לבד ליפן – ראיון עם ענת אור מגל

פברואר 17, 2019
לבד ליפן צילום: ענת אור מגל

מגשימות חלומות בטיול לחו"ל

 

תמיד אהבתי נסיעות לחו"ל, מהפעם הראשונה בה לקחו אותי הורי, בגיל 12 לטיול משפחתי ראשון לשוויץ.

בעשור האחרון התנקזה האהבה הזו לטיולים משפחתיים, בקיץ. משהו שחיכיתי לו כל השנה.

ואז באמצע החיים, תודות ל"רואה עולם" התחלתי לנסוע לחו"ל גם לבד – בהתחלה עם חברות ואח"כ במסגרת של סיורי בלוגרים.

הבנתי שבעצם הנסיעות הללו הן המסע שלי בחזרה אל עצמי. כל נסיעה כזו מזכירה לי מי הייתי פעם, טרם הילדים, ומי אני יכולה להיות.

אני מתחילה בסדרת פוסטים חדשה שנקראת "מגשימות חלומות בטיול לחו"ל" בכל פעם אראיין בה מישהי שהגשימה חלום אישי או עסקי במהלך נסיעה לחו"ל.

האורחת הראשונה היא ענת אור מגל שמוציאה ספר על המסע שלה לבד, ליפן ואני מעבירה אליה את שרביט הדיבור.

 

 

יום אחד נחתה עליי יפן. לא הבנתי למה אני רוצה דווקא לשם. לא עניין אותי לראות את פריחת הדובדבן או המקדשים, או לאכול סושי. לא הבנתי מה כן מעניין אותי, רק ידעתי שאני רוצה לנסוע, ולבד.

 


מי את? מה העיסוק שלך? מה את עושה?

אני ענת אור מגל, יזמית, גם של פרויקטים אמנותיים, חברתיים, ציירת, כותבת, מטיילת ללא הכרה, גם לבד. יש לי בית קפה וחנות לקוסמטיקה טבעית. אמא, אמרתי שאני אמא? לשלושה שמשדרגים אותי קבוע.

איזה חלום הגשמת?

שאלה קצת טריקית בשבילי כי אף פעם אין לי איזה חלום מוגדר שאני שואפת אליו.. אלא יותר ידיעה מעורפלת ש'מתישהו זה יקרה', כמו עם יפן. תמיד ידעתי שיום אחד אני אגיע לשם. לא ידעתי, מתי, עם מי ולמה.

לבד ליפן צילום: ענת אור מגל

הדרך לחלום:

ממתי את חולמת לנסוע לבד ליפן?

כמעט מהפעם הראשונה שהכרתי את המדינה הזו, בכיתה ו'. למדנו את 'יפן הארץ והעם'. התרגשתי לפגוש סוף סוף מדינה לא מאובקת מסיפורי התנ'ך העתיקים, שזה בעיקר מה שהאכילו אותנו. מקדש הזהב על הכריכה גרם לי לדמיין שיש שם משהו מכושף ומסתורי. שם ניטע בי הרצון הראשוני.

מדוע דווקא החלום הזה?

רגע אחרי שהזמנתי כרטיס טיסה, גם אני שאלתי את עצמי את אותה שאלה. ברור  שיפן לא מצריכה סיבות מיוחדות, היא רחוקה, וזרה ומסקרנת. נכון. אבל אותי עניין מה יש שם עבורי, וניסיתי להבין למה דווקא עכשיו החלום הזה מבקש שאגשים אותו.

מה היו השלבים בדרך להגשמת החלום?

ההכנה שלי הייתה אחרת, פחות שגרתית, יותר ברמת הסקרנות לגלות מה אני נוסעת. במשך חצי שנה עד לנסיעה, נפגשתי עם מטיילים אחרים באברהם הוסטל בת'א, ראיינתי וציירתי אותם סביב השאלה למה הם מטיילים לפרויקט שקראתי לו Why R U Travelling, אח'כ עשיתי מזה תערוכה. במקביל ראיינתי את עצמי, כתבתי, למה יפן? למה עכשיו? למה לבד? זה לקח אותי למקומות מאד מעניינים בתוך החיים שלי.

גם קראתי על יפן ומה יש לעשות שם, אבל כמעט כלום לא נספג. בסוף מצאתי את עצמי נוחתת ביפן מבלי לדעת באמת לאן אני ממשיכה.

לבד ליפן צילום: ענת אור מגל

הנסיעה בפועל:

מתי במהלך הנסיעה הרגשת ש"הנה הגשמתי חלום"?

