סבאקו – טיול עם סבא בבאקו

חופשה קצרה בבאקו, אזרבייג'אן

הפעם אני מארחת בבלוג אורח מיוחד ביותר – איש חשוב מאד וגם יקר לי.

מדובר בחמי, יעקב, אבא של ע', שנסע עם המתבגר לחופשה קצרה בבאקו, אזרבייג'אן.

ביקשתי ממנו לספר על הטיול ועל היעד הלא שגרתי אליו בחרו לטוס יחדיו.

אני מעבירה אליו את שרביט המלך.

אל הקווקז ההררי,הים הכספי הקסום וקוויאר הבלוגה השחור

לשם שינוי, קפצנו לבאקו – אזרבייג'אן. הדר, נכדי התיכוניסט ואני הסבא בגיל הזהב, יצאנו לטיול סוכות קצר. כמקום להניח את הראש, בחרנו במלון "פיירמונט" השוכן באחד משלושת "מגדלי הלהבה" המפורסמים של באקו, המשקיפים אל הים הכספי.

יום הטיסה היה די מבוזבז. אחרי הביורוקרטיה בשדה התעופה של באקו, ההסעה לעיר וההתארגנות, העדפנו לנצל את אחר הצהרים למנוחה. לפנות ערב, ביוזמתו של הדר יצאנו לים. שוטטנו לאורך החוף ועלינו על המזחים  החודרים לעומקו. הים הזה הוא בעצם אגם אבל בשל גודלו, כמעט כגודל הים השחור ראוי התואר "ים". תוך כדי התבוננות בתנועת המים וכתמי הנפט הצפים תהיתי, מניין בא השם "כספי". האם יש לו קשר כלשהו עם כספית רחמנא-ליצלן או אולי לכסף. מסתבר שלא זה ולא זה. מקור השם הוא העם הכספיאני העתיק שחי באזור סביב המאה השלישית לפני הספירה.

היום הראשון – יום באקו

ביום הראשון, יום באקו, הצטרפנו לסיור פרטי עם שני זוגות שפגשנו במטוס והתחלנו בביקור במרכז התרבות על שם הנשיא היידר. זהו מבנה מרהיב ומיוחד, המעוצב בצורת החתימה של הנשיא היידר, יצירתה של המעצבת האזרית, זאהה חדיד, זוכת פרס עיצוב השנה 2014 – לונדון.

במרכז ספריה, תערוכות ומרכז אירועים. בחרנו בתערוכת המכוניות העתיקות ונהנינו מאוד. על פניו נראתה התערוכה מוזרה. מה לאספנות המוטורית הזו ותרבות הקווקז. מה שראינו בהמשך המחיש לנו את השילוב המרתק בין מסורת המזרח והמודרניות של המערב. ראינו עיר מטופחת ונקייה, עם פארקים מגוננים, מדרחובים, שווקים משופצים ובניינים אייקונים, אבל היהלום שבכתר – העיר העתיקה. בדרך לעיר העתיקה ביקרנו בשוק המקורה. שוק מרהיב, נקי, שקט, עמוס פירות, ירקות ודברי מכולת. בעזרת הנהג-מדריך מצא כל אחד את בחירתו. חנה הלכה על התאנים, סנדרה על הפירות היבשים ואני, איך לא, על הקוויאר השחור (הבלוגה) ועל הזעפרן.

סב ונכד על רקע מרכז התרבות על שם הנשיא היידר

העיר העתיקה. שער הכניסה לעיר הזכיר לי משום מה את שער יפו בירושלים. באחת הרגשנו את המעבר אל העבר, מהחדש לישן. העיר מוקפת החומה, מלאה בסמטאות ומבוכים ובה מבנים עתיקים שהבולטים בהם הם ארמון שירוואנשה מהמאה ה-15 ומגדל הנערה (MEDA) מהמאה ה- 12.

ראיתי לא מעט ערים עתיקות באירופה ובמזרח הקרוב אבל כזו נקייה ומשופצת קשה למצוא. ואכן, בשנת 2000, הכריז אונסק"ו על העיר העתיקה של באקו כעל אתר מורשת עולמית.

בשל גילנו המתקדם (לא כולל את הדר) "התלבשנו" על "טוק-טוק" חשמלי ואיתו חרשנו את העיר על סמטאותיה ושוקיה. חוויה, חוויה.

שעת צהריים מאוחרת. שילוב מוצלח להרגעת הרעב והרצון לראות עוד משהו בעיר המיוחדת הזו, נסענו למגדל בייאזית – "המחט המסתובבת של באקו". שם בגובה של 85 מטר, ממסעדה מסתובבת, לגמנו בירה וצפינו על העיר.

