קליפורניה חולמת

ינואר 9, 2018
טיול ברכב בקליפורניה

זיכרונות מטיול בחוף המערבי בארצות הברית

בטח שמתם לב לגל הנוסטלגיה השוטף את ארצנו. קבוצות פייסבוק של זיכרונות מערים ובתי ספר נפתחות על ימין ועל שמאל וחגיגות שבעים שנה למדינה מעוררות פרץ של געגועים לימים עברו, בהם טלפון נייד היה עשוי מקופסאות לבן ובטלוויזיה היה רק ערוץ אחד בשחור ולבן.

החלטתי גם אני להצטרף למאמץ המלחמתי ולהעלות מהאוב את הטיול הזוגי הראשון שעשיתי עם ע' – מסע דרכים בחוף המערבי בארצות הברית.

כיאה לרוד טריפ נאות, הפוסט ילווה בפלייליסט קליפורני לוהט, אז קדימה: "Head out on the highway, lookin' for adventure."

זה טוב ויפה לנסות לשחזר טיול מלפני מלמעלה מעשרים שנה, אבל זה הופך ליומרני כאשר הזיכרון כבר לא מה שהיה.

איזה מזל שהשכלתי להוסיף לאלבום שמות של מקומות וגזירים של מפות. אבל מה לגבי החוויות הרגשיות? למה לא חשבתי להוסיף מילה או שתיים על הקורות אותנו?

אני מנסה להיזכר במסע ההוא. מה הרגשתי? טיול ראשון לחו"ל עם ע', תשעה חודשים אחרי שהכרנו. הוא נסע לקליפורניה לכנס ולבקר את אביו שחי שם ואני הצטרפתי כעבור שבועיים מלאי געגועים. טסתי לבד לסן דייגו, ע' בא לאסוף אותי משדה התעופה, הלב שלי דפק, הוא נראה כאילו יצא מעטיפת תקליט של הביץ' בוייז.

עבורי הנסיעה הייתה אבן בוחן להמשך יחסינו, הייתי מוכנה כבר לשלב הבא. והוא? לא ממש. הוא בעיקר רצה "to get around"

סאן דייגו – מפגש כואב עם גורילה

נקודת ההתחלה של המסע הייתה סאן דייגו, קליפורניה.

שכרנו רכב דרך חברת אוטויורופ שמתמחה בהשכרת רכב בארצות הברית. קיבלנו מכונית מפנקת שתשרת אותנו היטב במהלך ימי הטיול. כאות הוקרה הצטלמנו איתה (טרום עידן הסלפי) בכל זווית אפשרית.

בגן החיות בסאן דייגו הטיול החל ברגל שמאל. עמדנו ליד מתחם הגורילות וזרקנו להן עלים. בתמורה, אחת הגורילות עקרה שיח שלם וזרקה עלינו אותו. אולי התעצבנה על העלים? או סתם רמזה לנו שהיא מעוניינת לשחק משחק יותר מאתגר.

טיול במערב ארצות הברית
טיול במערב ארצות הברית

טיול בחוף המערבי בארצות הברית

ביקור בלאס ווגאס

לעזוב את לאס ווגאס

דברים שגיליתי על עצמי בלאס ווגאס:

  • אני לא אוהבת להמר.
  • אני לא אוהבת את לאס ווגאס.

דברים שגיליתי על ע' בלאס ווגאס:

  • הוא אוהב להמר
  • הוא אוהב את לאס ווגאס.

עקב שני הסעיפים האחרונים, נשארנו בלאס ווגאס יום אחד מעבר למתוכנן, מה שגרם לנו לוותר על סאן פרנסיסקו.

לוותר על סאן פרנסיסקו? כן, כן, אתם שומעים טוב. באותם ימים לא הייתי רואת עולם מדופלמת ועשיתי החלטות טיפשיות, עליהן הצטערתי זמן ממושך.

טיול ברכב במערב ארצות הברית

בדרך לחתונה עוצרים בווגאס

טיול ברכב במערב ארצות הברית

תראו מי מופיע בווגאס

טיול ברכב במערב ארצות הברית

מהמר כבד

נבדה

מנבדה חזרנו לקליפורניה. בדרך התמזל מזלנו פעמיים:  ע' הימר בקזינו דרכים, זכה ב500 דולר ורגע לפני שכל המאפייה המקומית ניגשה אלינו עם אקדחים שלופים, נסנו מהמקום.

