רואה עולם מארחת: ד'ר אורנה צפריר ראובן
"אמא, אולי ניסע מתישהו לסאן סבסטיאן" ביקש הבכור שמפנטז על טיול גלישת גלים.
המממ סאן סבסטיאן, ספרד, חבל הבסקים…נשמע מעניין..כשלב ראשון התחלתי לחפש חומר על האזור.
ציפור קטנה לחשה לי לדבר עם אורנה צפריר ראובן, ד"ר לגיאוגרפיה עם התמחות בערים ועירוניות, תרבות וחברה עירונית.
במהלך השיחה התלהבתי לגלות שלי ולאורנה יש עוד כמה נקודות משיקות כמו החיבה לערים והאהבה הגדולה למפות, מייד החלטתי לראיין אותה לבלוג.
מזמינה אתכם לגלות יחד איתה את הטעמים והחוויות שניתן לפגוש בחבל הבסקים.
עדכון: בסוף נסענו לחופשה משפחתית בסאן סבסטיאן
למה בחרת דווקא להתמחות בליווי טיולים לספרד?
את ספרד אהבתי עוד לפני שכף רגלי דרכה שם. אולי בגלל הלדינו ששלטה כשפה במשפחה הקרובה והמורחבת, אולי בגלל שבתוך תוכי ידעתי שאתחבר לתרבות ולאווירה. יש בספרד ערבוב של אירופה, ים תיכוניות ומשהו מצפון אפריקה וזה מאפשר לך להרגיש שאתה במקום אחר אבל גם בבית…
לקח לי זמן להגיע אליה אבל מאז הביקור הראשון אני משתדלת להגיע כמה שיותר גם באופן פרטי. היא מסעירה, היא מעניינת, יש בה נשמה, הפיטפוט בספרדית מזכיר לי את הבית, וההיסטוריה שלה מרתקת אותי כי יש בה הכל והיא ניראית לעין בכל רובד עד היום: באדריכלות, בדרך החיים, באוכל ובמציאות היום יומית שלה.
אבל בעיקר, ספרד גורמת לי לחייך: שמחת החיים, האוכל, היין, האנשים שנמצאים בחוץ עד לשעות הקטנות של הלילה בשיטוט בין הברים ובתי הקפה. חיים אורבניים נפלאים.
ומדוע בחרת להתמקד בחבל הבסקים?
הבסקים הם קבוצה אתנית מובחנת ומאכלסים שטח שכולל את דרום-מערב צרפת ושתי קהילות אוטונומיות בספרד: ארץ הבסקים ( – Pais Basque לשם מועדות פנינו) ונווארה (שחלקים ממנה כלולים בטיול).
לא בכדי קיבלו הבסקים הגדרה משלהם. הם אחד העמים העתיקים ביותר באירופה (אם לא העתיק שבהם), עם שפה (הבסקית) שמקורה מהווה אניגמה מוחלטת כיוון שהיא לא קשורה לשום שפה אחרת בעולם. הם עם ייחודי עם שפה ותרבות ייחודיים שיצר פיסת ארץ יפה ומפותחת, ובה אחת הכלכלות היותר מצליחות בתוך ספרד, והידועה בכל העולם בעיקר בבשורה הגסטרונומית שיוצאת ממנה. יש בה שילוב של נופים ירוקים, רצועת חוף יפיפייה, ערים מקסימות, עושר גסטרונומי ומאפיינים תרבותיים מובהקים. הם חלק מספרד אבל שומרים על זהות משל עצמם.
כל הטיולים המוצעים כיום לצפון ספרד חולפים בביקור של יום – יום וחצי בלבד בכמה קהילות אוטונומיות למרות כשכל אחת היא עולם ומלואו. בראייה של עינת ושלי, הקהילה האוטונומית המכונה "ארץ הבסקים" ראויה ליותר ממה שמוקצב לה בדרך כלל וזו המוטיבציה העומדת בבסיס הטיול המתוכנן אליהם.
מה אסור להחמיץ בחבל הבסקים?
