רואה את הלבן בעיניים

ראיון עם פרץ פבריקנט

אפשר לתשוקה שלך להפוך למטרה ויום אחד היא תהפוך למקצוע שלך

(גבריאל ברנשטיין)

אני מכירה היטב את ההרגשה כאשר התחביב שלך הופך להיות העבודה וכל מה שיש לך בראש זה טיולים, טיולים וטיולים.

גם בקרב חברי ורעי יש הרבה משוגעים לדבר שהפכו את חיידק הנסיעות לחו"ל למקצוע. אבל בכזאת תשוקה כמו של פרץ פבריקנט, (שהפך את האהבה לסקי לעסק מצליח, לדרך חיים, וממשיך לגלוש במרץ גם בגיל 69) עדיין לא נתקלתי.

אני מזמינה אתכם לראיון מיוחד ומרתק עם אחד מחלוצי הסקי בישראל. פרץ פבריקנט, מדריך סקי בכיר, בעלים של א.ס.פ. סקי – ביה"ס לספורט השלג, אב לסער ואפרת, סב גאה לעמית ואיתי, וגולש סקי כבר 39 שנה.

וכדי להכנס לאווירה נתחיל עם סצינת הסקי המפורסמת באוסטריה מתוך הסרט "המרגלת שאהבה אותי":

מתי התחיל הסקי המאורגן בארץ?

הסקי המאורגן בארץ החל בתחילת שנות השלושים על ידי קבוצת יקים מגרמניה. הם הקימו את 'הקלאב הארץ ישראלי לסקי' וגלשו בלבנון שהייתה מפורסמת אז באתרי הסקי שלה ונקראה 'שוויצריה הקטנה של המזרח התיכון'. עם הקמת המדינה נסגרו הגבולות ופסקו הנסיעות ללבנון והסקי, רק אחרי 1967 וכיבוש הר החרמון חודשה פעילות הסקי בארץ.

סקי
ומתי התחילה אצלך החיבה לסקי?

עסקתי בעבודות עפר באילת, ובעת שהמפלסת שלי שהתה במוסך בפתח תקוה (שנת 1978) שמעתי ברדיו שיורד שלג בהר החרמון, הצעתי לחברי, בעל המוסך, לנסוע לחרמון ולראות שלג. מהרגע שהגענו לשם נדבקתי בחיידק הסקי. אחרי יומיים חזרתי לחרמון ללמוד לעשות סקי, אבל בהיותי בעברי מאמן כדור סל, מדריך שיט ומדריך ריקודי עם, מהר מאד הבנתי שאת נושא הסקי צריך ללמוד כמו שצריך ומהמקור, ולכן התחלתי לנסוע לבתי ספר לסקי שבאירופה.

בשנת 1983 עברתי קורס מזורז בן 3 ימים אצל התאחדות הסקי בארץ ולאחריו הוסמכתי כמדריך סקי ישראלי.

החרמון. שם הכל החל.

3 ימים זה לא קצר מדי?

זה באמת היה מאד יומרני לחשוב שתוך 3 ימים אדע ללמד אחרים. אך "המציאות הרי חזקה מכל דמיון" ובשנת 1985 נשלחתי לייצג את ישראל בהשתלמות בינ"ל למדריכי סקי (קפרון-אוסטריה). כבר בגלישה הראשונה עם טובי מדריכי הסקי בעולם, גיליתי לא רק שאינני מדריך סקי, אני גם לא יודע לגלוש כראוי. אז גמלה בליבי ההחלטה להקים בישראל ביה"ס לסקי אמיתי ומקצועי, ולהכשיר מאגר של מדריכי סקי מיומנים. שיתפתי בהחלטתי את הנציגים הבריטים והוזמנתי מיד לקחת חלק בקורס סקי מקצועני של התאחדות מדריכי הסקי הבריטית (BASI ). בנובמבר 1986, לאחר שנתיים סטאג',  עברתי את הבחינות וקיבלתי הסמכה, זה לא היה פשוט, הייתי כבר בן ארבעים ולצידי גלשו צעירים בני 16-20.