במעבר הגבול פקידי מכס בדקו את הרכב שלנו, במזל הם לא שמו לב שיש לנו פירות שנשכחו בתא המטען ועברנו את הבדיקה בשלום (בחלק מהמדינות בארה"ב אסור להעביר פירות וירקות ממדינה למדינה).

בלילה נשארנו ללון במלון דרכים בעיירה Lee Vining, שנראתה כמו עיירה מהסדרה טווין פיקס. Lee Vining שיושבת על גדות אגם מונו, היא שער הכניסה המזרחי ליוסמיטי.

יוסימיטי – שלג ובלמים רטובים

הבוקר התחיל בנסיעה במעבר טיוגה.  בדרך טיוגה, כביש 120, ציפתה לנו הפתעה לבנה. אמצע יוני ושלג בכל מקום. שני הלבנטינים שלא היו רגילים לראות שלג, זינקו מהרכב בשמחה וצהלה.

הצהלה תמה כאשר התחלנו לרדת וגילינו בחרדה שהבלמים לא עובדים. מה עושים? נוסעים לאט, עם בלם היד בהיכון, דפיקות לב מואצות, מתפללים שאף רכב לא יבוא מאחורינו, בתקווה למצוא מוסך בעיירה הקרובה הבאה.  עד שהגענו למטה הבלמים, שנרטבו מהשלג, התייבשו. כעת אפשר להתחיל בטיול ביוסימיטי.

טיול ברכב במערב ארצות הברית
טיול רכוב במערב ארצות הברית

הפארק הלאומי יוסימיטי הוא אחד הפארקים הראשונים שהוכרזו בארה"ב  ובעולם כולו. גובה הפארק הוא בין 600 ל-4,000 מטרים, שטחו 3000 קמ"ר והוא כולל גושי גרניט מרשימים, מפלי מים, עצי סאקויה עצומים וצמחייה עשירה.

האתרים המפורסמים של הפארק הם:

“אל קפיטן” (El Capitan) – צוק גרניט ענק המתנוסס לגובה של 910 מטרים.

מפלי יוסימיטי (Yosemite Falls) – נופים מגובה של מעל 700 מטרים והינם בין המפלים הגבוהים ביותר בעולם.

Mirror Lake – אגם המראה.

Glacier Point  – גליישר פויינט, נקודת תצפית בגובה 1000 מטר החולשת על כל העמק.

חורשת מריפוסה – 500 עצי סקוייה מרהיבים.

מפלי היוסימיטי

צרה שנייה מתרגשת ובאה עלינו לעת ערב, כשאנחנו מגלים שכל מקומות הלינה בפארק ומחוצה לו מלאים. העצבים שהתרופפו עוד בשלב הבלמים, כבר מחשבים את קיצם לאחור ואנחנו רבים את הריב הראשון שלנו בטיול. ריב שהופך לוויכוח עקרוני האם אנחנו עוברים לגור ביחד אחרי הטיול (אני) או לא (הוא).

כן, זה מאד חכם לדון על נושאים כאלו בשלב שמעל ראשנו מונחת חרב הלינה ברכב. בסוף מצאנו בקתה אחת לרפואה. הסיבה העיקרית שלא התפצלנו באותו הרגע היא העובדה שהיינו תקועים בלב היוסמיטי ויש רק בקתה אחת בכל המרחב. נתון זה איפשר לנו להתפייס ולהחליט ש It would be nice לעבור לגור ביחד עם שובנו מהטיול.

לפעמים אני תוהה ושואלת את עצמי מה היה קורה אילו לא התפייסנו וקיבלנו את ההחלטה לעיל? לאן חיי היו לוקחים אותי? אני אוהבת להרהר ברעיון 'הדלתות המסתובבות' בנקודות זמן שונות.

כביש מספר 1 – Down in Monterey

כאמור לסן פרנסיסקו לא הגענו. ע' שם לב שאני מאוכזבת וניסה לשכנע אותי שמונטריי לא פחות שווה מסאן פרנסיסקו.