העיר סן סבסטיאן – שהחלה כנמל דייגים קטן אבל הפכה לאחת הערים היפות באירופה, מרגע שאומצה על ידי האליטה הספרדית במאה ה-19, וכבירה קולינרית עולמית.
בילבאו – כדוגמא למהפך עירוני מדהים מעיר תעשייתית מכוערת, זניחה ומשמימה לעיר עדכנית ועכשווית ויעד תיירותי אטרקטיבי.
רצועת החוף – מצוקים תלולים שנשפכים לים, חופי רחצה, נמלי דייגים, מנזרים – כולם ממחישים את הקשר המיוחד שיש לבסקים עם הים. כאן זו כבר בחירה אינדיבידואלית: בילוי בחוף רחצה, טיול רגלי על המצוק, הפלגה מול פארק גיאולוגי, או בילוי בכפר דייגים קסום, כזה שמסתיים בארוחת ערב שהרגע יצאה מהים – כל אחד יבחר איך הוא רוצה לחוות את רצועת החוף הזו.
ביקור באזור ריוחה אלווזה ((Rioja Alavesa בדרום – אזור המנוקד בעיירות ימי ביניים מקסימות הטובלות במרבדי כרמים עד אין סוף. להיכנס לאחד מהמוני היקבים (שחלקם עוצב על ידי אדריכלים ידועי שם כגון פרנק גרי וסנטיאגו קלטרווה) , לטעום ממבחר היינות המופקים באזור ולשמוע על ההיסטוריה המרתקת של התפתחות אזור היין של ספרד (גם כאן יש תפקיד מהותי לצרפתים…).
לא אתר אלא חוויה – מסע טעימות 'פינצ'וס' כמיטב המסורת הבסקית, מלווה ביין הלבן המקומי (שנקרא צ'קולי – Txakoli), שהולך נהדר עם מאכלי ים ודגה או בסיידר הבסקי, שטעמו מובחן ושונה מהמוכר. (ניתן גם לבקר בסידרריה – cidreria אותנטית בה אוכלים בעמידה, מוזגים את הסיידר מחביות גדולות, קוראים את הקריאה המסורתית ! txotx- "צ'וץ'"- ושותים).
לבקר באיזור בלי לעבור חווית אכילה ושתייה אותנטית מקומית, זו החמצה (מה שמביא אותנו לסעיף הבא…)
באמת שמעתי שהאוכל בחבל הבסקים נחשב לאחד הטובים בעולם…
אכן כך. העולם בעיקר מכיר את הפינצ'וס, אותם טאפאס בסקים שהם לא רק אוכל אלא תרבות בילוי שלמה, ואת המסעדות בעלות כוכבי מישלן הממוקמות באזור ומדורגות בצמרת הגסטרונומית העולמית. אבל צריך לזכור שהעניין הקולינרי מושרש היטב בתרבות שלהם מאז ומתמיד.
השם האליטיסטי שיצא למטבח הבסקי בעולם התפתח רק לקראת סוף המאה ה-20. באמצע שנות ה-70 שפים ספרדית צעירים, כגון חואן מארי אזרק ופדרו סוביחאנה, חזרו לספרד לאחר שהשתלמו בצרפת במסעדות עילית (בהזמנה אישית של השף הצרפתי פול בוקוז) והחלו לפתח את המטבח הבסקי החדש. זו הייתה תחילתה של תנועת בישול סוחפת שלקחה את המוצרים ומסורות הבישול המקומיים והפכה אותם למשהו חדש.
אבל חשוב להדגיש שהעניין הגסטרונומי בחבל הבסקים לא נוגע רק לחובבי מטבח עילי, "פודיס" שכאלה, אלא לכולנו (שלא יכולים לשלם עבור מסעדות עם כוכבי מישלן…). מדובר באוכל יצירתי, טעים, טרי, עשוי ברמה מדהימה אך כזה שהוא גם, ובעיקר, זול ונגיש, נמצא בכל בר ומעניק משהו שהוא גם חוויה קולינרית וגם חוויה תרבותית.
האזור מפורסם גם בגלל סצינת האמנות שלו – אלו יצירות מיוחדות ניתן לפגוש שם?