הבנתי שהיית מאד פעיל בסצינת הסקי המתפתחת בישראל

בשנת 1987 נספחתי למשלחת הבריטית לקונגרס האינטרסקי, בקנדה, ובבואי נרשמתי בתור "המשלחת הישראלית" וכך בעצם שמתי את ישראל על מפת הסקי העולמי ומאז ייצגתי את ישראל בכל הכנסים של איגודי הסקי למיניהם עד שנת 2000.

במקביל ייסדתי בארץ את איגוד מדריכי הסקי בישראל, כיהנתי כיו"ר מועדון הסקי הישראלי, הפקתי וערכתי את "סקי" – המגזין הישראלי לספורט השלג בפורמט מגזין מודפס וכיום בפורמט אינטרנטי.
גולת הכותרת של הפעילות הענפה שלי הייתה בהוצאת קבוצת ילדים לסקי בצרמט עם מדריכים שלנו ובעברית. החבורה מנתה כ80 ילדים, מגילאי 6 (ובתי שלי) ועד גיל 17 + 12 מדריכים ומלווים. היה זה הצעד הראשון לקייטנות הסקי המודרכות בעברית שהחלו לצאת מאז בכל חנוכה ופסח ואח"כ גם בפורים. הייחוד של הקבוצות הללו שהן מותאמות לגולש הישראלי.

מה מיוחד בגולש הישראלי?

הישראלים (בהכללה כמובן) לוקחים סיכונים מיותרים. אנחנו חיים במדינה ים תיכונית ולא מודעים לסכנות שיש בהרים. הסקי הוא בדיוק כמו בכביש – מסלולים שנעים עליהם גופים עם מסה. יש חוקי תנועה ויש צמתים והישראלים, כמו שבכביש הם לוקחים סיכונים, כך גם בסקי. אומרים שהבעייה בהתנהלות בכביש זה חינוך, אז במערכת ההדרכה שלי אנחנו מחנכים לבטיחות מעבר לטכניקה. המוטו שלנו זה  fun and safety – "כיף צרוף בבטיחות מקסימלית".

כיצד זה בא לידי ביטוי בפועל?

הדרכת הסקי בעולם נעשית ברובה על ידי חיקוי, כלומר המדריך מדגים והחניך מנסה לעשות כמותו. אבל אנחנו, הישראלים, לא חקיינים אוטומטים במנטליות שלנו. קודם אנחנו צריכים להבין שמה שהמדריך אומר ומדגים יעשה לנו טוב.
מדריך הסקי האירופאי לא מצליח להבין את הישראלי אשר כעבור 5 דקות על השלג כבר מלמד אותו כיצד ללמד, ואחרי עשר דקות הוא רוצה ללכת למסלול תלול יותר, האירופאי איננו מבין שהישראלי לא מודע לסיכונים שבהרים גבוהים (הפרשי גובה וקרינת שמש חזקה). לכן הקבוצות שלנו מלוות ע"י מדריכים ישראלים במינון של מדריך לכל 5 חניכים. בקבוצה של 50 איש יש צוות של כעשרה מדריכים + מלווה וגם מארגנת חברתית להפעלת הילדים לאחר הסקי מה שמאפשר להורים זמן פנוי לפינוקים במלון. כיתות ההדרכה מחולקות לפי גיל ורמת גלישה.

אתם מדריכים רק ילדים?

אצלנו כולם מקבלים הדרכה, הורים וילדים כאחד, ילדים שהדרכתי לפני 30-20 שנה חוזרים כיום עם ילדיהם שלהם ולפעמים מגיעים אף שלושה דורות. בחנוכה האחרון הגיע סבא מחיפה, שנסע איתי בשעתו מספר פעמים עם אשתו ובנותיו, ועכשיו הגיע עם הנכד שלו. זו חוויה משפחתית מגבשת וחוצה דורות. במיוחד בעידן המודרני. תחשבו על זה, כל המשפחה מתנתקת מהמסכים והמקלדת ולמשך שבוע כולם חולקים כשותפים מלאים את אותן הפעילות, אותן החוויות ומדברים באותה השפה.

