רואה עולם מארחת – עינת דורון
מרחבים לא מוכרים הולידו מפגשים בלתי אמצעים עם נשים מקומיות, שהדהדו אצלי פנימה עמוק, ימים ושבועות ארוכים אחרי שחזרתי
***
'רואה עולם' מזמנת לי מפגשים מפרים ומרתקים עם נשים מעוררות השראה, המולידים פוסטים על מסעות בעולם.
לפעמים אני משוחחת עימן ארוכות בטלפון, לעיתים בעקבות מפגש אקראי נוצרת התכתבות עשירה במייל ויש והן מגיעות עד אלי, לקפה וראיון בביתי.
לפני מספר ימים נפגשתי עם עינת דורון לשיחה שמטרתה הייתה המסע ללב פורטוגל בעקבות יוצרות, אומניות ויזמיות שהיא יזמה, שיחה שהתפתחה לכדי הגיגים ותובנות על עצמנו כנשים באמצע החיים.
אני מזמינה אתכם להכיר אישה מדהימה שהמפגש שלי עימה ממשיך להדהד.
עינת דורון, בת 51, אמא לארבעה, גרה במדרשת בו גוריון בנגב. מלווה נשים בתהליכי יזמות מתוך הקשבה פנימית, מנחה ומרצה. בגלגול קודם בקריירה התעסקה בארכיאולוגיה, הדריכה טיולים ביוון, ניהלה עסק של קיימות ועמותה ציבורית.
איך צץ הרעיון של מסע נשי לפורטוגל?
לפני מספר שנים, בסיור לימודי במרוקו, התוודעתי לקואופרטיבים של נשים יזמיות. שם נפל לי האסימון שאני רוצה להקים עסק שיקדם נשים יזמיות בדרום,. במסגרת העסק שלי גם זמתי מפגשים במקומות שונים ברחבי הארץ, כאשר המשותף להם היה חיבור אמיתי עם כל מה ש"מקומי". היכרות עם יזמיות, אומניות, וסיפורי חיים מעוררי השראה.
בשלב מסויים הבנתי שהצורך שלי הוא המחולל של כל הסיפור, אני זקוקה למרחב, לכיבוש של שטחים חדשים, אני מאד אוהבת להיות לפני המחנה, יש לי צורך להוביל וכשאני מרגישה שבמקום שבו אני נמצאת משהו כבר לא מדוייק לי אז אני עוברת הלאה.
סיפרתי לחברה שמדריכה טיולים שאני מחפשת יעד בחו"ל שיש בו אמת פשוטה והיא ישר אמרה פורטוגל.
למה פורטוגל?
פורטוגל היא ארץ הגעגוע. האימפריה שירדה מגדולתה ויש שם כמיהה מאד גדולה לימי הזוהר, הכיבושים, גילויי הארצות. זה בגרעין של המדינה.
פורטוגל היא ארצם של מגלי הארצות ועדיין נשארה בה האנרגייה של הגילוי.
בטיסה חזרה מטיול ההכנה שעשיתי בפורטוגל, הבנתי שעברתי חוויה מכוננת. פגשתי בפורטוגל את הגרעין שלי, שאני לא נותנת לו מספיק מקום, זה שטף אותי בהתרגשות מהולה בכאב.
מצאתי בדרום פורטוגל את האמת של הדברים, אין שם התיימרות להיות מה שאתה לא, אין התכווננות מיוחדת לתיירים, בלי תפאורות נוצצות, בלי אטרקציות, יש פשטות ואיתה עובדים. זה כבש אותי.
המרחבים הלא מוכרים הולידו מפגשים בלתי אמצעים עם נשים מקומיות, שהדהדו אצלי פנימה עמוק, ימים ושבועות ארוכים אחרי שחזרתי.
מה מיוחד במסע שלך לפורטוגל?
זה מסע נשי שכל כולו RAW TOURISM , מושג שאני הגדרתי שעוסק בזרם חדש של תיירות המאפשר לנו לבקר במקום חדש מנקודת מבט של מקומי, להכיר לעומק את הדמויות הציוריות והסיפורים אישיים ולהצליח לראות את האמת של המקום בלי מסכות והצגות, דרך האנשים החיים במקום. הזדמנות להגיע למקומות ולהתחבר אמיתי, לא להיות צופה מהצד אלא להשתתף. זה לא לבוא ורק לקבל, זה לבוא וגם לתת.