את הסיור בבאקו חתמנו בביקור במוזיאון השטיחים המוקדש לאומנות אריגת השטיחים באזרבייג'ן. על הטיילת שבשפת האגם עומד לו המוזיאון המרשים והייחודי הזה שצורתו מדמה שטיח ענק, חצי מגולגל. בשלושת קומותיו של המוזיאון מוצגים שטיחים מתקופות שונות, בשלל דוגמאות וצבעים. מוצגים שם שטיחים פרסיים, שטיחי משי,שטיחי קילים ועוד.

מוזיאון השטיחים

כדי לראות ולחוות את כל מה שיש לבאקו המתעוררת להציע, צריך לבלות בה כמה ימים טובים. אנחנו, בסיור של יום אחד, רק "גרדנו" את העיר ובכל זאת ספגנו לא מעט ממראותיה, מהווייתה ומההיסטוריה שלה. מרוצים ומעודדים חזרנו למלוננו לארוחת ערב ושינה טובה. הדר, שלא החמיץ שום הזדמנות לצלם אטרקציות, הרביץ כמה תמונות מחלון המלון-מגדל שלנו, "מודלק" על תאורת ה-לד הצבעונית של מגדלי הלהבה ואמר " זה בשביל הבלוג של אימא".

היום השני – סיור בהרי קווקז

את היום שלמחרת ייעדנו ליציאה מבאקו. עם חברים שפגשנו בטיסה, עם וואן מרווח ונהג-מדריך דובר עברית, יצאנו לקובא  (QUBA) שבצפון אזרבייג'ן, מרחק של 360 ק"מ.

 נהג- מדריך אזארי, מדבר עברית!, מוזר, לא? מדובר בצעיר בן לאם יהודיה ואב מוסלמי שעלה לישראל עם אשתו הרוסייה ואחרי עשור התגרש וחזר לאזרבייג'ן. הדרך לקובא הייתה די משעממת. נסענו לאורך הים בשטח חולי-מדברי, מיושב בדלילות ועני למדי. בחרנו לבקר בקובה משתי סיבות. האחת – קיומה של קהילה יהודית עתיקה בעיירה הסמוכה, קרסניה סלובודה הקרויה גם קירמיזי קסבה. והשנייה – מיקומה של קובא בנוף הקווקזי ההררי  והמיוער.

ראשיתה של הקהילה היהודית העתיקה בקירמיזי קסבה, היא אי-שם בראשית הספירה (לפני כאלפיים שנה). את העיירה הזאת, ממזרח לנהר הקודיאלצ'אי החוצה את קובא, הקימו משפחות יהודיות מבין גולי בבל וממרחבי האימפריה הפרסית. יהודים אלה שנקראו "יהודי ההרים", חיו שם בבדידות יחסית במשך קרוב לאלפיים שנה ורק לאחר כיבושה של אזרבייג'ן על ידי ברית המועצות ויותר מאוחר, במהלך מלחמת העולם השנייה, נפתחו גם לקהילות אשכנזיות. כיום, מתגוררים בעיירה כ 4000 יהודים, רובם בגילים מתקדמים אבל בשיאה, מנתה הקהילה 18,000 יהודים עם 17 בתי כנסת.

 ביקרנו בבית הכנסת היחיד שנותר באדיבותו הרבה של שליט ברית המועצות, החבר יוסף סטאלין. על אף שאיננו אנשי בית כנסת, חשנו רגש של קירבה והדר אפילו הניח תפילין.

ברגע של הרהור, חשבתי: איזו אידיליה. משני צידי הנהר, מתקיימת עיירה יהודית קטנה ועתיקה בצד יישוב מוסלמי גדול ובמשך מאות שנים, שורים שם יחסי שכנות טובה וכבוד הדדי.

תם הפרק ההיסטורי – תרבותי ומכאן, בדרך להרי הקווקז. עוד ביקור קצר במפעל לאריגת שטיחים ונצא לדרך.

ראינו את הנולים ואת אחת האורגות כשהיא שוזרת את חוטי הערב תוך שהיא מציצה בדף ההוראות התלוי לפניה. ביציאה, סרקנו את אולם המכירות אבל קנינו דבר.

שעת הצהריים מתקרבת ודרך ארוכה עוד לפנינו. מגובה של 2000 מטר מעל פני הים אנחנו מתחלים לטפס במעלה הרי הקווקז.  הכביש די צר, לא הכי חלק אבל הנוף מהמם. לאורך הדרך זיהינו עצי אשוח, ארזים ואלונים ופה ושם, גם רחבי עלים למיניהם.

 את החניה הראשונה עשינו על גבי גבעה ירוקה וחמודה, גבעת תצפית, ממנה נשקפו הרי הקווקז הגבוהים המתנשאים ואת הערוצים העמוקים שביניהם. על המדרון שממול לגבעת התצפית, ניצבה לה הוילה המפוארת של נשיא אזרבייג'ן. אחלה מקום. הדר שהתלהב מהנוף ההררים המקסים שנפרש לפנינו, התרוצץ על פני הגבעה הירוקה הזו וצילם בטירוף.

