חופשה בלי-סקי

סטלבט מושלם מול הנוף היפה בעולם

העולם נחלק לשתי קבוצות אלו שיודעים ואוהבים לעשות סקי ואלו שלא. לא יודעים, לא אוהבים או גם וגם.

אני שייכת לקבוצה השנייה. פעם אחת בלבד עם המון סימנים כחולים הספיקה לי כדי להבין זאת.

זו הסיבה שכל כך הזדהיתי עם חוויותיה של שלומית לפיד, מחופשת הבלי-סקי שלה.

שלומית, נל"פיסטית ומאמנת עסקית, יועצת לפיתוח עסקי ובעלת הבלוג "אה! השראה מעשית", נמצאת בימים אלו ברילוקיישן שני בפריז עם המשפחה: הבעל אמיר, הבנים דור, יערי ולירון (גילאי 9-14) והכלב טיגר.

לפני כחודש יצאו כולם (למעט הכלב טיגר) לחופשת סקי, אותה היא שרדה בהצלחה מרובה ואת הרשמים והתובנות היא נאותה לחלוק כאן.

איך הכל התחיל

הפעם האחרונה בה עשיתי סקי היתה לפני מיליון שנים (15, בערך). היינו צעירים, אמידים יחסית ונמרצים, כלומר בלי ילדים, בלי משכנתא, ועם מספיק שעות שינה לרצות לטרוף את העולם.
בעלי כבר היה גולש מצטיין (יחסית לישראלי, כן?) כשנכנסתי לחייו, וגם פרנקופיל מקצועי, כך שחופשת סקי באלפים הצרפתים היתה רק עניין של זמן. והזמן הגיע מהר.

חופשת הסקי הראשונה שלי היתה בקלאב מד ב Tignes. נהניתי מאוד, מלבד מהסקי. עיירת הסקי החמודה, הנוף המהמם, שוקו חם בבית קפה באמצע ההר, האווירה בקלאב, כל אלה היו נהדרים. כל מה שקשור בסקי, לעומת זאת, היה סיפור אחר. ההשכמה המוקדמת בבוקר (אני בחופש, רבאק), ארוחת בוקר מאולצת בשעה שאפילו קפה עוד לא בא לי, והציוד, הו אלוהים אדירים הציוד. ביגוד שהופך כל ביקור בשירותים למשימה מאתגרת, נעליים משוריינות, שתמיד לוחצות בנקודה זו או אחרת, מגלשיים שצריך לסחוב מפה לשם ובחזרה והמקלות שתמיד מאיימים להוציא למישהו עין. סיוט.

בשיעורי הסקי גם לא הצטיינתי. הייתי מתחילה ממוצעת והתקדמתי בקצב ממוצע. אלא שבתחום אחד נפלתי הרחק מאחור: ההתלהבות. האנשים שסביבי ניצלו כל רגע לגלישה וחיפשו כל הזדמנות לכבוש את ההר. אני, לעומת זאת, ציפיתי בקוצר רוח להפסקת הצהריים ולסוף היום. היום המהנה ביותר בחופשה היה כשהתחוללה סופת שלגים, האתר נסגר ונאלצנו לבלות את היום סגורים בקלאב, משחקים שש בש ו"יאניב", או קוראים ספר מול האח.

בשנה שלאחר מכן, תחת מחאה מצידי, נסענו שוב לסקי, אבל שיפרנו עמדות. בחרנו קלאב שמאפשר יציאה בגלישה מחדר הציוד אל המסלולים וחצי מהעינוי נחסך ממני. גם צוות הקלאב היה מוצלח במיוחד וסיפק הופעות משעשעות ומסיבות מעולות מידי ערב. הכרתי חברת נפש לחיים, או לפחות לשבוע (גליה, או דליה, או דריה). היה כיף, מספיק כדי שאסכים לנסוע לסקי גם שנה לאחר מכן.

ואכן נסענו, במה שהתברר כשבוע הקר ביותר בעשור ההוא. הטמפרטורות התחילו ב 10- מעלות וירדו משם. במעלה ההר, המקום ממנו יצאו המסלולים הטובים, הטמפרטורה היתה 20-. אפילו השלג קפא. הקור היה בלתי נסבל, למרות שכבות הלבוש הנוספות, שהגבילו את תנועתי אך לא הפחיתו את הכאב שבנפילה כתוצאה מהחלקה על הקרח הנוקשה. הסקי הזה היה המסמר האחרון בקריירה האבודה שלי כגולשת. אל תצטערו, העולם לא הפסיד כלום.