נדמה לי שהנושא של סקי, משפחתיות ורב דוריות הוא חלק משמעותי גם בחיים שלך.

נכון. הבן שלי, סער, התחיל ללמוד סקי בגיל ארבע, בתחילת שנות השמונים. הוא היה אחד הילדים הראשונים שלמד לעשות סקי בחרמון ביחד עם ילדי נווה אטי"ב ואח"כ בחו"ל. אפרת ביתי כבר נולדה ממש אל תוך הסקי. היא התחילה לעשות סקי בגיל שלוש וחצי בזולדן באוסטריה, אז עוד לא הייתה הדרכה מיוחדת לילדים ואני לימדתי אותה אישית כל היום, הגב כבר כאב, הרכבלים כבר נסגרו והיא בשלה "אבא עוד סיבוב". היא נכנסה מאד חזק לנושא הסקי. מאז שהתחלתי להוציא קייטנות, אפרת וסער הצטרפו אלי לכל נסיעה עד בחרותם.

לאחרונה אני חווה דה ז'ה וו, כי הנכדה שלי, שהתחילה גם היא לעשות סקי בגיל 4, התמכרה לסקי. ואני תוהה האם זה בגנים? בחשיפה המוקדמת? או אולי בהשראה החווייתית שלי?

סער בן חמש בחופשת סקי.

אפרת. סוף שנות השמונים גולשת סקי.

פרץ ואפרת כיום.

סער כיום.

ומתי זה הפך להיות עסק?

ב1996, עם גירושי, החלטתי שאני רוצה לעסוק במה שאני אוהב ולהיות חופשי לגמרי. העברתי את סוכנות הביטוח שלי לגרושתי כדי להיות חופשי וללכת בעקבות הלב על מנת להגשים חלום ולעסוק כמקצוען בענף סקי השלג (הדרכה ותיירות) כפרנסה בלעדית, זהו דבר אשר איש לא עשה זאת לפני כאן בישראל. אפרת הצטרפה לצוות המדריכים שלי בגיל 16. לאחר שהתחתנה ונולדו הנכדים היא עשתה הפסקה וחזרה בשנה שעברה עם עמית, נכדתי הבכורה בת הארבע. בשנה הבאה יגיע תורו של הנכד איתי.

אני מאד מאושר שגם היום, לקראת גיל שבעים, אני עדיין יכול ללמד את עם ישראל הלכות סקי בשלג ולהמשיך להוביל את בני משפחתי שלי.

אפרת ועמית עושות סקי

אפרופו גיל, עד איזה גיל אפשר ללמוד לגלוש?

אפשר ללמוד לעשות סקי בכל גיל. בת הזוג שלי, בילי, התחילה לגלוש בגיל 55 והיום היא גולשת עם נכדיה. היו לי תלמידים גם בני 60-70.  בהדרכה אישית, נכונה ומסודרת לשיפור הטכניקה (ולו גם במעט), ניתן להשתפר ולהכניע את מגבלות הגיל ומוגבלויות פיזיות.

אפרת ובילי. סקי משפחתי חוצה דורות.

קבוצת סקי של אזרחים ותיקים

יש לך אתרי סקי מועדפים?

אתר הסקי הטוב ביותר לא קיים. כי זה תלוי למי, מתי ועבור מה. האם זה ליחיד? למשפחה? לילדים? למתחילים? סנובורד או סקי? באיזה חודש בשנה? יש כל כך הרבה מרכיבים. צריך להתאים את האתר לגולש ולא את הגולש לאתר. אני מתאים לקבוצות שלי את אתרי הסקי באספקט של הדרכה למשפחות וילדים אשר יש בהם שלג בטוח גם בחנוכה או בפסח. אני אוהב בעיקר את איטליה ואת אוסטריה עם עיירות ציוריות ואווירה של מסורת סקי רבת שנים.
אך בשורה התחתונה לא משנה לי אתר הסקי, לי משנה עם מי אני מבלה ושאיכות השלג תהיה טובה. אני מתייחס לזה כאל חופשת נופש פעיל להמונים ולא כאל ספורט תחרותי, ויותר מכל אני אוהב לגלוש עם הילדים שלי.

