רואה עולם מארחת: אמי קנקה ולדרסקי
כשפתחתי את 'רואה עולם' אחת המחשבות הייתה לאפשר לחברים שחזרו מחו"ל עם סיפור טיול מעניין וצילומים יפים לספר ולהראות אותם כאן. עם הזמן פנו אלי גם מטיילים שלא הכרתי קודם לכן בהצעה להתארח בבלוג.
אני מאושרת מכל בקשה כזו, הן משום שזה עונה על המטרה לשמה הוקם הבלוג והן מכיוון שזה מאפשר לי ולקוראים להתוודע לעוד מקומות ולעוד אנשים מעניינים.
לכן שמחתי מאד מהפנייה של אמי קנקה ולדרסקי, צורפת מוכשרת במיוחד (כנסו לחנות שלה באטסי ותתפעלו מהתכשיטים שהיא יוצרת ) וצלמת נפלאה, לספר את סיפור טיול השלכת שלה בורמונט.
ורמונט היא אחד היעדים שנמצאים גבוה במגירת החלומות שלי ודרך העיניים של אמי הרגשתי שאני מתכוננת לטיול העתידי…
* כל התמונות בפוסט צולמו על ידי אמי קנקה (c)
אמרנו שלכת, אמרנו שיר מפורסם על עלי שלכת, בביצוע היפהפה של אריק קלפטון..
לפני 22 שנה, בן זוגי היקר חזר מטיול בצפון ארצות הברית ועבר דרך ורמונט. כשראה את המקום הבטיח לעצמו שיום אחד ישוב לשם בסתיו, כשכל היערות מוארים באור שלכת.
22 שנה אחרי, שנינו ישובים במטוס הלוקח אותנו מלוס אנג'לס לבוסטון בדרך ליעדנו – הגשמת חלום ורמונט.
התחלת החלום לא מבטיחה במיוחד. כמעט 6 שעות טיסה ( בארצות הברית זו 'טיסה פנימית' ), כמעט שעה בתור בחברה להשכרת רכב ועוד 3 שעות
נסיעה ליעדנו – בקתות ביער בפאתי העיירה Stowe.מכוון שהגענו בלילה, גיששנו את דרכנו בחושך למשרד הקבלה, לקחנו את המפתח שחיכה תלוי על וו מאחורי הדלת ונסענו כמה מטרים לבקתה שתהיה ביתנו למשך שבוע. הלכנו לישון ובבקר התעוררנו אל החלום. הבקתה הייתה מוקפת מכל צדדיה יער. נחל מפכפך תחת חלון הסלון. רק רוח, ציפורים וטבע.
מאותו רגע הטיול הפך לסדרת תמונות. הגענו בשיא תקופת השלכת (תחילת אוקטובר) והצבעים, אח הצבעים….
אני התמכרתי להשתקפויות. צילמתי אותם באובססיביות, שלוליות, אגם, נחל. צבעים בתוך צבעים בתוך צבעים. וזרימת המים מציירת בהם ציורים.
Stowe היא עיירה קטנה וציורית עם כנסיה לבנה כמו בסרטים, חנויות בהן ניתן למצוא דברי אומנות (מצאנו אפילו מזוזה מקסימה), עבודות יד
(שמיכות טלאים יפהפיות שלא קנינו, ושמלות קטנטנות שקנינו שתיים כי לא יכולתי להחליט ביניהן…) ומסעדות בהן אוכל אמריקאי טיפוסי – אך גם מסעדת פונדו שוויצרית. גם פסטיבל אומנות תפסנו שם, עם מזון אמיתי לנפש (עבודות יד, צילום, אומנות) באוהל אחד ומזון לגוף (גבינות, תבלינים, יינות…) באוהל השני.
וממש ליד העיירה, המלון של משפחת טראפ. מצלצל מוכר? את צלילי המוסיקה אתם זוכרים? אז זהו, שזה לא רק סיפור. משפחת הברון פון
טראפ ברחה מאוסטריה הנאצית, התיישבה בפסגת הר ליד Stowe, והקימה שם מלון. רוצים עוד קצת צבעים? הנה צלילי המוסיקה בניצוח הסתיו.
תקצר היריעה ( צריך רומן שלם ) בשביל לתאר את כל מה שחווינו השבוע. אקצר ואומר שמי שאוהב טבע – שימהר ויתכנן חופשה בורמונט. בסתיו.
סוף ספטמבר, תחילת אוקטובר.אקנח בסיפור שהיה באחד הימים. החלטנו שבאותו יום נעשה לנו 'יום קל'. רכבל לאחד מאתרי הסקי, ארוחה טובה ומנוחת צהריים. עד הארוחה הכל עבד כמתוכנן. היה יום מעונן במיוחד, אך זה רק יוצר הזדמנויות צילום נפלאות אז למי אכפת. ובין מנת המרק לבשר עלה הרעיון לרדת מההר ברגל. לא תופתעו לקרוא שהיינו היחידים שהגו רעיון מבריק זה, היחידים שהלכו בגשם שוטף (וקצת ברד) שערך
למזלנו רק 15 דקות מתוך שעה וחצי. ונהנינו, כמה נהנינו!
ואתם, תיהנו מהתמונות