אתחיל מהיצירה הכי מקסימה בעיניי: "היער המצוייר" (יער אומה – Oma) של האמן הבסקי אוגוסטין איברולה (Agustín Ibarrola). אמן הפועל בטבע ומשתמש בטבע ובחומרים זמינים ושואף לבטא בעבודתו – בגדול – את הרוח הבסקית, מסרים חברתיים כמו קבלת האחר, וגם את האנשים הפשוטים. היער ממוקם בקרבת העיר גרניקה, והוא מזמן שיטוט קסום בין עצי אורן הצבועים בקומפוזיציות מיסתוריות שמתכתבות עם תקופות היסטוריות וכד'.
כמו כן יש את הדברים הידועים ומוכרים שהם כמעט חובה לביקור כגון מוזיאון גוגנהיים בבילבאו שתוכנן על ידי האדריכל פרנק גרי, הפסלים הפזורים סביבו שגם הם הפכו ל"אימג'ים" המזוהים עם העיר, כגון פרחי הצבעונים של ג'ף קונס וכן ציור הקיר "גרניקה" בעיר גרניקה, שהוא העתק ליצירתו המפורסמת של פיקאסו (היצירה עצמה נמצאת במוזיאון ריינה סופיה במדריד).
עוד יצירה אומנותית ידועה היא פסל "מסרק הרוחות" של האמן הבסקי אדוארדו צ'ילידה (אמן של פסלים פיגורטיביים העשויים ממתכת), בעיקר משום מיקומה, על צלע הר על שפת הים של מפרץ סן סבסטיאן.
אומנות אחרת לגמרי, היא מוזיאון אופנה המוקדש למעצב העל כריסטובל בלנסיאגה וממוקם בעיירה גטריה (Getaria). בלנסיאגה נחשב ל"פיקאסו של עולם האופנה" והגיע לשיאו לקראת אמצע המאה ה-20. עיצוביו היו חביבים על אצולת אירופה, הושפעו רבות מהתרבות והמסורת הספרדית אך גם נשאו בשורה וחדשנות מבחינת גזרות ובדים. במהלך השנים הוקדשו לו תערוכות רבות במוזיאונים ברחבי העולם אבל כאן היה ביתו. חובבי עיצוב קלאסי ומאופק (ולא רק בהקשר של אופנה) יהנו כאן.
ממה את הכי נהנית בחבל הבסקים?
ובכן, מה שמרתק אותי שם הן התרבות היומיומית והמסורות המשתקפות בה. למשל אגודות בישול על טהרת המין הגברי. חבורה של גברים בגילאים שונים, שבמשך שנים נפגשת אחת לכמה זמן. בכל פעם מישהו מהם מבשל לכולם והם יושבים, אוכלים, שותים ומפטפטים עצמם עד כלות. אין כניסה לנשים כמובן.
או ענפי הספורט המוזרים והמצחיקים שלהם. האמת שהמקור הוא בירידי החקלאות שמטרתם הייתה הצגת היבול ומכירתו אבל גם הזדמנות להתכנסות חברתית. הם עדיין שומרים על המנהגים הללו וענפי הספורט הללו כוללים דברים הזויים כמו תחרות חטיבת עצים, גיזום עשב, סחיבת אבנים כבדות, מירוץ כבשים וכד'. את כולם הם עושים עד היום ברצינות תהומית וצריך לראות כדי להאמין.
אבל הכי כייף בעיניי הוא סיבוב טאפאס עם חברים שזה אומר פיטפוט על 2 פינצ'וס וכוס יין בבר אחד, המשך שיחה על עוד פינצ'וס ועוד כוס יין בבר שני… וכך הלאה. זה הריטואל הכי מקומי וכייפי שיש לי שם כי זה מאפשר התבוננות על התרחשות אנושית, על ג'סטות, על תרבות.
ונעבור לשאלון האישי
לאיזה יעד את חולמת להגיע שעדיין לא נסעת אליו?
למרבה הפלא אני אוהבת גם טבע… טבע עוצמתי של מדבר או הרים. וכרגע החלום שלי הוא לעשות טרק בהרי הרוקיס הקנדיים.
אלו ערים חביבות עליך במיוחד ולמה?
