מסע ללפלנד

אפריל 6, 2015
לפלנד

 

רואה עולם מארחת: עפרה עמית-כהן.

אומרים שבפסח מצווה עלינו לספר ביציאת מצריים, אצלנו בעדה דווקא גורסים שמצווה עלינו לספר על טיולים מדהימים לחו"ל, וכל המרבה הרי זה משובח.
אז לכבוד החג הזמנתי את חברתי המקסימה עפרה עמית-כהן להתארח בבלוג ולספר על הטיול הנפלא והמיוחד, שערכה עם משפחתה ללפלנד.
אני מקדישה לעפרה את השיר הבא ונותנת לה את זכות הדיבור:
לל 
 

הקדמה:

 

הכל התחיל בסוף דצמבר 2014. אני שרגילה שבתקופה הזו כבר יש לי כרטיסים ליולי-אוגוסט, מצאתי את עצמי ללא כרטיסי טיסה וגרוע מזה – ללא היכולת למצוא זמן שיתאים לכל חברי המשפחה לצאת לטיול השנתי שלנו בחו"ל, בעיקר בשל הגיוס הצפוי של בכורתי, נטע.

 

מה עושים? מקטרים… תוך כדי קיטורים גיליתי  שלא רק שהשנה לא נוכל לצאת לטיול קיץ משפחתי אלא גם שנה הבאה שכן אז הבן האמצעי אמור להתגייס. ואבוי… בינואר לבן הקטן ימלאו 13 ומה עושים עם טיול בר המצווה?
שבוע אחרי, תוך כדי גלישה בפייסבוק, אני רואה פרסומת "ספארי שלג בלפלנד". הטיולים האלו מתקיימים רק בין דצמבר למרץ אז מתי נוסעים? מחליטים לצאת כבר השנה.
אני מגלה שיש המון חברות שמוציאות טיולים ללפלנד…(ואני חשבתי שיש לי רעיון מקוריׂׂׂׂׂ ) מראש החלטתי שמכיוון שהזמן קצר ניסע בטיול מאורגן. יוצרת קשר עם כמה מהן ומתחילה לגלות שרוב החברות מוציאות טיולים של 40-45 אנשים. אוקיי, מאורגן אבל לא מתחשק לי לנסוע עם עוד 45 אנשים. חיפוש נוסף מוביל אותי לחברה שמוציאה טיולים של עד 20 אנשים. זה כבר מתחיל להיות מעניין. שם החברה – טרוול

 

לפני הטיול אנחנו נפגשים עם הקבוצה ועם ישי המדריך הנפלא! שעוד יוזכר פה רבות. כמי שמורגלים בטיולים עצמאיים היו לנו (בעיקר לי) חששות רבים לפני יציאה לטיול מאורגן. במפגש אנחנו מגלים שהקבוצה שלנו מורכבת מ- 6 משפחות בכל מיני הרכבים: משפחה עם 3 ילדים בוגרים, משפחה עם ילדת בר מצווה, אבא ובת, סבתא עם נכדה, סבא וסבתא עם שני נכדים ואנחנו. אנשים נחמדים מאוד והחששות קצת מתפוגגים.
 חח
נוף אופייני שילווה  את מהלך הטיול

 

 

3/3/15
עולים על טיסה 6H:225 של ישראייר ל-לולאו, שבדיה.
בשדה התעופה ב-לולאו אנחנו פוגשים את ישי והחיוך הנצחי שלו. התארגנות זריזה ועולים על האוטובוס. איזה כייף! אוטובוס שלם לרשותנו. האוטובוס מפואר מאוד וכולל שרותים, עמדת הטענה לפלאפונים ושאר מכשירים הדורשים הטענה ואפילו WiFi.
לאחר נסיעה קצרה מגיעים למלון שלנו ללילה הראשון. מלון סבוי השייך לרשת בסט ווסטרן. מלון מפנק מאוד. חדרים מרווחים ומרוהטים יפה. מקבלים חדרים, מתארגנים במהירות ויורדים לארוחת צהריים.
אחרי ארוחת צהריים נוסעים לעיירה גמלסטד. במרכז העיירה כנסיה עתיקה מהמאה ה- 15. הכנסיה יפה מאוד ולאחר הסבר של ישי אנחנו יוצאים למשחק קטן. קיבלנו מפה ובה משורטטים כמה בתים והיינו צריכים לאתר את הבתים ולכתוב מי גר שם (ראש העיירה, הדואר וכד'). עם כל הכבוד למשחק אנחנו קודם ניגשים לעשות מלחמת כדורי שלג ראשונה.
 חח