זה לפגוש נשים באשר הן. ביום יום שלהן, בעשייה שלהן, ביצירה שלהן, בפעילות שלהן, בחיים שלהן, דרך העיניים שלהן ודרך סיפור החיים שלהן לחוות את המקום. מפגשים ישירים לא מתווכים עם החיים במקום.
החוויה המתקבלת היא גולמית וחיה לגמרי. וממשיכה לנוע גם אחרי ששבים ארצה.
איך נבחרו הנשים אותן פוגשים במסע? מקומות הלינה?
בטיול ההכנה חברתי לחברה מקומית שעוסקת בפיתוח תיירותי חברתי ובנינו תוכנית למסע – חיפשנו נשים לפי מספר מפתחות – נשים יזמיות, באיזורים לא מפותחים, יוצרות, אמניות, אקטיביסטיות, שהעשייה עשתה להן שינוי במעגל האישי, המשפחתי או הקהילתי. נשים שבחרו לעשות משהו ממקום רגשי, מחובר למה שהן אוהבות, למה שהן.
בנוסף בחרתי מעצבות ואומניות שעובדות על עיצוב מחדש מחומרים מסורתיים מקומיים ובעבודה שלהן הן מעניקות להן תוכן ומראה חדש.
גם הבחירה של מקומות הלינה וההסעדה במסע היא לפי הנשים שנבחרו, בחרתי ללון או לאכול במיזמים של נשים. למשל אנחנו לנות בכפר שהתרוקן מיושביו לאחר שהצעירים עזבו והזקנים נפטרו. היזמת הלכה יורש יורש ורכשה את בתי הכפר שאיש לא רצה והפכה אותו לכפר תיירות. הם שימרו את בתי הכפר תוך מתן כבוד ושמירה על הפשטות של החיים שהיו נהוגים בכפר.
בסופו של דבר נבחרו עשר נשים ובכל יום במסע יש בין שניים לשלושה מפגשים וסדנאות עם אותן נשים.
ספרי לי על הנשים שבחרת?
אני אתן לך שתי דוגמאות.
אחת הנשים עימה אנחנו נפגשות ויוצרות יחד היא מנולי, אמנית ממוצא פורטוגלי, שגדלה בעיר תעשייתית בבלגיה והחלום שלה היה לגור בכפר. לאחר שביססה את מעמדה כאמנית מובילה באירופה, היא החליטה להגשים את החלום, עזבה הכל ועברה לגור בכפר קטנטן ואותנטי בדרום פורטוגל. היא גרה בבית שנראה כמו מערה, מתעסקת בביו באטיק, רוכשת בגדים מחנות יד שנייה ומדפיסה עליהם צמחים מקומיים. היא המנהיגה של הכפר, חיה שם בשיא עוצמתה ומגיעים אליה אנשים לסדנאות.
הפגישה איתה הייתה מאד חזקה, היא לקחה אותנו אל המקום בכפר שנותן לה השראה ובדרך כולנו התעסקנו עם השאלה 'מהם מקורות ההשראה שלנו?'
לאחר מכן עשינו אצלה בסטודיו סדנת ליבוד. מה שמיוחד הוא שהשתלבנו עם מה שהיא עושה ביום יום והיא לא עשתה שום דבר במיוחד עבורינו.
המפגש שלה עם הקבוצה היה כל כך חזק שהיא פשוט המשיכה איתנו לאחר מכן במסע…
המפגש עם מנולי שניקתה מעליה את עברה המתועש, נגע בנושאים בהם אני מנסה לגעת במסע – הנושא של הסרת כל השכבות על מנת להגיע לגרעין שלי, לאמת הפנימית, גם בחיים האישיים וגם בעסק.
דוגמא נוספת – בליסבון אנחנו פוגשות את רוסה, שהחייתה את ענף הצמר בפורטוגל. היא נסעה לכפרים, אל מגדלי כבשים ברחבי פורטוגל ובעזרתם יצרה מחדש ליין של צמרים וטכניקות מסורתיות. כל המיזם הגדול שלה בא בעצם מהצורך הפרטי שלה, מחיפוש אחר צמר עבור עצמה ובגלל שהיא הייתה מאד מחוברת לצורך שלה היא הצליחה לבנות משהו מאד גדול שמשפיע כיום על הכלכלה בפורטוגל.