אני זוכרת רגע אחד שהרגשתי שאני ממש מרחפת, שזה הכי קרוב להרגיש שהגשמתי חלום. יצאתי מרחצה בסנטו המקומי באראישימה. אחרי שטבלתי שם באדים ובריכות טרמיות, שזה כבר שלב שאני חצי מטר מעל האדמה.. הלכתי לאורך הנהר הרחב שחוצה את העיירה, מסביב הרים ירוקים, לאורך הדרך בתים נמוכים ויפים עם גנים משורטטים. חתן וכלה עמדו והצטלמו ליד המים. החתן לבש מין חצאית-מכנסיים, ולכלה היה כובע לבן ענק, ובדיוק שהם עמדו רציניים כאלה, הכובע עף ברוח. הם רצו להביא אותו וצחקו, גם הצוות שאיתם, צחק, מין צחוק כזה, שמייד הדביק אותי.. עמדתי שם מרחפת וצוחקת יחד איתם מין צחוק משחרר כזה. אני יודעת שזה רק רגע קטנטן, אבל בתוך כל הירוק מסביב, הנהר הרחב הזה, הוא הרגיש מיוחד, אוורירי, נקי, כמו משהו שהיה שווה לטוס ולהרגיש אותו.

לבד ליפן צילום: ענת אור מגל

 

היו לך נקודות שיא במהלך המסע?

ובכן יפן. גם לעלות על האוטובוס זה רגע שיא. באמת. הנוסעים יורדים מהדלת הראשית והנהג מברך כל אחד מהם 'תודה רבה שנסעת איתי', 'תודה רבה שנסעת איתי' ואם יש 20 אנשים שיורדים, אז לאט לאט ובסבלנות הוא יברך אחד אחד, ובכל תחנה ותחנה. כל פעם שמגישים לך משהו, אפילו עודף בסופר, זה תמיד עם שתי ידיים ובמין כבוד כזה. אני חושבת שכל פעם שפגשתי את העצירה הזו לכבד את הרגע, את הזמן, את האדם מולך, זה היה רגע שיא. מעבר לכל דבר מרהיב שראיתי, ועם כל הנופים והמקדשים, היו לא מעט. היחס אחד לשני, אלו הרגעים שאני אוספת כרגעי שיא. היו הרבה מאד כאלה.

 

מה את ממליצה למי שמתכננ/ת לטוס ליפן?

לנצל את ההזדמנות לא לדעת. אנחנו כל הזמן יודעים, חוקרים, אוספים מידע. יפן מזמינה לא לדעת, כיוון שהיא גם מאפשרת לחוש בטחון. לחוות ואז להבין. ללכת לאיבוד. לא להצליח לדבר את אותה שפה ולחפש פתרונות אחרים כדי לתקשר. הסדר ההפוך הזה, מעצים מאד את החוויות.

לבד ליפן צילום: ענת אור מגל

 

ליהנות מהקצוות. להיות בעיר סואנת בתוך הפאבים הרועשים, ורצוי באלו האקסטרימיים, וגם לצאת לטבע היפיפה, בגנים בתוך העיר, וגם מחוץ לעיר. זה אחרת מכל מקום שראיתי. כמובן שהייתי הולכת שוב ושוב ושוב למקומות שיש בהם אונסנים בטבע (רחצה במים ממקור געשי).

לבד ליפן צילום: ענת אור מגל

 

להכיר את התרבות המסקרנת דרך אמנות. המלצה שתמיד טובה, וביפן ממש חוויתי אותה לעומק. אם אלו איי האמנות המוכרים – נאושימה וכו' ואם אלו המוזיאונים והגלריות בתוך הערים. למשל בביקור בתערוכת אדריכלות, מעבר לתדהמה של שיטות הבנייה, ראיתי איך לפני שבנו את המוזיאון בטשימה, שהוא יצירת פאר בפני עצמו, הפועלים עשו בכל בוקר צ'י קונג כדי להיות נוכחים בזמן הבנייה.

לבד ליפן צילום: ענת אור מגל
לבד ליפן צילום: ענת אור מגל
לבד ליפן צילום: ענת אור מגל

 

אלו תובנות יש לך מהנסיעה לבד ליפן

הו, הרבה ( : את כל המסע הזה עוד לפני הנסיעה ותוך כדי השוטטות, כתבתי בספר שנקרא 'לבד ליפן, חתירה לתנועת השבירה'. שילבתי בו הרבה מאד מהציורים שלי מהדרך. אפשר להבין שמדובר בספר שמציע התבוננות שונה, פנימית יותר, דרך התחנות המרתקות שיפן מביאה.

מה החלום הבא שלך?