 

 

לאחר מכן אנחנו חוזרים למלון ושם אנחנו מקבלים סרבלים ומגפיים שישמשו אותנו עד היום האחרון של הטיול. הסרבלים יעילים מאוד ומגנים מצויין מפני הקור. די כייף להסתובב עם סרבל כזה שמאפשר לשבת על השלג או להחליק עליו מבלי להירטב. הבעיה היחידה היא שבכל התמונות אנחנו נראים אותו דבר
 חח
תלבושת אחידה

 

 

4/3

בבוקר, כפי שנעשה בכל הבקרים הקרובים, לובשים את הביגוד הטרמי, הסרבלים והמגפיים ויורדים לארוחת בוקר. בסיומה מעמיסים את המזוודות על האוטובוס ונוסעים במשך כשעה ורבע לכיוון העיירה Pitea שבשבדיה. כשמגיעים עולים על שוברת הקרח Arctic Explorer.

חח

 

ה- Arctic Explorer  משמשת מלבד לצרכי תיירות גם כספינה פעילה שעדיין יוצאת למשימות שבירת קרח ופילוס נתיבים עבור ספינות משא.
הערת ביניים: כל הזמן יורד שלג רך בצורת כוכבים, כמו גשם אנגלי אבל של שלג. המראה של הלבן לבן הזה משרה אווירת רוגע ושלווה אין סופיים. והשלג כ"כ נעים כשהוא רך וטרי.

עולים על שוברת הקרח עם עוד קבוצות של מטיילים ישראלים ומפליגים אל תוך המפרץ הבוטני. בהתחלה מפליגים על מים ואז מגיעים אל הים הקפוא. הספינה עולה על הקרח ושוברת אותו וכך מפלסת את דרכה בקרח. מדהים לראות את הספינה בפעולה, לשמוע את הקרח נשבר ולראות את הגושים השבורים. חלקם מגיעים לגובה של 70 ס"מ.

יי

קרח שבור

 

בשלב מסויים הספינה יוצרת בריכה בקרח ועוצרת. אנחנו לובשים חליפות כתומות שפותחו ע"י נאס"א, יורדים מהאוניה והולכים על הים הקפוא.
חוויה מדהימה (מצטערת, אני חוששת שאאלץ להשתמש במילה הזו הרבה מאוד כי אין מילה אחרת לתאר את החוויות שעברנו) ללכת על הים.

יי

ללכת על המים

 

ניגשים לבריכה, נקשרים לחבל שקשור לאחד מאנשי צוות האוניה, מתיישבים על שפת הבריכה והופ… נדחפים אל המים. החליפה לא מאפשרת לשחות אלא רק לצוף. חוויה שמיימית – לצוף במים קפואים ולהסתכל על השמים הכחולים ולא לחשוב על כלום. כשנמאס (לא ממש נמאס רק לא נעים משאר האנשים שגם רוצים לחוות את החוויה) איש הצוות אליו קשורים מושך אותנו אל "החוף".

יי

 

אחרי ארוחת הצהרים עולים לאוטובוס ומתחילים בנסיעה ארוכה אל רובניימי שבפינלנד, המוכרת גם כבירת לפלנד. מגיעים אל מלון סוקוס. מקבלים חדרים שלעומת החדרים במלון סבוי נראים עלובים וצפופים למדיי. מתארגנים, יורדים לארוחת ערב ולאחריה עושים את מה שנעשה בכל הערבים – יוצאים לחפש את הזוהר הצפוני. מאוכזבים שבים כעבור שעה ומשהו למלון לשנת לילה.
הה

 

מחכים לזוהר

 

5/3

 

מתעורים אל בוקר בהיר ולשמחתנו לא כ"כ קר (0 מעלות). הבוקר אנחנו יוצאים לספארי שלג (כשאומרים ספארי שלג הכוונה לנסיעה באופנועי שלג!).
את כל הפעילויות שלנו אירגנה חברה מקומית בשם Wild and Free . אחרי קבלת הציוד המתאים – כפפות, בקלאבה (כובע גרב) וקסדות אנחנו ניגשים אל רחבה שבה יש עשרות אופנועי שלג. מקבלים הסבר על אופן תפעול האופנוע ולומדים את הסימנים (עצור, האט, זהירות וכד'). באופנוע שלג יכול לנהוג רק מי שיש לו רשיון נהיגה והוא בן 18 לפחות (שני התנאים הכרחיים). מתחלקים לזוגות ויוצאים לרכיבה של חמש וחצי שעות. אל המסע שלנו מתלוות שתי מדריכות מטעם החברה. אחת נוסעת בראש השיירה והשניה בסופה.
 הה

