האי הירוק, המשפחה ואני

יומן מסע: חופשת גלישה גשומה בצפון מערב אירלנד

“Where the wave of moonlight glosses
The dim gray sands with light,
Far off by furthest Rosses
We foot it all the night,
Weaving olden dances
Mingling hands and mingling glances
Till the moon has taken flight”

מתוך The Stolen Child של William Butler Yeats

 

בשבוע השני של הטיול המשפחתי באירלנד התמקמנו בצפון מערב אירלנד, בדרום מחוז דונגל, סמוך למחוז סלייגו, איזור בו גדל המשורר האירי ומחייה השירה האירית, ווילאם באטלר ייטס.

הסיבה שבחרנו באיזור זה כי רצועת החוף שנמתחת מסלייגו ועד מפרץ דונגל נחשבת למכה של גולשי הגלים באירלנד ורצינו להקדיש את השבוע השני לחופשת גלישה באוקיינוס האטלנטי.

איך השגנו ציוד? האם המים היו קפואים? היו בכלל גלים?

את כל זה תדעו אחרי השיר של הווטרבוייז שהלחינו את שירו של ייטס The Stolen Child.

12.8 –  עולים צפונה 

בוקר יום ראשון, יש לנו נסיעה של שלוש שעות לדונגל.

בחוץ יום נעים ואנחנו מתחילים אותו בשוק איכרים ויד שנייה סמוך לעיירה בה לנו.

בהמשך דרכנו צפונה ניתקל בעוד חגיגות ואירועים כיאה ליום ראשון בכפר.

וינטג' אירי

ב Rosses point אשר במחוז סלייגו אנחנו אוכלים במסעדה נהדרת, הומה ועולצת במשפחות איריות שבאו לארוחת צהרים של יום ראשון. שלושה פיש אנד צי’פס מובחרים ואחר המבורגר טעים במיוחד.

Rosses point יושבת על הדרך האטלנטית הפראית (wild atlantic way)-  דרך משולטת וממותגת שעוברת לאורך כל חופי אירלנד מהדרום ועד הצפון. הקפדנו לנסוע עליה ברב המסלולים שלנו ופחות על הדרכים הראשיות. זה לפעמים קצת מאריך, אבל הנופים, אח הנופים….

Wild Atlantic Way

הבית שלנו

בשעה שש בערב אנחנו מגיעים לבית החדש שלנו לשבוע הקרוב. בכפר קטנטן בשם Bllintra, חמש דקות נסיעה מהים, לא רחוק מהעיירות בנדורן ובלישאנון והעיר דונגל.

מה אומר – בית מרהיב…מסתבר שבעל הבית הנחמד הינו אדריכל ואשתו מעצבת פנים. הם גרו בבית הזה עד שעברו לעיר וכיום הבית משמש להם כבית נופש ובשאר הזמן הוא מושכר למטיילים.

הבית המעוצב לעילא, כולל שלושה חדרי שינה, חדר טלוויזיה, חדר מגורים, מטבח ענק ועוד כל מיני חללים שנותנים תחושת מרחב.

גינה ענקית בתוכה בוסתן פרי ונחל אמיתי, צופה אל נוף יפהפה של גבעות ירוקות.

הבית מאובזר לגמרי ויש בו פשוט הרגשה נפלאה של בית והוא אפילו לא יקר. 

תנור אגא ישן. יש עוד תנור חדש.

הילד מגיע עם הבית

אחד מחדרי השינה בבית המדהים באירלנד

אבל זה עוד לא הכל…

הבחירה בבית הייתה על סמך המראה והמיקום שלו.

מה שלא ידעתי מראש והתגלה לנו ממש במקרה, בשיחה עם רוקי, בעל הבית, שהוא, בנוסף על היותו אדריכל, היה גם יו”ר איגוד הגלישה האירי….

ואפילו ביקר בישראל במסגרת תפקידו.

מקריות או יד הגורל?

בכל מקרה – הסתבר שיש לו בבית גלשנים, חליפות גלישה, מתקן שמחבר את הגלשנים לרכב, נעלי גלישה….והוא הציע להשאיל לנו את כל הציוד הנ”ל, בלי תשלום בכלל.

