♥ ספינת האהבה חוזרת ♥
שייט רומנטי
זוכרים את ספינת האהבה? ג'ולי, קפטן סטובינג, גופר, דוק ואייזק הברמן החייכן?
מסתבר שהסדרה המיתולוגית, ששודרה בארץ בשלהי שנות השבעים ושנות השמונים, בערוץ 1 בערב שישי, התבססה על סרט טלוויזיה באותו שם, שנעשה בשנת 1976 על פי ספריה של ג'רלדין סונדרס: "ספינות האהבה". סונדרס עבדה כמדריכת שייט בספינת טיולים גדולה, היא נהגה לשלוח לאימה מכתבים בהם סיפרה לה על הרומנים השונים של הנוסעים. בשנת 1974 הפכה את המכתבים הללו לסדרת הספרים ממנה נולדה 'ספינת האהבה'.
למה נזכרתי לפתע בספינת האהבה? כי לאחרונה נפגשתי עם חברתי גלי שביצעה בקיץ שייט ב–Royal Caribbean. גלי שיתפה אותי בסיפור הטיול שלה שכמו לקוח מפרק של ספינת האהבה:
יום שני. חודש יולי. שבע בבוקר, המונית לשדה התעופה תגיע כל דקה והמזוודות עוד לא סגורות. ככה זה שלוקחים חצי בית לשייט, אי אפשר לרכוס את המזוודות.
אף פעם לא הייתי בשייט, אז ארזתי דברים למקרה ויהיה קר, למקרה ויהיה חם ולמקרה ונתנגש בקרחון, טוב הבנתם את העיקרון. אני טיפוס קצת לחוץ.
מה חשבתי לעצמי שהזמנתי שייט עם שני הילדים ההיפראקטיבים שלי, שיכונו מעתה שמשון ויובב?
בעצם אני יודעת בדיוק מה חשבתי. הכל התחיל ארבעה חודשים קודם, האקס שלי הודיע שהוא נוסע עם אשתו החדשה לחודשי הקיץ לתאילנד, מה שאומר שאני נשארת עם הילדים לבד כל יולי אוגוסט. פחד אלוהים. פתאום צדה את עיני מודעה על שייט בים הבלטי באוניית Serenade of the Seas.
בלי לחשוב אפילו שנייה הזמנתי את השייט. תחשבו על זה – שבוע שלם שלא צריך להסיע את הילדים לשום מקום, יש הכל באוניה, לא צריך לדאוג לאוכל ולאטרקציות, ממש כמו קלאב מד אבל שט.
על הדרך הזמנתי גם את אחותי הקטנה כדי שלא היה לי משעמם וכעת, שבע ועשרה, אני מחכה למונית והמזוודות עוד לא סגורות. רק שלא אשכח משהו חשוב.

Serenade of the Seas תמונה באדיבות קשרי תעופה
שטוקהולם
שטוקהולם
השייט יוצא משטוקולם והטיסה מגיעה לעיר יום לפני תחילת השייט. עם הנחיתה יוצאים לסיור מאורגן בעיר. רואים את העיר העתיקה (גמלה סטן) את בניין הפרלמנט, ארמון המלך, הקתדרלה. העיר כל כך יפה ששמשון ויובב לא מוציאים מילה מהפה ומתנהגים יפה כמו ילדים שוודים. דוז פואה לשוקהולם, שוקלת לעבור לגור בה.
מגיעים למלון, אני מחפשת את המצלמה כדי לתעד את המטמורפוזה של הילדים ואופס…המצלמה נשארה בבית. היה ברור שאשכח משהו, מזל שאפשר לצלם בטלפון.
בבוקר עולים לאונייה. בתור לפני עומד גבר שוודי, תמיר, בהיר שיער ונאה. לבד.
"מענין מה יש לגבר בודד לחפש בשייט משפחתי?" אני תוהה בקול רם.
"אולי הוא הפסנתרן של האוניה?" משיבה לי אחותי.