 

בספארי שלג נוסעים בשיירה אחד אחרי השני ואסור לעקוף או לסטות מהמסלול. מתחילים בנסיעה על הנהר הקפוא, עוברים ליער ובשלב מסויים אפילו נסענו לצד הכביש המהיר. האופנועים הללו בעלי מנוע גדול (יש כאלו שיש להם מנוע 1200 סמ"ק) ואפשר להגיע איתם למהירויות גבוהות. הידיות של הגז והברקס מחוממות.  אני מסתפקת במהירות הסולידית של 47 קמ"ש. הרכיבה כייפית ומהנה מאוד! כעבור שעה עוצרים למנוחה קלה ביער.

 

הה

 

חוזרים לנסוע על הנהר הקפוא ואז עוצרים. אחת המדריכות מוציאה מוטות ארוכים שנראים כמו ברגים גדולים מאוד. היא מדגימה לנו כיצד לחפור חור בשלג ונותנת לנו חכה כדי שננסה לדוג דגים. אחרי ההדגמה כל מי שרצה חפר לעצמו חור וניסה לדוג. בירור קצר שלי העלה שחבל על המאמץ – אף אחד עדיין לא הצליח לדוג שם.
לאחר שכולם מתייאשים מניסיונות הסרק אנחנו ניגשים לאכול ארוחת צהריים – תבשיל של ירקות עם עוף שבושל בקדירה ענקית מעל מדורה. יש גם מרקים, קפה, תה ושוקו.

הה

הכי טעים לאכול בשלג

 

הזדכינו על האופנועים והלכנו למוזיאון ה-ארקטיקום. המוזיאון מתאר את החיים בחוג הארקטי. המוזיאון בעל מבנה מיוחד. הוא בנוי ממסדרון אחד ארוך שתקרתו עשויה זכוכית על מנת לאפשר לאור היום לחדור פנימה וגם כדי שניתן יהיה לצפות בשמים כל העת. משני צידי המסדרון פזורים חדרי התצוגה. באמצע המסדרון יש שתי שורות של כסאות מרופדים בעור של אייל.  מבחוץ נראה המוזיאון כמו אצבע זכוכית המצביעה לכיוון צפון. אל קצה ה"אצבע" הזו הגענו כל ערב על מנת לחכות לזוהר הצפוני.
 הה
לאורך הנהר ברובניימי
6/3
היום נוסעים לאתר סקי הנמצא בקרבת העיר במטרה לרדת ממעלה ההר המושלג בטובוגן (מגלשות הרים בשלג). עולים ברכבל כיסאות זוגי במעלה ההר המושלג. אחד אחד נשלחים למסלול שאורכו 800 מ'. כל אחד זכאי ל-3 סיבובים.

הה

 

צצ

היעד הבא – הכפר של סנטה קלאוס הממוקם ממש על החוג הארקטי. אז נכון שזה כפר תיירותי אבל אנחנו תיירים, לא?  הכפר מכיל הרבה חנויות לממכר מזכרות, בית דואר ממנו אפשר לשלוח גלויה לקרובים בארץ, בתי קפה, מסעדות, חווה קטנה עם איילים וכמובן שגם סנטה נמצא שם ואפשר תמורת תשלום להצטלם איתו.

צצ

 

 צצ
מסיימים לבקר את סנטה וחוזרים לרובניימי. זו הפעם הראשונה והאחרונה בה יהיה לנו זמן חופשי. 3 שעות בהן אפשר לעשות מה שרוצים.
ישי מציע למי שרוצה להצטרף אליו ולנסוע שוב אל אתר הסקי כדי לעשות סקי. יש אפשרות גם לקחת שיעור למתחילים. מתן ועומר מחליטים להצטרף אליו.
נטע ואני מחליטות לבקר באחד הקניונים של רובניימי. אנחנו מגיעות ל- H&M  ומרגישות בבית. שומעים עברית בכל מעבר ובכל שורה ובכל הקניון בכלל. אז חשבתי שבחרתי טיול מיוחד ….