15 שנים לאחר מכן…

אנחנו גרים בפריז, הורים ל- 3 בנים מתבגרים ואנרגטיים. בלוח החופשות של בית הספר, בין כל החופשות הנדיבות של הצרפתים, ישנה גם חופשת סקי, אי שם באמצע פברואר. הצרפתים, שתדעו, מזמינים את הסקי שלהם שנה מראש, ולכל המאוחר באוגוסט. אנחנו משכנו את ההתלבטות עד אוקטובר. הוא רצה סקי, אני רציתי תאילנד, בסוף המצפון ניצח. בכל זאת הילדים גרים בצרפת, כל החברים שלהם נוסעים לסקי. מה אני צריכה שבעוד 20 שנה ינטרו לי על הסקי שלא נתתי להם?
הזמנו חופשת סקי ב Les Arc, אתר סקי גדול ויפה. הפעם לא אפשרתי לעצמי להשתכנע והודעתי מראש שאני לא עושה סקי. יש ספרים, יש נטפליקס, מי צריך סקי. למען הסר ספק ונטרול האפשרות שברגע של חולשה אהרוס לעצמי את החופשה, לא הוזמן עבורי ציוד. אפילו את מכנסי הסקי שלי תרמתי לבן הבכור. חברים שהצטרפו אלינו לחופשה סגרו לגמרי את הפינה הזאת, כשחברתי הודיעה שגם היא לא מתכוונת לעשות סקי.
שוקו מול האח – היר ווי קאם.

סטארט אפ ניישן? לא ממש

מי ששמע על התכנית שלי, לנסוע לחופשת סקי בלי סקי, לא נותר אדיש.
היו את אלה שהפצירו בי לתת לזה עוד צ'אנס (למה, למען השם, אכפת לכם?). היו את אלה שחשבו שאני הורסת לבעלי (בדיוק להיפך, כמובן). והיו את אלה שחשבו שאם זה יעבוד, עליתי על סטארט-אפ.
ובכן, שלא תהיו במתח, אגלה כבר עכשיו שזה עבד. אבל סטארט אפ אין כאן, ולו מהסיבה הפשוטה שאת הטריק הזה הצרפתיות גילו לפני. יעידו על כך קבוצת הנשים (מידי פעם גם גבר אקראי) שישבו כל אחת עם עצמה, ספרה או לפטופה, בסבבה שלהן בלובי מידי בוקר ואחה"צ, בלי שאף ילד פנה אליהן.

השלווה הזאת לא באה בחינם, שלא תטעו. בשביל שקט צריך לעבוד.
חשוב להשקיע בהשכמה, כי גם לילדים קשה לקום בבוקר ועוד יותר בחופשה. להשקיע בהתארגנות, לדאוג שילכו לשירותים לפני שמעלים את השלייקס ורוכסים את המעיל. לרדת לחדר הסקי הקפוא, לעזור עם הנעליים (לקטנים), למסור את הציוד למדריכים ולראות שמסמנים V במקום הנכון, לאות שהילד נמסר להשגחת הצוות והוא באחריותם הבלעדית בשעות הקרובות. את כל זה יש לעשות בשעות מוגדרות מראש, ללא איחורים, תחת לחץ ומחאת תלמידים בחופשה. אבל אם תהיי חזקה ותעשי זאת (או תאצילי את הסמכות לבן הזוג הגולש, כפי שאני עשיתי), זכית! לפניך שלוש שעות של שקט, שלווה ופנאי לעשות כרצונך, מול הנופים הקסומים ביותר שיש.