מה עוד אתה אוהב בסקי?

אני אוהב להדריך ולהעביר מהידע שלי. אני אוהב לטייל בטבע עם כלי תחבורה פשוט למדי (מגלשיי סקי), להרגיש את האוויר הצח מלטף את לחיי עם קרירות מעקצצת, אני אוהב את התחושה שהגוף שלי חי למרות שעברתי שהחלפתי שתי ברכיים וניתוח גב (לא מתאונות סקי, רחמנא ליצלן). מבחינתי האישית זה ניצחון הרוח על החומר. ובינינו, היום אני גולש יותר טוב מאשר אי פעם.

ומה יש לך לומר לפחדניות כמוני?

האינסטינקט זורק את הגוף ליציבה לא נכונה ומביא לפעמים למצב של שיתוק ואסור שזה יקרה. למי שמפחד מסקי אני מסביר שקודם כל לומדים לעשות סקי על משטח  שלג אופקי ללא על מדרון, יש לתרגל תחילה ללכת בתוך נעלי הסקי. ולאחר מכן עם המגלשיים, בניית הביטחון העצמי חשובה לא פחות מלמידת הטכניקה ולפעמים אף יותר. לאט לאט עוברים למסלול מתון מאד וכך הלאה בפסיעות קטנות. אני והמדריכים משתמשים במתודולוגיה ובמושגים מעולם הפסיכולוגיה של בניית אמון וביטחון. ברגע שיודעים כבר לגלוש ולו רק במשולש, תחושת ההצלחה היא משכרת. זו חוויה שלא ניתנת להסביר עד שלא מנסים.

אז כל אחד בעצם יכול לעשות סקי?

כן. אני מתאים את ההדרכות שלי גם לנכים וגם לילדים עם צרכים מיוחדים ובמידה רבה אפשר לומר שהסקי הוא כלי משקם. לאחת הנסיעות הצטרף גם ילד חולה אפילפסיה עם מגבלות מוטוריות קשות. הוא אמנם לא הצליח להשתלב בקבוצת הילדים, אבל לקחנו לו מדריך פרטי והילד למד לגלוש ועבורו זאת הייתה חוויה מתקנת מחייכת. יש לי חבר שיש לו בן עם לקות תקשורת, אותו לימדתי מגיל צעיר מאד, כאשר אנחנו גולשים יחדיו לפתע הוא מצליח להתבטא, לתקשר ולהשתלב. יכול להיות שבמקרים כאלו תהליך הלמידה יהיה ארוך יותר ושיטות ההדרכה יהיו שונות, אבל בסופו של דבר כולם יכולים לעשות סקי והתהליך כשלעצמו מאד מעצים.

אז לסיכום, אפשר להצהיר עליך כמכור לסקי?

אצלי זו דרך חיים ואני סופר מכור. מיליוני אנשים בעולם מכורים לסקי, הם רק מסיימים את החופשה שלהם וכבר מפנטזים על הפעם הבאה, כשהם מדברים על סקי יש להם אור בעיניים, אז כנראה שיש בזה משהו…

החוויות על השלג, נוטפות אדרנלין ואנדורפין אשר מביאים לידי שכרון חושים, התמכרות, ריחוף, שליטה, התעלות, מילוי המצברים, רוגע ובקיצור זו היא החופשה האולטימטיבית!

בדרך לפסגת האושר

על גג העולם

כך נראה מכור לסקי

אני מודה לפרץ על שיתוף הפעולה המסחרי-תכני ועל הראיון המעניין. אתם מוזמנים להכנס לאתר שלו ולקבל מידע נוסף על סקי ועל חופשות סקי.

מוזמנים להצטרף לרשימת התפוצה של 'רואה עולם' ולקבל בניוזלטר (שאשלח בסוף השבוע) את 'מדריך הסקי לחופשה מושלמת בשלג' מאת פרץ פבריקנט.

נסיים בסרטון סקי שעושה חשק לעלות על מגלשיים ולהתחיל לגלוש…

תגובות פייסבוק