צצ

העיר רובניימי
צצ
בערב נפגשים לארוחת ערב ולאחריה יוצאים לחוות הליכה על שלג רך עם סנדלי שלג ביער.  ההליכה עם סנדלי שלג לא קלה אבל אנחנו צולחים אותה בכבוד. לאחר הליכה די ארוכה ביער מגיעים אל שטח פתוח שמתברר כאגם קפוא. בכל פעם אנחנו נדהמים ומתרגשים מחדש מהעובדה שאנחנו הולכים על אגם/נהר/ים קפוא.
 צצ

 

כעבור דקות ספורות צעקה מפרה את השקט הנפלא "תסתכלו לשמיים"!!!! והנה הוא נגלה לעינינו – הזוהר הצפוני!!!! אוי אוי אוי איזו התרגשות שהיתה שם. אבל אני חייבת לציין שטיפונת התאכזבתי. ציפיתי לראות את השמיים צבועים בירוק, כחול, אדום, סגול וכו' אבל מה שאנחנו ראינו היה קצת ירקרק ויותר דמה לעננים מוזרים ובשלב מסויים לשובל שמשאיר אחריו מטוס.
מסתבר שאת כל הצבעים  רואים בתמונות  שמצלמים. ואכן התמונות יפהפיות.  לא כולם זוכים לראות את הזוהר הצפוני כי לא תמיד השמיים נקיים מעננים. אנחנו זכינו וההתרגשות עצומה!!!!

 

הזוהר הירוק

צצ

הזוהר הצפוני (אורורה בוראליס) מתרחש כאשר אטומים טעוני אנרגיה נעים מהשמש אל השדה המגנטי של כדור הארץ, פוגעים באטמוספירה ואז פולטים אור בצבעים שונים. הצבע של הזוהר נקבע לפי האטום שהוא פוגע בו. הירוק הוא הצבע השכיח ביותר ונוצר כתוצאה מפגיעה באטום החמצן. אדום וכחול נדירים יותר ונוצרים כתוצאה מפגיעה באטומי מימן או חנקן.
 צצ
תמונת הזוהר הצפוני מתוך האתר האירופאי הרשמי

 

 צצ
7/3
הבוקר נוסעים לחוות איילי הצפון. התחלנו במסע על אגם קפוא, כי ישי קיבל מחבר נ"צ מדוייק למקום בו נצליח לדוג דגים. לאחר 10-15 של הליכה ישי מוציא את ציוד החפירה והחכות ואנחנו ניגשים לעבודה. ואכן כעבור כמה דקות החכה שלי מתחילה לגלות סימני עצבנות. אני מוציאה אותה והשמחה רבה – הצלחתי לדוג! ככה דגתי ארבעה דגים ועומר שניים. השאר לא הצליחו לדוג.  לאחר שעשינו בוק לכל דג ודג שהצלחנו לדוג הוא הוחזר לאחר כבוד למים.

צצ

צצ
בינתיים השלג מתחיל להתחזק ואנחנו חוזרים אל חוות האיילים וניגשים להתחמם בבקתה שלהם (קוטה). לא לפני, כמובן, ש-ישי והילדים מנהלים מלחמת כדורי שלג וגם לא לפני שהם מתגלשים על "הר" שלג שנמצא שם. בכלל, כל "הר" שלג היווה סיבה לסבב גלישה (כמה כייף שיש סרבלים שאפשר לשבת ולהתגלש בלי להירטב) וכל עצירה היוותה עילה למלחמת כדורי שלג.

צצ

גם הוא מתגלש על הר שלג
 טט

כשכולם נכנסים לקוטה המחוממת  הארי, המארח שלנו, מספר לנו סיפורים. הוא מספר לנו למה לכובע של הסאמים יש ארבע פינות. פעם, לפני הרבה שנים היה תוהו ובוהו ולא היה סדר בעונות השנה. השמאן (מנהיג דת סאמי) הצליח לתפוס את ארבעת העונות ולהכניס אותן לכובע. אחרי שהן נרגעו וכל אחת תפסה לה פינה הוא הבטיח לשחרר אותן בתנאי שכל אחת תחזור בתורה וכך נוצרו ארבע עונות.

