם חמאם טורקי מפנק, עיסויים (גברים לגברים ונשים לנשים, אני דווקא בעד) וכן טיפולי פנים מיוחדים העושים שימוש באצות ים ולימון שחור.
החדר שקיבלתי היה בצבע תכלת עדין, מה שמשרה נינוחות מהרגע הראשון. כיאה לאזור הגיאוגרפי המיטה הייתה עם כמויות כריות שלא ניתן לספור על שתי הידיים ובגודל שהספיק לחמישה מטיילים לישון שם ביחד בנוחות. ג'ונאם הראה לי איך להכין תה בצורה מיטבית (חלילה להיות חסרת סבלנות ולשפוך אותו לפני שספג את הטעמים) והגיש לי פירות מיובשים שלא ידעתי שקיימים.
בערב הגעתי לחדר האוכל לבופה שהכיל שילוב של אוכל פרסי, אוכל טורקי ונגיעות מהמטבח הסורי. מה זה אומר? הרבה אורז לבן, עליו יוצקים שלל תבשילים צבעוניים ומגישים לצידם יוגורט קר לניקוי החך. זה היה טעים להפליא ולא חריף בכלל! בקיצור, אם אתם מגיעים לשושן – פנקו את עצמכם בלילה כאן לפני שאתם יוצאים לחרוש את העיר והאזור.
בעיר שיראז שבאיראן תוכלו למצוא מסגד בשם "נאסר אל מולוק" אשר מוכר גם בשם – המסגד הורוד.
הוא התפרסם בזכות העיצוב הצבעוני והמרשים שלו שהופך אותו ליצירת אומנות של ממש. בשעות הבוקר, כאשר אור השמש מכה במבנה המסגד, החלונות הצבעונים יוצרים השתקפות של צורות בשלל צבעים. הארכיטקטורה המעניינת של המסגד, הופכת אותו להיות מקום קסום ומאד פוטוגני.
הוא נחשב לאחד המקומות האינסטגרמים באיראן וכשמסתכלים על התמונות שלו, אפשר להבין למה. המסגד המסורתי ממוקם בעיר שיראז שנחשבת לעיר הרומנטיקה והשירה. בשיראז תוכלו למצוא גם גנים עשירים בעלי מגוון עצום של פרחים ועצים שחיים שם.
כל הפרטים על איך אפשר ב-90 דקות להצטער (להיות צעירה) בעשור:
ברחוב סואן בשושן הבירה, נהג עם כסיות לבנות, עצר את הכרכרה וסימן שארד. גבר יפה תואר פתח לי את דלת הקסמים, לחוויה שגופי "עד לא ידע". המקום היה אפלולי אבל ניחוח עז של תפוז מתקתק, חדר לנחירי. הוא אחז בידיו רטייה חמה והנהנתי בהסכמה, כשהוא הניח אותה על עיני והוביל אותי לדרגש מוגבה והרטייה נפלה מעיני.
גברת במידת פטיט, סימנה לי שאסיר את בגדי ומיד כיסתה את חלצי בערימת מגבות מהבילות, שערפלו את תודעתי. מרגע זה ואילך, התמסרתי לכל קיפולי האוריגמי שיצרה בגופי. מדי פעם היא יצאה מהחדר שעשרות פנסים אדומים, הבהבו מתקרתו הנמוכה ומתוכם קרצו דמויות בשלל תלבושות מרהיבות, ממשי טהור.
היא הרטיבה את שפתי במשקה שושני, עם ריח וורדים ועזרה לי ללגום מעט. היא לשה כל אצבע בידי וברגלי שהתפוקקו וחידשו את גמישותם. על קרקפתי היא הזליפה שמן ועיסתה נקודות מפתח מהמצח ועד הלסת, במהירות ומיומנות מדהימה.
בשלב הזה שקעתי בשינה עמוקה והתעוררתי רק כאשר שמעתי צלילים, מעולם אחר. אוזני נשאבו למנגינה הערבה, ודמעות הודיה זלגו על לחיי. כאשר פקחתי את עיני, ראיתי ציפור שיר בצבע טורקיז ואדום, ולידה ישב הגבר שפתח לי את הדלת וניגן בכלי בעל צורה משוננת. הוא קד ויצא מהחדר.
בקערת מים ריחנית, השתקפה בבואתי, קורנת וצחה. על הדרגש חיכו לי בגדי ארגמן, והגברת נכנסה וביקשה שאלבש אותם. היא הובילה אותי לחצר שבה פכפכה מזרקת מים מוקפת בפרחים, עצים ושיחים בגדלים וצבעים שמעולם לא ראיתי. היא הורתה לי לשבת ולטעום ממשקה אלים ותופינים בצורת אוזני המן. הכרכרה החזירה אותי למיטתי ועליתי על יצועי בצהלה שושנית, שקטה.