החצר. משקיפה אל גבעות ירוקות.

הבית "שלנו" באירלנד מבחוץ.

13.8 – Surfing Ireland

היום עם התנאים הכי טובים לגלישה היה דווקא אתמול, אבל גם היום, יום ראשון, התנאים סבירים, לאחר מכן, לאורך כל השבוע יש רוח חזקה אך אין גלים. אוגוסט הוא לא חודש טוב לגולשים באטלנטי.

חוף Rossnowlagh נמצא 5 דקות נסיעה מהבית. כמה נח.

הבנים נכנסים למים ואנחנו צועדות על החוף שנמצא בשיא זמן השפל. המכוניות ממש חונות על החוף.

בשלב מסויים, כמובן שמתחיל לרדת גשם חזק ואנחנו נמלטות לרכב, כעבור שעה הוא מפסיק ופתאום משום מקום מגיעה קבוצת רוכבים על סוסים…..

אחרי שעתיים של גלישה הגברים שבים מאושרים.

חוזרים לבית הקרוב, מתארגנים אחרי הים והגלישה, ארוחת צהרים מאוחרת ואני וע’ יוצאים לבילוי הזוגי בסופרמרקט בפאתי דונגל. כל סופרמרקט והריגוש החדש שהוא מביא אל הזוגיות שלנו…

ולפתע הגיעה שיירת רוכבים

השפל בעיצומו

14.8 – Here comes the rain again

מתעוררים לבוקר יום שני גשום.

כמה גשום? כמו יום גשם אמיתי בחורף ישראלי….

כולם מוצאים להם עיסוקים בבית. מרגישים בנח עם מזג האוויר. אם להיות באיזשהו מקום כשיורד גשם, זה הבית הזה.

אני מרגיעה את עצמי שזה בסדר לא לצאת מהבית כי הלוא אני מייחלת ‘להרגיש מקומית’, ולהרגיש מקומית משמעה להתיידד עם הגשם ולא להלחץ שהוא משנה את התוכניות, שאפשר במקום לטייל, להוריד הילוך וליהנות מאחד הדברים האהובים עלי “גשם”

המנטרה של “להרגיש מקומית” מחזיקה מעמד בערך שעתיים וברגע שהגשם נחלש אני מזרזת את כל בני הבית להתארגן ליציאה.

נוסעים לחוות סוסים כדי לקבוע רכיבה לילדים למחר והולכים להציץ על עוד חוף גלישה נחשב באיזור.

למרות מזג האוויר הסגרירי והגשום לפרקים, בחוף יש כיתת גולשים שנכנסים לים בכל מצב.

מעל החוף יש מסלול הליכה בשם “גשר הפיות” שנראה כאילו נלקח מהתוכנית טלטאביז.

הגשם מתגבר ואני נכנעת ומאפשרת לטינקי וינקי, דיפסי ופו, לחזור לביתנו החמים.

ברוכים הבאים למפרץ דונגל, המקום הכי גשום באירלנד….

טלטאביז

טינקי ווינקי, דיפסי ופו

15.8 – יש סוסים שמדברים אנגלית

יום שלישי אינו גשום לשמחתנו. קבענו בשעה 12:00 רכיבה של שעתיים על סוסים לאורך החוף.

מי שרכב הם הילדים בלבד. הם הצטרפו לקבוצה קטנה של ילדים ובני נוער. מאד נח שאפשר לשחרר אותם לפעילויות לבד.

דווקא המתבגר שהסכים ללכת לרכיבה רק כדי “לשמור” על אחותו נהנה בסוף יותר ממנה.

לאחר מכן המשכנו לעיירת הגלישה בנדורן, חלפנו בה פעמיים עם הרכב והיא נראתה מאד מדליקה, אולם בשיטוט רגלי בה היא כבר נראית דיי סתמית בואכה סליזית, כמו עיירת חוף שירדה מגדולתה.