שליטה במיומנות האפרה-סקי

Après ski הוא המונח הצרפתי לבטלה של אחרי יום סקי. לובשים ונועלים משהו נוח, שותים משהו חם (אפשר לצרף לכך גם מזון חסר ערך תזונתי אך עתיר קלוריות) ו… רובצים.
חברתי ואני הבאנו את האפרה סקי לדרגת מומחיות גבוהה, כשהתאמנו בכך בוקר ואחה"צ במשך שבוע.
לאחר שיגור הילדים לבית הספר לסקי פיתחנו רוטינה שגם עבורה יש לצרפתים שם הולם: Grasse matinée, בוקר שמנוני, חלקלק ונמרח. ארוחת בוקר מאוחרת ואיטית בחדר האוכל המתרוקן ואז סתלבט עם ספר בלובי, או טיול רגלי וקינוח רווי שוקולד וקצפת באחד מבתי הקפה הפזורים בכפר ועל ההר.
באחד הימים התפרענו – חברתי פינקה עצמה במסאז' בספא של המלון ואני שקעתי במרתון "הכתר 2". באופן מפתיע, לא חשנו מותשות לאחר מכן, ולכן יצאנו לטיול אחה"צ בחוץ.

אמנם מדובר בעבירה קלה על חוקי האפרה-סקי, אבל מי שמתכננת להתבטל מרבית השבוע יכולה לחרוג מהכללים מידי פעם ולצאת לטיול "נועז" בשטח. השטח, במקרה שלנו, כלל מסלול הליכה ייעודי של כחצי שעה לכל כיוון. בקצה המסלול ישנו בית קפה חצוב בקרח המכונה "IGLOO". באיגלו יושבים על כיסאות נוח בחוץ, משימה שאפשר לבצע אחרי שחיממתן את הגוף בהליכה נמרצת (או סקי…). אחרי 15-20 דקות, עם זאת, מאגרי החום הפנימי נגמרים, מה שאומר שהגיע הזמן לצעוד חזרה ולהגיע בול בזמן לקבל את הילדים בחדר הסקי.

עוד אופציה, יותר קיצונית, לעבירה על חוקי האפרה-סקי, היא רכישת סקי-פס יומי להולכי רגל, סיור מקיף באתר ושימוש ברכבלים המותרים ל Piétons. גם את זה עשינו, לאחר שסגרנו דיל עם הבעלים הגולשים שמעניק לנו יום מלא של חופש מהילדים, בתמורה ליום שהם קיבלו בהמשך החופשה.
הרכבלים מאפשרים מעברים ממסלול למסלול ומכפר לכפר, שלא באמצעות האוטובוס (פחות פאן, יותר זמן). הם מאפשרים נקודות תצפית מרהיבות מלמעלה ובאופן כללי גורמים לך להרגיש שעשית משהו מלבד מלחמם כורסא בלובי ולאכול… מומלץ בחום.

לסיכום – חופשת סקי בלי סקי מאפשרת לצאת עם המשפחה לחופשה בלי לסבול מהסקי… ואפילו ליהנות. אופציה מפתיעה ומקסימה ביותר למנוחה ומילוי מצברים.

רוצה גם? החלק הבא בשבילך – מידע שימושי לחופשת סקי בלי סקי

תיאום ציפיות

חשוב לדעת מראש, בעיקר אם אתן יוצאות עם ילדים שעושים סקי בפעם הראשונה, שההתחלה יכולה להיות לא קלה. ההתארגנות, הציוד, השעות הנוקשות, כל אלה מספקים מצע נוח להתפתחות כעס ותסכול. כשהסקי הופך להיות כיף (אצלנו זה קרה ביום השלישי), הללו הופכים שוליים, אבל עד שזה קורה… צריך הרבה סבלנות. רק אומרת.

ציוד

מומלץ להגיע מצוידים. בכפרי הסקי אמנם ניתן לרכוש הכל, אך המחירים יקרים בהשוואה לדקתלון או חנויות אאוטלט מחוץ לעיר.

חובה

מעיל סקי או מעיל חם מותאם לטמפ מתחת לאפס, נעלי שלג, כובע וצעיף עבים.