את העיר שושן סימנתי מזמן כיעד ב Wish list – שלי (עם מרקר בצבע ורוד).
כשקראתי באחד המגזינים הנחשבים ראיון מרתק עם מעצב העל ג'אמארי כוגאי המתגורר ופועל בשושן, היה לי ברור שאני רוצה לראיין אותו לבלוג שלי.
במקביל למחשבות שרצות לי בראש איך אקבע איתו ראיון ודרך מי, אני מקבלת הודעה לא צפויה מלשכת התיירות של שושן ומוזמנת לסיור מפנק של בלוגריות בעיר.
חלומות מתגשמים, צריך רק לסמן אותם. עם מרקר ורוד…
מכנים אותו המטאור של שושן, כשרון ענק והוא רק בן עשרים ותשע.
הראיון נקבע לשעה 14:00, כמה שעות אחרי הנחיתה שלנו בשושן.
בית האופנה Gamaris ממוקם באפקא שריף 55 פינת רחוב אלחליל.
השדרה יפיפיה ומטופחת. הבניינים לאורך השדרה מתאפיינים בסגנון מודרני/מאופק לצד נגיעות של אדריכלות פרסית עתיקה.
בתי האופנה של מיטב מעצבי שושן ממוקמים בשדרה. חלונות הראווה לא היו מביישים אף בירה אירופאית. חנויות עיצוב מוקפדות, בתי תה מקסימים ושקטים.
בית האופנה Gamaris ממוקם בבנין עתיק ויפה ששימש בעבר את משטרת שושן.
גבר גבוה ונאה עם עיניים ירוקות ושיער שחור מקבל את פניי.
"נעים מאוד תמרי, ג'אמארי כוגאי. את יכולה לקרוא לי ג'אמאריס". הוא אומר לי בחיוך, ולוחץ לי את היד. אני נמסה.
הוא ח ת י ך.
אנחנו מתיישבים על ספות הקטיפה הסגלגלות…
"יש לנו רבע שעה הוא אומר לי, אני חייב לצאת לתצוגת אופנה של קולגה, מעצב בגדי הגברים וואשיר איספהן".
חלמת להיות מעצב אופנה?
"אני בן יחיד, אבא שלי נפטר כשהייתי בן שמונה.
אמא שלי ניהלה את המתפרה המלכותית בארמון של מלך פרס, כך שמגיל מאוד צעיר נחשפתי לעולם הזה. כשאבי נפטר באתי איתה כמעט כל יום לעבודה. הוקסמתי.
אמא לימדה אותי כמעט את כל מה שאני יודע, היא ההשראה שלי.
איך אתה מגדיר את סגנון העיצוב שלך?
שאלה מצוינת תמרי, אני חושש שאין לי תשובה חד משמעית…
הסגנון שלי משתנה כל הזמן, הוא נקי ומהודק בחשיבה העיצובית שעומדת מאחריו, אך אם את מכירה את כתב היד שלי את יודעת שאני אוהב להפתיע… להשתנות.
.
אני אוהב צבעים מונוכרומטים. הבדים שלי רובם ככולם עשויים מחומרים משובחים כמו משי וכותנה מצרית והם מיוצרים עבור בית האופנה שלי במפעל סודי בטוניס.
מה מייחד את הקולקציה שלך לחורף 2019?
זו קולקציה מאוד מרגשת עבורי, מחווה לאבא שלי.
כשעיצבתי אותה נזכרתי בטיולים הנהדרים שלנו למרגלות הרי זרגוס במערב המדינה, ובסיפורים שהוא היה מספר לי על ילדותו בשושן. לא יכול לחשוף כרגע מעבר…
לצערי חייב לצאת…
אנחנו נפרדים בלחיצת יד.
תמרי, אולי קפה או תה קינמון בערב? מה את אומרת?
בשמחה אני עונה לו.
נמסתי סופית.
ולסיום שיטוט חופשי
ביממה האחרונה לסיור שלנו, כבר חשנו מותשות מכל הפינוקים שהרעיפו עלינו (השושנים אוהבים לפנק, לפנק, לפנק), חמקנו מהמדריכים שלנו ומשומרי הראש (בגתן ותרש מודל 3.0) ויצאנו לשוטט בשדירת וואליסר שנחשבת לרחוב היפה ביותר בשושן ואולי אף בפרס כולה.