אנחנו כבר עמוק בתוך הצהריים והבטן מתחילה לקרקר. נראה שאנחנו רחוקים מהציוויליזציה ואין כל סימן של מסעדה או אפילו קיוסק. המדריך מחייך, עוד מעט נגיע למפל ושם נוכל לאכול משהו. הייתי סקפטי אבל קיוויתי שאתבדה. הגענו למפל. איפה מפל? בקושי "מפלון", (אולי בחורף).

בקושי מפלון

רעבים וסקרנים, ירדנו למסעדה. הושבנו במעין סוכה, והזמננו כמעט את כל מה שהוצע לנו. סלט פטרוזיליה וטרגון, מיני חמוצים, בשרים על האש, תוספות ובירה קרה. האוכל היה טעים מאוד, הוגש ברוחב יד והאווירה הייתה על הגובה. הדר אהב מאוד את צלעות הכבש ונתכיו, הוא פשוט "ליקק את האצבעות". מסעדות המלון, עם כל הגורמה והפינוקים שם, לא ערבו לנו כמו כאן במפל ובלי ספק, זו הייתה הארוחה הכי טובה שאכלנו באזרבייג'ן.

ארוחת גורמה, ללקק ת'אצבעות

אחרי ארוחה כזו היה מתאים לחזור למלון לסייסטה, אבל איפה המלון. היינו במרחק של שלוש שעות ממנו ועדיין לא העמקנו לתוך ההרים. עם המדריך – נהג שלנו, אין קיצור פינות. יש תכנית וצריך לבצעה במלואה.

יצאנו לדרך. המשכנו בטיפוס בין ההרים המיוערים, הרי הקווקז.  אני "דוקר" את עצמי להתעשת ואומר לעצמי:  הי, תזכור שאתה בהרי הקווקז, זהו חבל הארץ אותו דמיינת כשלמדת גיאוגרפיה או עליו קראת. אתה לא באלפים, לא בפירינאים, לא באנדים וגם לא בהרי השמיים. אתה בהרי הקווקז, ערש העמים שחלקים ממנו נחשבים לטיפוס המקורי של הגזע הלבן – "הקווקזואידים" ובאנגלית CAUCASIAN.

המשכנו לטפס. הכביש צר ומשובש אבל הנופים עוצרי נשימה. עוד מעט נגיע לנקודת התצפית האחרונה שלנו היום, בגובה של 2500 מטר, מודיע המדריך – נהג.

היה שווה, הנוף שנגלה לעיננו, האוויר הצח ומתיחת האיברים עשו את שלהם. זה היה קינוח מרתק.

עייפים אבל מרוצים, חזרנו למכונית והתחלנו לחזור על עקבותינו. אחרי למעלה משלוש שעות נסיעה, הגענו למלונינו, לארוחת ערב, מקלחת חמה ושינה ערבה.

היום השלישי – שופינג בבאקו

את יום ראשון – ערב סוכות שהוא היום האחרון שלנו בבאקו, החלטנו להקדיש לקניות ומנוחה. אחרי ארוחת בוקר טיפוסית למלון חמישה כוכבים – בופה עמוס ב"מליון" מאפים, תבשילים, מזונות ודברי שתייה – לא הכי טעימים בעולם, יצאנו לקניון.  נסענו לקניון גאנ'ליק החדש, עתיר המותגים. הדר, למרות שהיה לו מנדט לקנות מה וכמה שירצה, היה מאופק וממוקד וידע בדיוק מה הוא רוצה. עיקר התעניינותו הייתה בבגדי ספורט ובבחירות שעשה, גילה טעם טוב.

בשעה טובה, עמוסי שקיות חזרנו למלון לנישנוש קל – מצפים לארוחת ערב סוכות טובה ומסכמת.

בערב, נפגשנו במסעדת הביסטרו של המלון וחגגנו את סיומו של הטיול לבאקו – אזרבייג'ן ואת המפגש הנעים והמוצלח עם חנה, עובד, סנדרה ואלי שצרפו אותנו לחבורתם. הטיסה למחרת לארץ, קלחה ועברה בשלום ולעת צהריים, בחג הסוכות, נחתנו בנמל בן גוריון.

תודה רבה לסבא יעקב על שהזמין את המתבגר לטיול סב-נכד ועל כך שתיעד עבורי את הטיול.

שלוש שנים מאוחר יותר גם אני ביקרתי בבאקו וזה מה שהיה לי לספר על החופשה הקצרה בבאקו

מזמינה אתכם לקרוא גם על חופשת אב-בת בבאקו בבלוג "מסוף כרמלית".

וחופשת רב דורית נוספת בבאקו אצל לטייל עם סאבטקסט

בקרוב יעלו בבלוג חוויות שלי מנסיעה מרגשת לוילנה. מוזמנים להצטרף לרשימת התפוצה ולא לפספס את הפוסטים.

תגובות פייסבוק