מה עשינו במונטריי? אין לי מושג…הצצה בתמונות מגלה לי שביקרנו ב Cannery Row, שהיה בעבר מרכז תעשיית סרדינים משגשג והיום הוא מקום ציורי מלא בחנויות קטנות, מסעדות וגלריות.

במאה ה19 התיישבו במונטריי אמנים ודייגים, ביוני 1967 התקיים בה אחד מפסטיבלי הרוק החשובים ביותר, השתתפו בו ג'ימי הנדריקס, סיימון וגרפונקל, הביץ' בוייז, ראווי שנקר, להקת המי ואחרים והוא היווה את אחת מיריות הפתיחה של 'הקיץ של האהבה' בקליפורניה. הייתי מאד רוצה להגיע למונטריי ב1967 – "אומרים שהיה שם שמח לפני שנולדתי".

למחרת בבוקר התחלנו לרדת בכביש מספר 1 דרומה, בדרך שנקראת 'דרך 17 המייל':

כביש מספר אחד – route number 1, הוא אחד מהמסלולים עוצרי הנשימה בארצות הברית. הכביש מתעקל לצד האוקיינוס בין הרים, שמורות טבע, מפרצים ועיירות חוף.

ביום הזה, שזכור לי כמוצלח ביותר מבין ימי הטיול, עצרנו במספר אתרים:

כרמל – עיירה יפיפיה, עם חוף ים משגע. ידועה בזכות ראש העיר לשעבר, המפורסם שלה, קלינט איסטווד

פוינט לובוס –  שמורת טבע יפה ובה שביל המוביל בינות צוקים ויער אורנים עד לחוף הים, בדרך צופים בכלבי ים ואריות ים משתזפים על הסלעים.

Pfeiffer Big Sur – מסלול לצד ערוץ נהר ביג סאר שכולל עצי רדוודס, אלונים, סקוייה וגם את האפשרות לחזות בדביבונים, רקונים, סנאים ואיילים.

אני מנסה להיזכר היכן ישנו בלילה, מרצד לי הבזק זיכרון של מוטל מקסים ורומנטי עם נוף ים משגע. באמצעות המפה והתמונות הישנות אני מאתרת את המלון כיום, האמת, נראה שווה גם היום.

טיול רכוב במערב ארצות הברית
טיול רכוב במערב ארצות הברית
טיול ברכב במערב ארצות הברית

San Simeon – תיכף יופיעו משמאל זברות

"סע לאט, תיכף יופיעו משמאל זברות" אני אומרת לע'.

"את צוחקת עלי?" הוא שואל בפליאה מעורבת בחוסר אימון.

לא עוברות כמה דקות ואכן משמאל מופיעות הזברות.

ברוכים הבאים לטירת הרסט.

טירת הרסט הייתה מעונו של ויליאם רנדולף הרסט, אייל העיתונות המפורסם שהיווה השראה לסרט 'האזרח קיין'.

האחוזה בת 165 החדרים, שתוכננה על ידי האדריכלית ג'וליה מורגן בתחילת המאה הקודמת,  היא אחת האטרקציות הפופולריות בקליפורניה ומתקיימים בה ובגנים מספר סיורים מודרכים.

בשעתו הקים הרסט בגני האחוזה גן חיות שכלל גם עדר זברות, אשר את צאצאיהן אנחנו זכינו לראות.

טיול ברכב בארצות הברית
טיול ברכב במערב ארצות הברית

סנטה ברברה – ע' מגלה שיש לי טעם יקר

סנטה ברברה ממש מצאה חן בעיני בשעתו. עיירה יפייפיה ונינוחה שיושבת על האוקיינוס, בנויה בסגנון ספרדי, בתים לבנים עם גגות רעפים אדומים, ואקלים ים תיכוני. הייתי יכולה להתרגל….

סנטה ברברה נחשבת כמקום יוקרתי, היא מכונה הריביירה של קליפורניה, הן בגלל שהיא מקום הנופש החביב על סלבריטאי ועשירי לוס אנג'לס והן בשל מזג האוויר הנח. סנטה ברברה מפורסמת גם בזכות החופים היפים ושדירת הקניות הנוצצת.