אני יודעת שאגיע בקרוב שוב לאיטליה, אוסטרליה וטוניס. לא בהכרח בסדר הזה, אבל אלו המקומות הבאים.

לבד ליפן צילום: ענת אור מגל

 

תודה רבה לענת שהתארחה אצלי ראשונה במדור החדש.

בימים אלו מקדמת ענת קמפיין הדסטארט להוצאה לאור של הספר שלה "לבד ליפן – חתירה אל תנועת השבירה" וכך היא מתארת את הספר: " הספר שלי הוא טיפת הטל. השתקפות העולם. שלי. העצירה הזו בשוליים של החיים. ההתבוננות הסקרנית של אחת ששואלת 'למה'. של אחת שעושה ניסיון אמיתי להבין איך לחיות. 
וכשתקראו, תרגישו. אני ואתם נמצאים באותו מקום. הולכים יחד בשבילים של הספר הזה, מגלים יחד. מופתעים יחד ממה שמגיע".

קישור לדף הפרוייקט בהדסטארט.

לבד ליפן צילום: ענת אור מגל

 

במקביל עלה כעת מיזם ג'סר דרימינג – תצוגה המאירה את נשות ג’סר א זרקה, ואת החלומות שלהן.

במשך כמה חודשים נפגשה ענת עם נשות הכפר, לתהליך של ראיון אישי, העוסק בחלומות של הנשים, וציור פורטרט. בהשראת המפגש, יצרו הנשים ריקמה בעבודת יד, השזורה בפורטרט. כל אלו חוברו לתצוגה המשקפת את התהליך ומהווה נקודת ציון בזמן.

האם גם אתם הגשמתם חלום דרך נסיעה לחו"ל? ספרו לי בתגובות ואולי אארח אתכם במדור החדש.

מוזמנים להצטרף לרשימת התפוצה ולהשאר מעודכנים.

כדאי לכם גם לקפוץ לבקר באינסטגרם שלי.

ענת בחרה לסיים את הפוסט בשיר Lost in outer space של להקת Swan Band

תגובות פייסבוק

5 Comments

הילה לוי, תלתלים בלוג אופנה ישראלי פברואר 18, 2019 at 4:31 pm

יש לי משיכה גדולה לתרבות היפנית ולא סתם גם הקעקוע שלי הוא של פריחת הדובדבן. פוסט מרתק ויפהפה שרק עושה חשק לנסוע

Reply
מיכל מנור פברואר 20, 2019 at 10:30 pm

בטוחה שתגיעי מתישהו ליפן.האמת שממש מעניין אותי לקרוא פוסט אופנה של עלך יפן.

Reply
lian פברואר 27, 2019 at 8:39 am

ברכות על המדור החדש! ממש כלבבי 🙂
מאמצת בחום את הטיפ של ענת "לא לדעת הכל", להשאיר מקום לגילוי, ואני חושבת שזה נכון לכל טיול. קל מאוד היום לתכנן מראש, לקרוא המלצות, אפילו לראות את הרחובות דרך הגוגל מפס. אפשר בעצם לדעת כמעט הכל. וכדאי להשאיר מקום לגילויים מפתיעים.

Reply
נעמה אורבך מרץ 20, 2019 at 7:59 pm

נהדר לקרוא את תובנות המסע של ענת, מחכה לקבל את העותק שלי מהספר.
אמא שלי מאוהבת ביפן והיא תמיד אומרת שזה מקום שצריך ללכת בו לאיבוד. התחבר לי עם מה שענת כתבה.

Reply
מיכל מנור מרץ 21, 2019 at 8:32 pm

אני מתכוונת להגיע לפרדס חנה כרכור כדי לקחת את העותק שלי, אולי על הדרך גם ניפגש שתינו?

Reply

Leave a Comment

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

HTML Snippets Powered By : XYZScripts.com
רוצים לקבל שבע מפות מתנה?

מוזמנים להצטרף לרשימת התפוצה ולקבל היישר למייל לינק לשבע מפות אינטראקטיביות ייחודיות של ערים:

אמסטרדם, בודפשט, וינה, ורשה, קרקוב, לונדון ופרנצלאאור ברג (ברלין).

בהכנסת כתובת המייל הנכם מאשרים קבלת ניוזלטרים ממני מעת לעת

לשתף זה כייף

שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב pinterest
Pinterest
לורשה

מוזמנים להמשיך לראות עולם

הצטרפו לרשימת התפוצה

וקבלו למייל דיוורים עם:

המלצות על יעדים ומקומות נחמדים

מידע על מסלולים והשראה לטיולים