טט

 

 טט
בנוסף, הוא סיפר לנו שהאיילים נמצאים בחווה רק חצי שנה ובחצי השני הם משוחררים בטבע. לפני שהם משחררים אותם לטבע הם מטביעים באוזן האייל חותמת יחודית לכל חווה וכך הם מזהים איזה אייל שייך למי בזמן האיסוף. ואיך יודעים מי האיילים הצעירים שנולדו בזמן "השחרור" שייך למי? הם הולכים אחרי האמא. האגדה מספרת שמי ששותה חלב איילים אחרי שנה צומחות לו קרניים. אז לאחר ששתינו חלב איילים (לא אני!) סימנו לנו את המקום בו יצמחו לנו קרניים.
כשיצמחו לנו קרניים אנחנו צריכים לחזור לחווה. כי עכשיו אנחנו שייכים לו.
 טט
 טט
בתום הסיפור אנחנו ניגשים אל המטרה שלשמה הגענו לכאן. רכיבה במזחלות איילים. מתחלקים לזוגות. "הנהג" מקבל חבל שמשיכה בו מאטה את האיילים. כל זוג יוצא לסיבוב קצר. היה כייף אבל קצר מאוד .
טט

םם

בסיום הרכיבה הולכים לאכול ארוחת צהריים לאפית. נכנסים אל בקתת האירוח של הארי ושם מוגש לנו פירה נימוח וטעים ומעליו בשר אייל. יאמי! כמה שזה היה טעים…

םם

נפרדים מהמארחים שלנו ומבטיחים לחזור כשיצמחו לנו הקרניים…

םם

שתייה חמה ממתינה בבקתה

 

םם

משם נוסעים לחוות כלבי האסקי.   מקבלים שיעור קצר בנהיגת מזחלת כלבים. המזחלת נמצאת מקדימה ומאחוריה עומד "הנהג". הוא עומד על שני פסי עץ שנמצאים משני צידי המזחלת. באמצע יש מוט ברזל שמשמש כמעצור. כשדורכים עליו יורדות בחזית המזחלת שתי שיניים ממתכת שננעצות בשלג וכך מאטות או עוצרות את המזחלת (תלוי באיזו עוצמה עומדים על מוט הברזל). במזחלת יכול לנהוג רק מי שמלאו לו 18.

םם

טט
הזהירו אותנו מראש שהכלבים נובחים ומשתוללים אבל לא בגלל שמתייחסים אליהם רע אלא כי הם מלאי אדרנלין ורוצים לצאת לרכיבה (מה שאכתוב עכשיו מתייחס רק להרגשה הסובייקטיבית שלי. האחרים לא נראו נרעשים כמוני) מה אגיד לכם – למרות ההכנה שעשו לנו המראות היו קשים. הכלבים נבחו בקולי קולות, קפצו והשתוללו ורבו אחד עם השני. לי המראות והקולות היו קשים מאוד.

טט

 טט
התחלקנו – אני יושבת במזחלת אחת ואהוד "הנהג" שלי ובמזחלת אחרת מתן ועומר יושבים ונטע "הנהגת" שלהם.

טט

אני מתיישבת במזחלת, אוטמת אוזניים, מרכינה ראש ופשוט מתחילה לבכות. קשה לי! לא טוב לי! רוצה שייגמר כבר!
כשאנחנו מתחילים בנסיעה אכן הכלבים נרגעים ושקט ודממה. לא שומעים שום נביחה. שומעים שקט ואת הנשימות שלהם. בינתיים סופת השלגים מתחזקת מאוד.
איך שאנחנו מתחילים בנסיעה אהוד שם לב שהכלבים שלנו פראיים מאוד  הם לא נשמעים לו ומתקרבים מאוד ל"נהג" שלפנינו עד כדי כמעט נגיסה באחוריים שלו . אהוד מפעיל כח רב על המעצור ובקושי מצליח להשתלט עליהם. במשך כל הנסיעה אני דואגת לנטע וחושבת לעצמי שאם לאהוד כ"כ קשה אז איך היא מסתדרת? בקיצור, ליהנות לא נהניתי ורק חיכיתי שהחצי שעה תעבור ונחזור כבר.
 טט

 

 וו
8/3
מתעוררים ליום א-ר-ו-ך מאוד!!!!!
 וו

נוסעים לשמורת קורומה – שמורת המפלים הקפואים. סופת השלגים שהייתה אתמול כיסתה את הכבישים ואנחנו נוסעים ב"אין כביש". רק שלג. כשמגיעים אל מגרש החניה יורדים אל תחתית הקניון מרחק של ק"מ וחצי. אנחנו יורדים והשלג רך רך וכ"כ נעים ללכת עליו. ממש כמו ללכת על פודרה. מגיעים למטה והולכים עוד כמה דקות עד למפלים הראשונים. הם גדולים, מרשימים וקפואים! מחזה מרהיב.