לא חובה

מכנסי סקי. אפשר להסתדר עם מכנסיים חמות וגרביונים עבים (אני הסתובבתי עם גרבוני פליז שעשו עבודה מצוינת).
גרבי סקי, כפפות סקי, חולצות תרמיות. סוודר עבה או פליז, כפפות רגילות (וידיים בכיסים) ושני זוגות גרביים מספיקים לשהות קצרה יחסית בחוץ, אם את מכוסה היטב מלמטה (נעלי שלג) עד למעלה (מעיל, צעיף, כובע). בכל מקרה אחרי שעה בחוץ האצבעות קופאות J.
משקפי שמש וקרם הגנה. קרם לחות עם מקדם הגנה מספיק לשעה שעתיים בשלג. משקפי שמש? טוב שיש, אבל אם שכחת בבית אין צורך לרוץ לקנות.
ומה לובשים "בפנים"? קוד הלבוש באתרי סקי הוא קאז'ואל ונוח ככל האפשר. סוודרים, קרדיגנים ועליוניות מפליז שולטים בשטח.
שמלות, נעלי עקב ושאר האלגנ'ס יכולים להישאר בבית. אפשר להצטייד בסט אחד קצת יותר ייצוגי, אך לא בטוח שתעשי בו שימוש.

איפה עושים מה

התחנה הראשונה שלך תהיה בעמדת המידע המקומית לתיירים, שיש בכל כפר.
הנציגים שם מסבירי פנים, דוברי אנגלית ושופעים מידע מועיל.
לכל אתר סקי יש ספרון המחולק חינם ומרכז את כל המידע על כל השירותים, לפי קטגוריות (ספורט, פנאי, טיפולי יופי וכו') ולפי כפר.
עוד תמצאי שם מפת האתר להולכי רגל, הכוללת מסלולי הליכה מסומנים (אם יש) ורכבלים מתאימים להולכים.
הרכבלים מזוהים לפי שמות וכך קל לזהות אותם באתר (בנקודה מסוימת יכולים להיות מספר רכבלים שונים). רוב הרכבלים מחוץ לתחום בלי ציוד גלישה ומפת האתר לגולשים לא תעזור לך להבין אילו כן. כדי לא לעמוד בתור ולהתאכזב בסופו השתמשי במפה להולכי רגל בלבד.
השימוש ברכבלים מצריך Ski Pass – אישור מעבר באתר הסקי. ניתן לרכוש במשרדי סקי-פס המצויים כמעט בכל כפר, ביום השימוש. לא ניתן לרכוש סקי פס ליום אחד ולהשתמש ביום אחר. גם את המידע הזה, פלוס מיקום עמדת הסקי פס, תקבלי בעמדת המידע לתיירים.
אה, ויש ספרון נוסף, עם פירוט המסעדות ובתי הקפה בכל אתר.

בלי-סקי סטייט אוף מיינד

הכי חשוב, לדעתי.
למי שזקוקה לחברה בחופשה, זה עלול להיות שבוע מאוד בודד.
למי שמתקשה להעסיק את עצמה, או זקוקה לאקשן ופעילות נמרצת בחופשה, כדאי לבדוק מראש ולבחור מקום שמותאם לכך. יש אתרים שיש בהם יותר מסלולי הליכה, יש כפרים שיש בהם חדרי כושר ויש מלונות שמציעים התעמלות או פעילות בוקר אחרת (אצלנו במלון היה שיעור פוקר למתחילים…).

באת לחופשת בלי-סקי עם אנשים שעושים סקי? חשוב לזכור שאופי החופשה שלהם יהיה שונה מאוד משלך. הם יתעוררו עם שעון מעורר ויעשו רעש בחדר. הם ישאפו למקסם את ימי הסקי שלהם, כלומר להיות מחוץ למלון ועל המגלשים כמה שיותר. בסוף היום הם יהיו עייפים עד מותשים, לא יתעניינו בפעילויות נוספות ויעדיפו ללכת לישון מוקדם.
ספר, לפטופ ואוזניות הם פריטי חובה לכל חופשת בלי סקי, למי שרוצה לשמור על שפיותה ומערכות היחסים עם בני המשפחה הגולשים.
ולא יזיק לבדוק מראש בהמלצות על המלון מה אומרים המבקרים האחרים על ה wifi…

חופשה נעימה.

תודה רבה לשלומית שהתארחה ברואה עולם.

יש לכם רעיונות נוספים לסטרט אפים חופשתיים? חופשה על שפת הים בלי חול? חופשה קולינרית בלי לעלות במשקל?

ספרו לי על כך בתגובות.

מוזמנים גם להצטרף לרשימת התפוצה שלי ולקבל במייל השראה לטיולים וחופשות.

ניפרד בשיר מקסים ששלומית בחרה בעצמה…:-)

תגובות פייסבוק