הסוס הזה מבין רק אירית

התאמה מושלמת של הלבוש לגרפיטי

16.8 – I'll follow the sun

יום שלישי בלילה וגם רביעי בבוקר הוקדשו לבדיקה מדוקדקת של אתרי מזג האוויר השונים. בדונגל צפוי היה לרדת גשם כל היום, אבל דווקא בכיוון צפון מערב הסתמן יום בהיר. אז נסענו מערבה, בעקבות השמש, לכיוון עיירה בשם Ardara

החופים והנופים הצפון מערביים בראשיתיים, עוצמתיים וכמעט נטולי תיירים.

ביום הזה בעיקר נסענו…אבל גם עצרנו למסלולי חופים קצרים ומתגמלים בשל יופים.

Assaranca Waterfall

Caves of Maghera

60 שניות על השפה והשירה האירית:

אחד הדברים שהפתיעו אותנו באירלנד זה השפה. היינו בטוחים שלא נבין את המבטא האירי, אבל למעט מלצרית במסעדה בגלאווי, כולם דיברו באנגלית “רגילה”, אפילו יותר מובנית מהאנגלית שבאנגליה.

מאידך, יש באירלנד תחייה של השפה הגאלית. בשלטי הדרכים מופיעים, על פי חוק, שמות המקומות וההסברים בשתי השפות, האנגלית והאירית־גאלית.

יש ערוצי רדיו וטלוויזיה באירית-גאלית, שנשמעת כמו הטבח השוודי של החבובות.

מחוז דונגאל “שלנו” הינו אחד ממחוזות הגאלטכט (Gaeltacht) – כינוי למספר אזורים באירלנד (רובם ככולם בצפון מערב המדינה) המוגדרים כאזורים שבהם חיות קהילות דוברות אירית־גאלית.

השירה האירית משלבת מסורת של כתיבה גאלית עם כתיבה אנגלית מודרנית והיא לקחה חלק לאורך השנים במאבקי האירים לעצמאות. בתרבות והשירה מופיעה לעיתים אירלנד בדמותה של אישה צעירה ומופלאה המבטיחה כי יבוא מושיע מעבר לים וישחרר את המדוכאים.

17.8  – It's raining again

התעוררנו ליום גשום, ולמעשה עבר עלינו לילה גשום במיוחד (איזה כיף זה להתחפר תחת פוך אירי, כשעל הגג מכות טיפות הגשם בעוז).

הגשם פשוט לא הפסיק לרדת במשך שעות, מטחי מים עזים ירדו מהשמיים, לא פלא שהדשא של האירים ירוק כל כך….

זה יום שלא יוצאים בו מהבית, אלא אם כן….

בחפירות שלי באתרי מזג האויר גיליתי שהחל מהשעה שלוש, הגשם ייפסק באיזור מסויים בצפון דונגל, בדיוק היכן שנמצאת שמורת טבע ששמתי עליה עין.

לקח לשכנע את החבר’ה שאשכרה ביום הזה אני מתכננת לצאת לטייל (“רק משוגעים עוזבים את הבית החמים שלהם ומטיילים בגשם הזה”), אבל בשעה שלוש כולם, בלי יוצא מהכלל, התייצבו במכונית.

אם לא תתייצבו ברכב, אני אקרא לויקינגים האכזריים

במהלך הנסיעה צפונה הגשם לא הפסיק לרדת וכל נוסעי הרכב היו ספקניים לגבי האפשרות שהוא ייפסק כשנגיע ליעד. האמת, גם אלי התגנב החשש, שמא אתרי מזג האוויר טועים.

ואכן כשהגענו לפתח השמורה, בחוץ היה עדיין גשום וסגרירי. אוףףףףף…..

“לפעמים אין ברירה וצריך להודות בטעות” ניחם אותי ע’ “למרות שנסענו לחינם במשך שעתיים, אי אפשר לעשות את המסלול. במקום זאת נלך לשתות קפה”

“כן, בואו נמצא בית קפה” קראה בעוז המתבגרת שגם במזג אוויר טוב מעדיפה בתי קפה על מסלולי הליכה.

