רואה עולם מארחת: סיגל כנפו

17/06/2014
מוסקבה. צלמת: סיגל כנפו

ממוסקבה באהבה 

 

אני מתרגשת לארח בבלוג את סיגל כנפו ואת צילומיה המרהיבים מביקור במוסקבה.
סיגל היא ציירת, שאוהבת לצייר עוד מילדותה, לפני חמש שנים, לאחר שעבדה במשרדי הפרסום הגדולים בארץ, החליטה להפוך את אהבתה לציור לדבר המרכזי בחייה. סיגל גם אוהבת לטייל בעולם ולצלם את המקומות, השווקים, הנופים בהם היא מבקרת.
 סיגל היא אמא לשלושה ילדים נהדרים ונשואה באושר לאריאל. לפני שלושה שבועות, ממש כמה ימים לפני המועד המקורי של פוסט זה, קרה האסון הנורא מכל ובנה הבכור של סיגל, נעם, בן 14, נפטר במפתיע בדרך לבית הספר. פוסט זה נכתב לפני מותו, אך בקרוב אארח את סיגל בשנית לפוסט על טיול במרוקו, אליו הצטרף גם נעם ואשר יוקדש לזכרו.
אני רוצה להקדיש לסיגל ולזכרו של נעם את שיר הנושא מתוך הסרט (שזכה ב1981 באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר) "מוסקבה אינה מאמינה בדמעות".
 //

 

 

בכלל לא תכננתי להגיע למוסקבה, היא גם לא היתה ברשימת המקומות שאליהם אני רוצה להגיע. ובכל זאת מצאתי את עצמי נוחתת יום שישי בבוקר בשדה התעופה בפאתי מוסקבה.  נסעתי לשם בעקבות האיש שלצידי, הצטרפתי אליו כי זה יצא בדיוק ביום הנישואים שלנו וחשבנו שזה יהיה נחמד יותר (גם אם קר) לבלות ביחד. טיסה קצרה (4 שעות) ונוחתים בשדה. המפגש עם המקום הורגש כבר מהרגע הראשון, כשיוצאים החוצה – אל קור שחודר לעצמות (בשאר הימים בעיר טיילנו כשמתחת לבגדים נלבשו התרמיים, כפפות, צעיף וכובע צמר)

//

השתקפות – באחת משכונות היוקרה של מוסקבה, אגם שחלק מהמים שבו עדיין קפואים ובחלק שהפשיר משתקפים הבניינים שמסביב.

את היום הראשון התחלנו עם הקרמלין, כל סרטי הג'יימס בונד ומשימה בלתי אפשרית מציתים את הדמיון לקראת מה שקורה שם מאחורי החומות האדומות. כדי להיכנס צריך להפקיד את התיק מתחת למדרגות הכניסה, לעבור דרך גלאי מתכות ובידוק ביטחוני (מה שמכניס עוד יותר לאווירה) ואז לעבור דרך שער גדול ומרשים שעליו מופקד שומר (לבוש מדים וכובע מצחיק עם נשק ביד, מכאן אפשר לצאת, אך להיכנס דורש את כל הטקס מהתחלה)

//

הקרמלין – מבט במפנים, אל אחד מ-18 צריחי חומת הקרמלין וחזית מוזיאון הנשק.
אחרי הליכה קצרה מגיעים לרחבה ענקית מלאה ב…כנסיות, כן כן כנסיות עם בצלצלים מזהב. בכלל זהב שולט בעיצוב בפנים (מזה לא ניתן להראות כי אסור לצלם בפנים) וגם בחוץ…
// 

 

 

במתחם הקרמלין אפשר לבקר גם בבית הנשק, במוזיאון ובבית הפרלמנט וגם לראות את התותח הכי גדול בהיסטוריה (הגודל כאן קובע בהחלט…הכלל המנחה כאן הוא שהכל חייב להיות גדול, כמה שיותר גדול)
מהקרמלין אפשר בהליכה קצרה להגיע למדרחוב המפורסם הנקרא ארבאט, שהוא גדול ומאוד רחב. משני צידיו בניינים צבעוניים עם המון חנויות ומסעדות. שם ישבנו לצהריים, כשיצאנו אליו חזרה החל לרדת שלג, כמו מחול יפיפה של פתיתים לבנים מתעופף ברוח ואנחנו בתוכו.
//
/
מדרחוב ארבאט ברגע של שלג…
הדרך הקלה, הזולה והמהירה לטייל בעיר העצומה הזו היא בעזרת המטרו. 12 קווים פרוסים לאורכה ורוחבה, עם קצת נכונות אפשר לתפוס את הסיסטמה של המערכת התת קרקעית וליהנות לא רק מיעילותה (כל דקה וחצי יוצאת מכל רציף רכבת), אלא גם מיופיה. את זה עשינו בעזרת סיור מודרך עם אניה הנהדרת (מוסקבאית שעלתה ארצה, חזרה אליה והיום מדריכה בעברית) שהראתה לנו איך תחנות רכבת יכולות להיות חלק מפרופוגנדה לשכנוע ההמון שקומוניזם זה טוב, כי אם הפרולטריון הולך לעבודה בדרך שנראית כאילו נלקחה מארמונות וורסאי אז הוא בוודאי טוב להמונים…

רגע, מה זה ארמון? לא זו תחנת רכבת….