יוצאים לשייט. הילדים הולכים לסקור את האונייה, חוזרים משולהבים – יש קיר טיפוס ומגרש כדורסל!!!!!
אני ואחותי הולכות לבדוק את הספא.
בערב אנחנו ישובים לשולחן עם…מיודענו השוודי, למרבה הבושה הוא פונה אלינו בעברית ואומר "נעים מאד שמי איתן ואני מבין שאתם מאד סקרנים מה אני עושה לבד בשייט משפחתי ובכן, יש לי עסקים באסטוניה, אז החלטתי לשלב ביזנס עם פלז'ר"
יובב משועשע מכך שהפסנתרן השוודי התגלה כאיש עסקים ישראלי ופורץ בצחוק, הבעייה שכשיובב צוחק הוא מרעיד את השולחן, השולחן רועד והיין נשפך ישר על איתן.
נראה לי שמחר איתן כבר יבקש לעבור שולחן. חבל דווקא היה בחור נחמד.

קיר טיפוס. תמונה באדיבות קשרי תעופה
שייט
הלסינקי
למרבה ההפתעה איתן עדיין יושב איתנו לשולחן בארוחת הבוקר. "אתה מצטרף לסיור בעיר?" שואלת אותו אחותי בישירות. אני קולטת שהיא מנסה לשדך בינינו ובועטת בה ברגל שתפסיק…בטעות אני בועטת ברגל של איתן במקום ברגל שלה…הלך על השידוך.
אבל איתן כנראה בחור מאד אמיץ ומאד עמיד כי הוא בכל זאת מצטרף לסיור ומתלווה אלינו. אנחנו מסיירים במרכז העיר רואים את כיכר הסנט, היכל פינלנדיה, בית האופרה וכנסיית טמפליאוקיו- אשר נחצבה בסלע גרניט. הלסינקי מוצאת חן בעיני מאד. יש בה שילוב של ישן וחדש שמדבר אלי.
עוצרים למנוחה בפארק סיבליוס ואיתן מפתיע אותנו עם סלסלה של פירות יער שהוא קנה בשוק המקומי. יובב ושמשון מחסלים את כל הסלסלה. מי ידע שבערב הם יפתחו אלרגיה לפירות יער?
בעשר בערב הם סוף סוף נופלים שדודים במיטה, אני מתה להכנס למיטה ולישון, אבל לפתע איתן מסמס לי "רוצה לבוא לראות שקיעה?"
אני מזדרזת ולובשת את אחד מהבגדים הסקסים שהבאתי (למקרה ו…) ומצטרפת אל איתן בסיפון, איזה מזל שבקיץ, בצפון אירופה, השקיעה כל כך מאוחרת.
סנט פטרבורג, רוסיה
היום מגיעים לאחת הערים היפות בעולם. בארוחת הבוקר איתן מציע לי לסייר איתו לבד בסנט פטרבורג. אבל מה נעשה עם יובב ושמשון? מסתבר שהשניים מעדיפים להשאר באוניה וליהנות מתוכנית Adventure Ocean שיש על האונייה הכוללת פעילויות לילדים ובני נוער.
אני ואיתן יוצאים לדייט רומנטי בסנט פטרסבורג – חולפים בשדרות נייבסקי- מהיפות והמפוארות שבפטרבורג. לאורך השדרה נמצאים ארמון סטרוגנוב, קתדרלת קאזאן, חנות הספרים דום קניגי, חנות הכלבו הגדולה גוסטיני דבור, הספרייה הלאומית הרוסית, וגשר אניצ'קוב. אני מתמוגגת מהאדריכלות המרשימה בסגנונות בנייה שונים – ניאו קלאסי, אר-נובו ועוד.
בערב אנחנו מתאחדים עם הילדים שמאד נהנו לקחת יום מנוחה וממשיכים את הבילוי הרומנטי בערב במסעדה האסייתית ובמופע התיאטרון סטייל ברודווי וגם למחרת בסיור המודרך בארמון.