רשימת הערים שחביבות עליי לא מקורית במיוחד. קודם כל תל אביב, שהיא הבית שבו נולדתי וביליתי כל חיי. אהבתי אותה תמיד, גם כשהייתה הרבה פחות "אינית", כי היא תמיד העניקה לי הכל: ים, רחובות תוססים, תרבות וכד'.
ניו יורק, בעיניי, היא עולם ומלואו, דווקא משום שבתוך הכאוס והגודל והעושר אפשר למצוא איזו שלווה ולהיות לבד.
מאז שהתחלתי לגלות את ספרד נוספו שתי אהבות חדשות: הראשונה היא מדריד, שהיא לא יפה במיוחד וגם לא נקייה במיוחד, אבל דווקא היעדר הברק וה"פוזה" שלה הן שכובשות אותי. יש ברחובות ובברים שלה אנרגיות וזה מה שעושה אותה נפלאה בעיניי. השנייה היא סביליה (ויש להקפיד ולבטא נכון: 'סבייה') בדרום ספרד, שהיא עיר יפיפייה המקפלת בתוכה רבדים מרתקים של היסטוריה, אדריכלות, דת ותרבות לצד חיי לילה פעילים.
לאן את רוצה לחזור שוב ושוב?
לערים שמסעירות אותי כל פעם מחדש כמו ניו יורק, פריז (עם בעלי – שהוא פרנקופיל מושבע), מדריד וסביליה, אבל גם לחוויות נפלאות שחוויתי בטבע והייתי רוצה לחוות זאת שוב כמו הראפטינג בגרנד קניון באריזונה, הטרק ברכס המרקנטור באלפים הצרפתים, או סתם לילה במדבר כאן, אצלנו, בנגב (שזה לא פרוייקט מורכב לביצוע…)
איך את מתעדת את הטיולים שלך?
באופן שבו תמיד תעדנו את חיינו – תמונות וזכרונות. טיולים משפחתיים גדולים אנו הופכים לספר 'לופה' מושקע. האמת היא שמכל טיול זוכרים אירועים, מקומות, טעמים או מפגשים ספורים, כאלה שהיו עוצמתיים והשאירו בך משהו שנחרט לתמיד. בעיניי, אם אין זיכרון עוצמתי, שום תיעוד לא יעזור (ובטח לא אלפי התמונות שאנחנו מצלמים עם המצלמות הדיגיטליות והטלפונים).
איזה שיר את בוחרת לסיים עימו את הכתבה?
משהו ספרדי כמובן. דואט מצליח של ההרכב "אסטופה" (Estopa) של צמד האחים הצעירים מוניוז(Muñoz) שבאים מקטלוניה ביחד עם הזמרת ילידת מדריד רוסריו פלורס (Rosario Flores – המוכרת כלוחמת השוורים מהסרט "דבר אליה" של אלמודובר) בת למשפחת זמרים מאוד מפורסמת בספרד. את שניהם אני אוהבת גם בנפרד ושומעת המון.
השיר נקרא "El run run" (ופירושו משהו כמו "זימזום") שכמובן מדבר על אהבה. פשוט שיר מקסים שעושה מצב רוח טוב.
***
רוצים להמשיך לראות עולם? מוזמנים להצטרף לרשימת התפוצה שלנו:
בפוסט הבא אשלב בין מפה אינטראקטיבית של חבל זצבורגרלנד, מתכון סודי ומפגש עם בלוגרית מקסימה. שווה לעקוב.
התמונות בפוסט זה נלקחו ממאגר הצילום החופשי pixabay וממאגר התמונות בתשלום fotolia
2 Comments
יפה ומעניין הפוסט שלך וגם מזכיר לי שבחלק מהמקומות שהזכרת ביליתי לפני שנים עם.. ההורים שלי . גם אהבתי את המוסיקה שמסיימת את הקריאה ומשאירה טעם ייחודי וצלילים אחרים. פוסט מזמר יש כזו הגדרה?
תודה רבה נויה על התגובה. פוסט מזמר זו הגדרה מעניינת. אפשר להכניס אותה למילון הבלוגים.