טיול רכוב במערב ארצות הברית

דיסנילנד – It's a small world after all

אין לי מושג למה זוג ללא ילדים, עם תחומי עניין מגוונים, הולך לבלות, מבחירתו החופשית, בדיסנילנד. מה עבר לנו בראש? היום זה כבר לא היה קורה, אבל אז דיסנילנד כנראה נתפסה אצלנו כמקום של פנטזיות הילדות שלנו.

האם נהניתי בדיסנילנד? יש לי יותר מדי חורים בזיכרון שלא מאפשרים לי לזכור את חווית דיסנילנד שלי, למעט הבלחות של קרונית נוסעת בחושך והשיר  It's a small world after all שמתנגן ללא הפסק.

בפעם הבאה נלך לתפוס גלים במאליבו.

היי דרומה לסאן דייגו

ביום האחרון לטיול שלנו פסחנו על לוס אנג'לס וביקרנו בשתי עיירות חוף דרומיות:

ניופורט –   עיירת חוף יפה, מפורסמת בשל חופי הגלישה שלה ובשל Balboa Fun Zone – לונה פארק בסגנון ישן.

San Juan Capistrano – שנבחרה בגלל החופים היפים שלה האהובים על הגולשים, כולל הגולש הפרטי שלי.     

בערב הגענו לסאן דייגו. מ', אבא של ע', הזמין אותנו ל Nobu, אחת ממסעדות הסושי הכי טובות שאכלתי מאז ועד היום.

טיול רכוב במערב ארצות הברית
טיול רכוב במערב ארצות הברית

תם החלק של הטיול במערב ארצות הברית. התחנה הבאה בטיול הייתה ניו יורק. אבל על זה בהזדמנות אחרת.

התיעוד של הטיול, ובעיקר העובדה שאני כמעט לא זוכרת כלום, גרם לי לרצות לחזור ולטייל מחדש בחוף המערבי של ארצות הברית.

עד שזה יקרה, מוזמנים  להצטרף לרשימת התפוצה ולהמשיך לראות איתי מקומות אחרים בעולם.

עוד בלוגריות שמדפדפות באלבומים ונזכרות במסעות מהעבר:

נירי שאול נזכרת בטיול אחרי צבא באוסטרליה.

אורה גזית נזכרת ביומן המסע מאוסטרליה.

אילנה בר נזכרת מתי התפרץ אצלה חיידק המסעות

אמנם בחרתי לחזור בזמן בפוסט, אבל לא נעלמה מעיני העובדה כי מדובר בפוסט הראשון של שנת 2018.

אז לסיום אופטימי אני רוצה להודות לכם שקראתם אותי במהלך 2017. גם ב2018 צפויים שלל פוסטים מעניינים.

וזו ההזדמנות גם לאחל לעצמי להגשים את רשימת החלומות שלי לשנת 2018:

  בעוד שבועיים אני מרצה על הסיפור של הבלוג שלי, בהאבלוגינג של יונית צוק ואני מאד מתרגשת – מקווה שההרצאה  תהווה סנונית ראשונה של הרצאות בנושא בלוגינג, טיולים ועוד.

  בקרוב אפרסם כאן מיזם חדש וייחודי על סיורים מיוחדים בנושאי עיצוב, יצירה, אמנות, צילום וקולינריה. אם אתם מובילים טיול או סיור בנושאים לעיל, אתם מוזמנים לפנות אלי.

  סיורי בלוגריות….בדומה לסיור שערכתי בקרקוב. פולין על המפה באביב הקרוב, יש למה לחכות….

  להתראיין לתוכנית רדיו, או יותר טוב, להגיש תוכנית רדיו משל עצמי.

  להיות מעורבת בסטרט אפ טכנולוגי או אפליקציה בתחום התיירות. אני אוהבת חידושים טכנולוגים ומדגדג לי באצבעות לקחת חלק באחד מהם.