נאלצתי להסכים איתם ובצער רב לוותר על השמורה שנראתה בברושורים מאד מיוחדת.

ואז לפתע, הגיעה הישועה ממקום לא צפוי….

***

מי שהציל את המסלול שלנו בשמורת הטבע הוא לא אחר מאשר המתבגר….

רגע לפני שע’ סובב את הרכב ופנה לאחור, ביקש המתבגר לצאת לדקה שתיים החוצה, לחלץ עצמות אחרי הנסיעה הארוכה.

“ממש לא יורד גשם בחוץ, וגם לא קר..אחלה מזג אוויר יש כאן”.

יצאנו כולנו מהרכב לבדוק הכצעקתה ואכן – בחוץ מזג אוויר לא רע..אמנם לא יבש לגמרי, קצת מטפטף וגם השמיים אפורים, אבל סה”כ ממש נעים.

שמורת הטבע Ards Forest Park הינה שמורת גדולה, מלאה במסלולי הליכה שכוללים שילוב מיוחד של יער וחוף. כל האזור מכוסה ביער אלונים המגיע ממש עד לחוף חולי שנח בפתחו של מפרץ של האוקיינוס האטלנטי הצפוני.

מזג האויר המזרזף קמעה, השרכים שחובקים את עצי היער והחופים נתנו תחושה, לפרקים, שאנחנו בכלל בתאילנד.

צעדנו בחדווה במסלולים השונים. בחלק מהזמן התפצלנו לזוגות, ירדנו גם אל החוף.

אסכם את היום הזה בדבריו של ע’ (ההוא שכמעט וויתר על הטיול) “זה היה המסלול הכי יפה שהיינו בו עד כה”.

18.8 – The beach boys

היום סוף סוף הסתמן שיש תנאי גלישה טובים, כי בכ"ז הגענו עד כאן בעיקר בשביל הגלישה.

העמסנו את הגלשנים על הגג ונסענו, מרחק שעה נסיעה, לחוף strand hill במחוז סלייגו.

בזמן שהבנים גלשו אנחנו בדקנו את שלל בתי הקפה/חנויות חמודות שבעיירת הגלישה הטרנדית.

בשלב מסויים, כרגיל, החל לרדת גשם, חזרנו להתבצר ברכב, חיכינו לאגף הגברי שיחזור.

עם שובם למדנו מהם כי תנאי הגלישה שלהם לא היו קלים, היו גלים גבוהים, אולי קצת גבוהים מדי. בשורה התחתונה – חוויה מאתגרת.

הבנים שוב נכנסים למים

ואנחנו בודקות את כל בתי הקפה בעיירה

מסכימה בהחלט!

סוף סוף חיוך

לסיכום השבוע בדונגל

1: בלי כל ספק, הבית היה הכוכב של השבוע

2: צפון מערב אירלנד כמעט ולא מתוייר.

3:  אולי בגלל שהוא מאד גשום….

4: יש חופי גלישה נהדרים. אם כי עונת הגלישה הטובה היא בחודש מאי.

5: הנופים בצפון מערב מרשימים – עם צוקים, יערות וחופים חוליים לאורך החוף, בשילוב עם גבעות ירוקות כמו באנגליה ורמות מכוסות באברש סגול כמו בסקוטלנד.

6: לעומת זאת רב העיירות פחות מצטיינות בססגוניותם כמו העיירות והכפרים בדרום.

הדשא של האירי ירוק יותר והתפוח שלו אדום יותר

חופשת הגלישה באירלנד עשתה לע' חשק לעוד חופשות גלישה בחו"ל וכעת אנחנו מחפשים יעד מומלץ. יש לכם רעיונות?

מזמינה אתכם לקרוא על השבוע הראשון שלנו באירלנד וגם על החופשה שלנו בתאומתה הרוחנית, סקוטלנד.

רוצים לדעת מה עשינו בדבלין?

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי וקבלו התראה למייל כשאפרסם את הפוסט.

לחצו על הלינק ותגיעו למפה של כל הטיול שלנו.

תגובות פייסבוק