אצל רוסה אנחנו עושות סדנה של צמר ונול.
המפגש איתה מדגיש לנו עד כמה חשוב לנו להיות מחוברות לצורך האמיתי שלנו, כמה משמעותי לדייק את הייעוד שלך.
כל תחנה שאנחנו עוברות במסע הזה מביאה דגש אחר, עליו אנחנו עובדות לאחר מכן, לפעמים דרך שיחה, לפעמים דרך שירה ועוד. אבל לא לטעות, זו לא סדנת מודעות, אלא זה פשוט קורה מעצמו, בטבעיות.
נשמע מרשים ואני סקרנית לדעת איך הגעת לכל הנשים הללו?
העובדה שהמסע נעשה במשותף עם חברה פורטוגלית מקומית אפשרה לי להגיע לפרוייקטים קטנים שאין אפשרות להגיע אליהם בדרך אחרת. כך למשל אנחנו פוגשים יזמת שלקחה בית ספר ישן שהתרוקן מתלמידיו והפכה אותו למשהו אחר שתורם לרווחת הכפר, או לדוגמא, אנחנו אוכלות צהרים אצל בחורה איטלקיה שנישאה לפורטוגלי וגרה איתו ועם אימו, במהלך ארוחת הצהרים אנחנו נחשפות לבעיות של צעירים בפריפריה בפורטוגל.
פורטוגל יושבת אצלי גבוה במגירת החלומות, אני חייבת לדעת היכן מתרחש המסע?
המסע מתפרש על כמה איזורים. האזור הראשון הינו בדרום מזרח פורטוגל – איזור של הרים וגבעות מיוערים, כפרים ועיירות לבנים, משהו מאד רגוע וכפרי ופשוט. באחת מהעיירות הלבנות אנחנו לוקחות חלק בארוע קהילתי של החייאה של מסורות. אנחנו משתתפות ביחד עם התושבים המקומיים בסדנאות של מלאכות עתיקות שמתקיימות בארוע.
האזור השני הוא במערב פורטוגל – במקום בו ישנם מצוקים מרשימים הצופים אל האוקיאנוס האטלנטי. זהו אזור שנמצא במחצית הדרך בין ליסבון לדרום פורטוגל המתמחה בספורט אתגרי, שמורות טבע ומיזמי לינה והסעדה מיוחדים. שם אנחנו מתארחות אצל נשים שמבשלות.
ואפרופו אוכל, לצד אכילה במקומות בהם מבשלים לנו, אנחנו גם משתמשות הרבה בסופרמרקטים מקומיים ורוכשים שם אוכל וזה חלק מהחוויה של הטיול.
למי המסע מתאים?
הוא מתאים לכל אחת, יזמת, בעלת עסק, נשים שרוצות לגלות משהו על מי שהן, על מה שהן, על מה שרוצות לעשות בחייהן, בעסק שלהן.
ובעיקר למי שרוצה לגלות עולם חדש דרך העיניים והסיפורים של נשים יוצרות החיות במקום, למי שרואה מסע כזה כדרך למלא ולהתמלא, לקבל רעיונות השראה ומקום ליצירה, למי שאוהבת, מתרגשת ונהנית מפשטות, כנות וגילוי של הפרטים הקטנים ולמי שמבקשת לעצמה זמן לקחת את עצמה ואת הלב שלה למסע.
איך את מתעדת את המסעות שלך?
האמת אני חייבת לשפר את זה…אני מצלמת ואני משדלת את הנשים שיכתבו כל יום את החוויות שלהם מהמסע. לטיול הקרוב אני הולכת לתת להן מחברות שישמשו כיומן מסע, כי הבנתי עד כמה זה חשוב לכתוב בכל יום את מה שעובר עלינו. זה מאפשר לחזור לאחר מכן לחוויה, לעבד אותה, להבין דברים בדיעבד וגם אני הפעם אתעד בעצמי את הטיול.
אני גם מחפשת צלמת שתצטרף למסע ותתעד אותו במצלמתה.
לאלו יעדים את חולמת להגיע?
הפנטזיה שלי היא להעשיר את היעדים של הraw tourism כמו למשל סדנת קסמים באי היווני אנדרוס כי זה אי של קסם או מסע לאפריקה.