לשתף זה כייף

תגובות פייסבוק

6 Comments

מיכל אגם ינואר 12, 2018 at 2:51 pm

איזה שירים יפים, כל כך רואים שזאת את, אפילו הבת שלך מזכירה לי אותך כאן בתמונות, איכות גבוהה ביחס לזמן שעבר יש לתמונות, ממש פוסט נוסטלגי, גם אני הייתי כמוך כותבת שמות ומוסיפה מפות, אפילו בואדינגפאס, היום אני כל כך רחוקה מזה, באמת בעולם כל כך השתנה, היום נהנת מקולאז מוצלח (:

Reply
מיכל מנור ינואר 12, 2018 at 5:33 pm

מיכלי, שמחה שהתמונות עדיין מזכירות אותי היום…ובאמת יש כמה תמונות בן אני דומה לתמר. ואכן העול השתנה לגמרי בעשרים שנה האחרונות. תודה על תגובה מקסימה.

Reply
הילה לוי ינואר 12, 2018 at 5:20 pm

איך התרגשתי. ירח הדבש שלי היה מערב ארה"ב בלוקיישנים האלה דרך כביש 1 בתוספת סן פרנסיסקו היפה

Reply
מיכל מנור ינואר 12, 2018 at 5:32 pm

איזה בחירה מצווינת לירח דבש הילה. רוצה לראות תמונות 🙂

Reply
עפרה ינואר 13, 2018 at 11:44 am

מיקוש,
מותק! מותק של פוסט.
אני מאוד אוהבת לקרוא סיפורי טיול שיש בהם את החוויה והסיפורים האישיים. הופך אותם להרבה יותר מעניינים ומסקרנים מבחינתי.
התמונות והשירים רק הוסיפו את הקצפת והדובדבן למתיקטת של הפוסט.
תמר כ"כ מזכירה אותך.
החלק הראשון של הפוסט מזכיר לי את הטיול שלנו עם הילדים לפני כמה שנים. הגענו ללי-וינינג מאוחר בלילה. לא היתה קליטה בסלולר ולכן לא יכולנו להודיע שנאחר. הגענו בסביבות 10 בלילה לעיירה חשוכה ונראה כאילו התושבים כבר חולמים את החלום השביעי. צלצלנו בפעמון המוטל. מלמעלה צעקה עלינו אישה שאנחנו חוצפנים ומה זאת אומרת להגיע בשעה כזאת. אה… והמפתח לחדר בתיבת הדואר. לקחנו את המפתח, פתחנו הדלת וגילינו שיש רק שתי מיטות זוגיות. מה עושים? אנחנו חמישה אנשים ויש מיטות רק לארבעה. המחשבה הראשונה שעלתה באופן אוטומטי היתה לגשת לבעלת המוטל אבל הזכרון הטרי של הצעקות מיד הבהירו לנו שזאת לא אופציה שבכלל כדאי לשקול.
בסופו של דבר אהוד ומתן ישנו במיטה אחת. נטע, עומר ואני ישנו במיטה אחת לרוחב. עד היום אני זוכרת כמה חיכיתי לבוקר שיגיע כבר.
אנחנו דווקא כן הגענו לסן פרנסיסקו אבל לצערי נאלצנו לוותר על כביש מס' 1. אז כשנגיע אליו אדאג לחפש את הזברות שלך.
נראה שכבר אז היה לך טעם משובח ויכולת מופלאה למצוא מקומות לינה שווים!

Reply
מיכל מנור ינואר 13, 2018 at 4:56 pm

עפרהל'ה, תודה רבה על התגובה, כייף שבאת לבקר אותי בארה"ב. מה שמצחיק שבגלל שטיילנו טרום עידן האינטרנט ולפני שהתחלתי לתכנן טיולים, הגענו ללי וינינג ממש במקרה ובמזל היה לנו איפה לישון. לכי תדעי, אולי זה היה אותו מוטל. כביש אחד היה מאד מרשים, מעניין אם הזברות עוד קיימות.

Reply

Leave a Comment

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

HTML Snippets Powered By : XYZScripts.com

מוזמנים להמשיך לראות עולם

 

 הצטרפו לרשימת התפוצה

וקבלו דיוורים במייל עם:

 המלצות על יעדים,

טיפים על מקומות נחמדים,

מידע על מסלולים

והשראה לטיולים 

תודה שנרשמת. מייד יגיע למייל אישור על ההרשמה. במידה ולא הגיע מייל ייתכן והוא מסתתר בתיקיית קידומי מכירות. בהצטרפות לרשימה אתם מאשרים קבלת דיוורים במייל ממני עם מידע על פוסטים חדשים