//

   מבט לתוך שש מתחנות המטרו, ככל שהן וותיקות יותר הן יפות ומרשימות יותר.
והאמנות המוצגת בהן גם היא עשירה ומגוונת, בד"כ מתוארת שם ההיסטוריה של אמא רוסיה.

 

עם המטרו הגענו אל יעדנו הבא – מנזר נובודיבצ'י, לפני שנכנסנו אל חצרו עברנו דרך האגם הצמוד אליו, הוא אגם הברבורים של צ'ייקובסקי. לפי האגדה מכאן קיבל את ההשראה לכתיבת היצירה (אגב, ברבורים לא היו בו…)

חומת מנזר נובודיבצ'י ואגם הברבורים

 

האמת, הרעיון לבקר בקרבת קברים מרתיע אך, כבר במבט הראשון אפשר להבין שזהו למעשה מוזיאון ואחד הטובים שבהם (כי אין אף דודה רוסיה שתעצור אותך ליד הקו ותעיר לך שאת קרובה מידי…)
// 
חלק מהפסלים בנובודביצ'י: שחקני תיאטרון, פרימה בלרינה, מיילד, ראיסה גורבצ'וב, קברו של ילצין ופרטיזינית

 

גולת הכותרת של הביקור היא ללא ספק הכיכר האדומה
כיכר עצומה, רחבת ידיים ומסביב לה מבנים ארכיטקטוניים מרתקים.
הדבר הראשון שתופס את העין בכיכר היא הקתדרלה הצבעונית שבצידה המרוחק.
//
/

 

מבט מקרוב במגדלי קתדרלת וסילי הקדוש, לי זה הזכיר עיצובים מבצק סוכר…

משמאלה משהו שנראה כמו ארמון עתיק (וגדול, מאוד גדול…) שהוא למעשה קניון GUM שמבפנים נראה כמו כמה בניינים שחוברו בעזרת גג זכוכית גבוה ומעוגל.

מהצצה למגוון חנויותיו אפשר להבין שאם את לא אשת אוליגרך או אוליגרך בעצמך אז תוכלי לקנות שם מקסימום גביע גלידה…

חזית ה-GUM לכיכר האדומה בלילה, מרגיש כמו בתוך סיפורי אלף לילה ולילה…
בגב הכיכר מצאתי את אחד המבנים היפים במוסקבה, כיוון שהזכיר לי את הארמון של דיסני (זה שעל הלוגו) כשראיתי אותו הבנתי מהיכן שאבו את ההשראה…
//
הכיכר האדומה – דיסני זה מכאן…
מאחורי הקרמלין נמצאת קתדרלת ישו המושיע שכולם קוראים לה הכנסייה הלבנה. מאוד מרשימה מבחוץ ועוד יותר מבפנים על עיצוביה וקישוטיה הצבעוניים והזהובים למכביר.
קתדרלת ישו המושיע, שחזור של כנסייה שעמדה במקום זה אותה הרסו הקומוניסטים ובנו במקומה את הבריכה הגדולה בעולם
במרחק קטן משם מעל נהר מוסקבה עובר גשר הנשיקות, עליו "נשתלו" עצי מתכת שעליהם זוגות רבים תולים מנעולים בד"כ בצורת לב עם שמות ותאריך. בערב חתונתם מגיעים הזוגות להתנשק על הגשר ולתלות את המנעול כסגולה לחיי נישואים ארוכים…

 

גשר הנשיקות, המנעולים ועצי המתכת

 

אחרי שהתנשקנו על הגשר המשכנו לעבר השוק הגדול של מוסקבה. שוק איזמיאלובסקי ממוקם בשולי העיר. שוק ססגוני וענק, מכיל מגוון גדול בו אפשר למצוא חדש לצד ישן, מרימוני יד, דרך פרווה של דוב ועד לוחות שנה קומוניסטיים עתיקים.
/

 

את היום האחרון של הביקור הקדשנו לביקור בפארק שהיה בעבר ארמון הקיץ של הצאר. הפארק ענק, יפה, נקי ומטופח
וכמובן מכיל שתי כנסיות, זאת עם הבצלצלים הכחולים ואת הראשונה שנבנתה ברוסיה בצורת מתומן. בין בקתות עץ לארמונות ומגדלים טיילנו כשכל היופי הזה קורה לאורך הנהר העצום… מה עוד צריך כדי ליהנות, גם אם את לא צאר (או אשתו)
//

 

אני מודה לסיגל שבחרה לחלוק את רשמיה ממוסקבה כאן בבלוג ומחכה לביקור הבא שלה.

 

תגובות פייסבוק

לקריאה נוספת

Leave a Comment

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

HTML Snippets Powered By : XYZScripts.com