איזה שיר את בוחרת לסיום?
מה שמאד מלווה אותי במסע זו השירה הפורטוגלית המקורית, שירת הפאדו, שמדברת על געגוע ונותנת קונטקסט למסע כולו. אבל כשיר סיום בחרתי דווקא את השיר Sabe Deus בביצוע אנה מורה ועידן רייכל, כי המילים שלו מעוררות מסע והן מדברות על גילוי האמת הפשוטה.
וזה כל העניין – נשים כתבו לי שהן גילו במסע את האמת שלהן, גרעיון של מי שהן וזאת היתה המטרה והתקווה שלי וגם התשוקה שלי שנשים יגלו את האמת הזו של עצמן כמו שאני גיליתי.
***
אני מאד שמחה על ההזדמנות שנפלה בחיקי להכיר את עינת ומקווה שיום אחד אצטרף לאחד מהמסעות שלה.
בינתיים מצרפת לכם פרטים על המסע הקרוב:
מתי: שבעה לילות בין ה23.3-30.3
לפרטים: עינת דורון – 0504003807
מזמינה אתכם להצטרף לרשימת התפוצה שלי ולהמשיך לראות עולם:
6 Comments
אני מאוד מתחברת לדרך הטיול הזאת. טיילתי באזור אחר של פורטוגל וחזרתי משם עם התחושה הזאת של האמת הפשוטה, נטולת המסכות והפוזות. אף על פי שהחוויה שלי לא היתה ממוקדת בנשים ולא ביצירה חזרתי משם עם חוויה מאוד משמעותית שבמרכזה האנשים והמםגש אתם, הכפרים האלה שנותרו כמעט ריקים ומשתקמים היום בקצב אטי מאוד על ידי יזמים מקומיים שחזרו לארצם או שגרו בעיר הסמוכה והם מנסים להשתקע בכפר ולתרום לו. הסיבה היחידה שעוד לא כתבתי על החוויה הזאת היא שאני מתקשה להעביר אותה במילים, ועדיין מתלבטת איך לעשות את זה. אני חושבת שטיול עם עינת בדרך הזאת הוא רעיון מצוין. שמחתי להכיר את עינת דרך הפוסט שלך, מיכל, ואפילו מקרוב (דרכך). אני סקרנית להכיר את היוזמות של עינת אצלנו בנגב.
זיוה, את כבר הלוא יודעת שכשראיינתי את עינת כל הזמן חשבתי עליך ועל פורטוגל שלך ועל הדרך בה את אוהבת לטייל, על האהבה שלך לעבודות אמנות מסורתיות ואף ראיתי בכך סימן שיצא שראיינתי את עינת בדיוק ביום בו קבענו להפגש וכך פגשת את עינת בתום הראיון. על הכפרים המשתקמים שמעתי לראשונה ממך ואני מחכה מאד לפוסטים שלך.
מיכל תמונות מקסימות, נשמע כמו חוויה מיוחדת במינה, הסדנאות והמפגשים עם הנשים ובכלל המקום, אהבתי מאוד גם את בחירת השירים שני זמרים שאני מאוד אוהבת.
תודה רבה מיכלי יקרה, אני שמחה שאהבת את בחירת השירים, יש חשיבות גדולה אצלי למוזיקה שמלווה את הפוסטים ואני יודעת שגם את מתייחסת למוזיקה כאל פן עיצובי.
סוף סוף קראתי את הפוסט הזה
הייתי חייבת לקרוא אותו
'פורטוגל יושבת אצלי גבוה במגירת החלומות', בדיוק. ככה גם אצלי.
המסע הזה נשמע כמו התגלמות החוויה שאני מייחלת לה
ופורטוגל נדמית לי מכאן לא פחות מנפלאה
(אם כי המסע המתוכנן לאי היווני מושך אותי, לא פחות).
תודה, מיכל, שהבאת לנו את סיפור המסע הזה,
והכרת לנו את עינת
.
אולי יום אחד אוכל גמני להצטרף
(כמה גאוני הרעיון לילק מחברות למשתתפות.
אין כמו יומן מסע)
חן, המסע לפורטוגל פשוט תפור עליך וגם המסע ליוון. הלוואי ומתישהו נצליח להרים מסע בלוגריות ביחד עם עינת וניסע כולנו יחד לחוויה מיוחדת.