שייט
טאלין
הספינה עוגנת בטאלין ואיתן אמור לצאת לעסקיו המסתורים. אחותי קולטת שהעניינים ביני לבין איתן הופכים לרצינים ומציעה לרחרח ולגלות עבורי מה הוא מסתיר בבירת אסטוניה. אני מצטרפת לסיור בטאלין ואילו אחותי יוצאת בעקבות איתן.
אנחנו רואים את בית האופרה ובתי העץ הסמוכים לעיר העתיקה. יורדים לעיר התחתית שהתנהלה כעיר ימי ביניימית טיפוסית עם חומה, שערים, ואבירים ממסדרים טיפוסיים. מבקרים ברחבת העיריה ששימשה שוק בימי הביניים ועוד.
אחותי לעומת זאת חוזרת עם פנים נפולות. היא ראתה את איתן נכנס למלון בטאלין מלווה באסטונית גבוהה ומרשימה. היא חיכתה למעלה משעה מחוץ למלון אבל איתן לא יצא. אני מתלבטת אם להתעמת עם איתן בארוחת הערב או פשוט לבקש לעבור שולחן, בסוף אני מזמינה לכולנו טייק אווי ודוחה את ההחלטה למחר.
בתשע בערב דפיקה על הדלת. זה איתן. "דאגתי לך כשלא הגעתם לארוחת הערב".
אני מתחילה לגמגם, מצד אחד מתה לשאול אותו מי זו האסטונית התמירה ומצד שני בא לי לטרוק לו את הדלת בפרצוף.
"רציתי שנחגוג יחד" ממשיך הדו-פרצופי הזה.
"מה יש לחגוג?" אני משתנקת…
"סגרתי היום עסקה" מחייך איתן "רכשתי בית מלון בטאלין. סיפרתי לך שיש לי רשת של מלונות במזרח אירופה, לא?"
אז זהו שלא. או שאולי לא ממש הקשבתי…ומה זה משנה העיקר שאיתן לא בוגד ואפשר לחזור לעניינים.
שייט
ריגה
אחרי חגיגות פיוס שנמשכו אל תוך הלילה, איתן, אני, הילדים ואחותי יוצאים לסייר בריגה. ריגה היא אחת ערים היפות ביותר בטיול הזה וזה לא פשוט, כי כל הערים עד כה היו יפות. אולי אני כל כך מתלהבת מריגה כי אני קצת מאוהבת באיתן. אנחנו מאד רוצים לטייל יד ביד בעיר, אבל זה קצת קשה עם שמשון ויובב. כנראה שנצטרך לחזור לריגה לירח דבש.
העיר העתיקה קטנה ומקסימה, פשוט בונבוניירה, אבל הרבה יותר התלהבתי מבתי האר-נובו ברובע היוגנדשטיל וגם מהשוק המקורה שנמצא בארבעה האנגרים של צפלינים ששופצו.
"מה דעתך לרכוש מלון בריגה?" אני מציעה לאיתן.
שייט
יום שייט
היום האחרון לשייט מוקדש כולו לשייט ובילוי באוניה. יובב ושמשון נהנים מהמיני גולף, קיר הטיפוס ומסכי הקולנוע בבריכה ואני ואיתן נהנים זו מזה. אחותי עושה שופינג בדיוטי פרי.
בערב מסיימים את השייט בארוחה חגיגית במסעדה האיטלקית. היה טעים להפליא. הייתה חופשה מהסרטים.
כעת אפשר להתרווח אחורה בכסא ולהודות שאיזה מזל, בדיעבד, שבחרתי באופציה של שייט. אני כבר מפנטזת לקיץ הבא על שייט לפיורדים הנורבגים.
למחרת עוגנים בשטוקהולם וכל החבורה עולה יחדיו על הטיסה לארץ.
ומה קרה אח"כ בארץ? את זה תגלו בפרק הבא של 'ספינת האהבה'.