ווו

 

טטט

לאחר מכן מי שרוצה ממשיך ללכת אל המפלים השניים, הקטנים יותר, אך היפים יותר, כי צבעם כחלחל. ההליכה נמשכת 15-20  דקות לכל כיוון והיא טיפונת פחות נוחה כי יש עליות וירידות אבל לא משהו שמצדיק וויתור. גם לא עם ילדים קטנים. ממש לא נורא!

טטט

והמפלים…. יפהפיים!!! היה שווה ללכת עוד קצת. בהחלט!
טטטט 

 

עלייה לצורך ירידה
והירידה בגלישה….

 

 טט
כעת נוסעים אל ארמון/מלון קרח. הארמון נבנה כל שנה מחדש והוא כולו עשוי מקרח. כל שנה בוחרים נושא אחר ולפיו מקשטים ומאירים את המלון. כל חדר מעוצב שונה. מלבד חדרי שינה יש  במקום גם בר, מסעדה, ואפילו כנסיה. במקום יש אפילו סאונה וג'קוזי.  קחו בחשבון שלחדרים אין דלתות אלא רק וילונות.

טט

באתר יש גם בקתות לאנשים נורמאליים, שלא רוצים לישון בטמפרטורה של -5 מעלות. לבקתות יש גג שקוף ובכל בקתה יש פעמון אזעקה שמתריע כשהזוהר הצפוני נראה.

טט

 

 

 

 טט
לאחר ארוחת ערב במלון שלנו קובעים להיפגש ב- 21:30. יוצאים לספארי (אופנועי שלג) לילה. שעתיים של רכיבה בלילה. אני מחליטה שלא מתחשק לי לנהוג בלילה ומחליטה להצטרף לכל הילדות בעגלה שקשורה לאופנוע של המדריך. היה דווקא נחמד. שעתיים של רכיבה ביער בין העצים ועל הנהר הקפוא. מדהים!!!
 טט

 

 טט
חוזרים אל המלון ב- 23:30. חשבתם שהיום הסתיים? אז זהו, ממש לא!

בחצות בדיוק יוצאים לחכות לזוהר בפעם האחרונה וגם לבנות איגלו.  חמושים באת חפירה, מסור וכלי עבודה הולכים לנקודת התצפית הקבועה. ישי אוסף סביבו את כל הילדים ומסביר להם איך לחפור בשלג על מנת להוציא גושים גדולים. הילדים חופרים במרץ ובהתלהבות גדולה, ואוספים גושים וישי מנסר את הגושים ללבני שלג ומתחילים לבנות את האיגלו.

טט

איגלו בהתהוות

אאא

בשעה 1 בלילה אני נוטשת את החבורה וחוזרת למלון. היה יום ארוך….

 םם
אפשר כבר לשבת באיגלו
אאאיום אחרון

לאחר ארוחת בוקר מזדכים על הציוד שהושאל לנו (סרבלים, מגפיים, כפפות) מעמיסים את המזוודות על האוטובוס ונוסעים אל שדה התעופה. מגיעים אל שדה התעופה ובצער רב מאוד נפרדים בחיבוקים ונשיקות מ-ישי לא לפני שהוא מחתים לכל אחד את החותמת של סנטה קלאוס.

המטוס שיחזיר אותנו ארצה הביא עמו את הקבוצה האחרונה לעונה… ואני חושבת לעצמי איזה כייף הולך להיות להם וכמה הם לא מודעים למה שמצפה להם.  מקנאה בהם! כולנו מקנאים בהם!

טטט

 

 

 טט
זהו… נגמר ה-טיול שלנו.
 טט

רוצים לקרוא עוד?

תגובות פייסבוק

Leave a Comment

אשמח גם להצטרף לרשימת התפוצה

HTML Snippets Powered By : XYZScripts.com

מוזמנים להמשיך לראות עולם

 

 הצטרפו לרשימת התפוצה וקבלו השראה לטיולים 

תודה שנרשמת. מייד יגיע למייל אישור על ההרשמה. במידה ולא הגיע מייל ייתכן והוא מסתתר בתיקיית קידומי מכירות.