מדובר בשדירת עצי דולב ופיסטוק אשר משני צידיה נמתחות תעלות מים צרות. גשרוני עץ קטנים מאפשרים לחצות את התעלות. מעבר לתעלות ניצבים מבנים מתקופות שונות, ששומרו ושופצו וכיום מהווים אכסנייה לחנויות עיצוב, גלריות ובתי קפה קטנים.
פסענו לנו נינוחות בשדירה, מבושמות מריחות המור והלבונה שנישאו באוויר, רעננות מספא פרדייז, קצת עצובות להיפרד מהפנטזיה ושליוותה אותנו בימים האחרונים. התיישבנו על ספסל לצד התעלה, חלצנו נעליים וטבלנו את הרגליים במים הצלולים, הרמנו כוס של שמפניית אתרוגים ונשבענו "שלא משנה מה, בשנה הבאה בשושן הבנויה".
בלוגרים כותבים על שושן
מוזמנים לגלות מה כתבו שאר הבלוגרים שנסעו במשלחות לשושן:
אתרים מרכזיים בעיר
מה יש לעשות עם ילדים בשושן
אילו אטרקציות יש עם מתבגרים
מה אוכלים בשושן
חיי לילה, טברנות, טבע, אמנות ואמנות רחוב
קבלו טיפים ממקומיות וגלו מה חשבו על המיזם בזירה הבינלאומית.
כדאי גם לקרוא את המדריך המקיף לטיול בשושן הבירה.
גילוי נאות: הפוסט הינו חלק ממיזם פורים של קהילת בלוגרי הטיולים בישראל. למרות שמאד היינו רוצים לבקר בשושן, לעת עתה הדבר אינו אפשרי ונותר רק לחלום על מזרח תיכון חדש ושלום עולמי.
אחרית דבר
לא לכולם התמזל המזל להגשים פנטזיות או לחיות ברווחה כמו תושבי שושן. חג פורים הוא חג של נתינה – המצווה מחייבת כל אדם להעניק מתנות לאביונים במהלך החג.
עמותת מאיר פנים מקדמת את מיזם “היום (גם) אני נותן”.
לצד סעודת חג "כיד המלך" שהיא מעניקה לנזקקים היא מאפשרת להם להיות בצד של הנותנים!
בפורים יחולקו בכל המסעדות של 'מאיר פנים' בארץ שני משלוחי מנות לכל סועד: אחד לעצמו, ואחד שהוא יוכל לתת למי שהוא רוצה!
בעזרת הציבור יזכו האביונים פעם אחת לחוש את ההרגשה הנפלאה שיש בהענקה, בלא להיות תמיד רק בצד של המקבל
לכל הפרטים של המבצע.
****
מקווה שנהניתם איתי בשושן הבירה, מוזמנים להצטרף לרשימת התפוצה לקבל מידע על יעדים נוספים….
11 Comments
כתבה מרתקת. ממש בא לי על המרציפנז'י 🙂
דרך אגב, בזמן שאתן נסעתן לאיראן, אני כבר הספקתי לנסוע בזמן ולטייל בפריז של המאה ה-18 (ולחזור עם הראש על הכתפיים שזה כשלעצמו הישג רציני).
צביhttps://www.francophilesanonymes.com/paris-french-revolution-guided-tour/
אהבתי את הפוסט המרתק על הבילויים בשושן . הקדמתי אתכן בשבוע עת ביליתי במלון דיויד בים המלח ושם נתנה הדיוה ריטה מופע שבמהלכו שילבה שירים בפרסית מבית אמה. שילבה עם ריקודים זה היה יכול להיות פרומו לביקור בשושן.
לשנה הבאה בשושן…
בהחלט רחל, בשנה הבאה בשושן הבנויה ואת מצטרפת אלינו לסיור המקדים!!!!!
אחד הפוסטים היצירתיים! נהניתי לבלות איתך בפנטזיה המלכותית שלך
תודה רבה מיה, אכן זאת היתה פנטזיה נהדרת, יעד חלומותי שבא מהגדה אחרת…..:-)
אחד המיזמים הבלוגריים המקוריים שקראתי! וגם כתוב נהדר כך שממש מתחשק לי לעלות על מטוס לשושן.
אין על מובילות הקהילה שאתן בהברקות והעמקות.
ואגב – לגמרי מחכה לגרסת מצרים העתיקה 🙂
נעמה, כמה שריגשת אותי כעת. מייד מתקשרת ללשכת התיירות של גיזה ומבקשת שישלחו אותך לסיור…
אין דבר מתאים יותר לפורים מהפוסט הזה.
בהחלט…זה כייף להתחפש גם בבלוג….
איזה פוסט אדיר! מרענן ואופטימי 🙂 חג שמח
תודה רבה עופרה, שמחה מאד שאהבת…:-)