תודה רבה לגלי שבחרה לשתף אותנו בשייט הרומנטי שלה. אני סקרנית אם בקרוב אקבל בדואר הזמנה לחתונה….
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
לכבוד יום האהבה אני משתתפת במיזם בלוגריות רומנטי ביחד עם:
♥ רחלי שלו מהבלוג mom in stripes
♥ הגר אשחר ניר מהבלוג onscribbling
♥ עמנואלה בינר מהבלוג מיס מנדלה
כל אחת מאיתנו פרסמה פוסט שעוסק בזוגיות. כנסו ותגלו…
♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥
אשמח אם תשתפו אותי בתגובות בסיפורים רומנטיים שקרו לכם בחופשה בחו"ל.
מוזמנים להצטרף לרשימת התפוצה ולהמשיך לראות עולם:
מזמינה אתכם להפעיל רמקולים ולהתענג על רוברט פלנט (אקס לד זפלין) בשיר הסיום של הפרק הפוסט:
** פוסט זה נעשה בשיתוף פעולהבתשלום עם חברת קשרי תעופה.
4 Comments
מיכלי מיכלי אחת הסדרות הכי הכי שלי!!
כשראיתי את הפוסט כל כך שמחתי. עשית לי חשק לראות את כל הפרקים עכשיו.
ג'ולי עם הקארה המושלם היתה מושא להערצה אצלי. וגם הבת של קפטן סטובינג שקינאתי בה שהיא גרה על האונייה איתו (זה היה בעונות המתקדמות) ובכלל כל דמות שם מעוררת בי פשוט שמחה וחיוך. געגוע מתוק לתמימות של הטלווזייה וגם שלנו.
גלי, גיבורת הפוסט שלך…ואיתן, סיפור של אהבה כמו בספרים, של גורל, של מקריות או כמו שאני אומרת שאין מקריות בשום דבר. רק בבקשה אם אפשר את סוף הסיפור או במקרה הזה The End 🙂 אוף טה סטורי. אי אפשר ככה להחזיק אותי במתח.
ומעבר להכל, אוהבת מאוד את הראיון בגוף ראשון, גלי מספרת ואת נותנת את המסגרת שלך. הנמלים שעגנה בהן האונייה בהחלט עושים לי חשק ואת בוודאי מנחשת מהם שני היעדים שהייתי יורדת בהם ולא חוזרת לאונייה לכמה ימים טובים…
פוסט מושלם לחג האהבה!
חג אהבה שמח!
תמרי, ביוטיוב יש המון פרקים נוסטלגים, חלק אפילו עם דיבוב לגרמנית שזה בכלל קורע…אני גם אהבתי את ג'ולי ורציתי לשוט בעולם כמוה, לא חשבתי איזו עבודה קשה הייתה לה בעצם. אני בהחלט מנחשת באלו שני יעדים היית יורדת, יש מצב שאולי באחד מהם תבקרי השנה?
אוי מיכל, איך אני אוהבת כשהפוסטים שלך משלבים סיפורים רומנטיים כמו שהיה פעם את הפוסט על איזה אי (לא זוכרת איפה) ועל אהבה שנרקמה בין ישראלי למקומית שם.
ויש לי חיבה עמוקה לרויאל קריביאן- איתם הייתי בקרוז הראשון שלי. זה היה בירח הדבש לקאריביים. מאז כבר הספקנו קרןז משפחתי למקסיקו – הילדים נהנו מאאאאד.
אני מאד ממליצה על קרוזים של החברות הגדולות. זה פינוקים ופעילויות ברמה גבוהה. גם אם הילדים לא דוברים את השפה. הצוות ערוך לכך. מחכה לפוסט ההמשך
שירי, כמה נהניתי מהתגובה שלך, איזה כייף שזכרת את הסיפור הרומנטי הקודם, אולי פעם יהיה לי אומץ ואכתוב משהו נוסח חמישים גוונים במיוחד עבורך…:-) תהני בשייט הקרוב ושנפגש אשמע את כל החוויות.