טיול סתיו למשולש הגבולות

אוקטובר 18, 2013
באזל

סוף שבוע זוגי בבאזל קולמר והיער השחור

או

בבאזל *לא* ייסדתי את מדינת היהודים

 


פנים. ערב. בית במושב בשרון

הזמן: דצמבר 2011

מ' וע' משוחחים ביניהם.


מ: רכשתי שני כרטיסים לבאזל לאמצע אוקטובר.

ע: באזל? למה דווקא באזל?

מ: כי היו כרטיסים באיזיג'ט ב120 יורו לכרטיס כולל מזוודה.

ע: אבל מה נעשה בבאזל? יש איזה קונגרס ציוני?

מ: מה זה משנה מה נעשה, שנינו יחד, בלי הילדים, בעיר אירופאית עם הרבה חנויות ובתי קפה.


****

עשרה חודשים עברו, חלפו ביעף, ואנחנו בדרך אל באזל לגלות האם הבחירה הייתה נכונה….

 

 

פנים. בוקר. טיסת איזיג'ט לבאזל


טיסת איזי ג'ט חלפה בנעימים וזאת תודות לעובדה שאנחנו מחוץ לעונה. תוך פחות מחצי שעה סיימנו את כל נושא הצ'ק אין וביקורת הדרכונים בטרמינל 1.

נוחתים, עוברים בביקורת דרכונים דרך הצד השוויצרי שהיה ריק, המזוודה היחידה כבר כאן ואיזה קל בלי ילדים, בלי ארבע מזוודות, שני בוסטרים וכל הבלגן. פונים לכיוון קו 50 שמוביל משדה התעופה לעיר.

כעיקרון ידענו שכאורחי מלון בבאזל נקבל כרטיס תחבורה ציבורית חינם, אבל לא היינו בטוחים אם זה כולל גם את קו האוטובוס מהשדה וקנינו ליתר ביטחון כרטיסים.

באמצע הדרך החלפנו לקו 38 שייקח אותנו למלון שממוקם סמוך לכיכר קלרה. איכשהו עלינו על האוטובוס לכיוון ההפוך, מזל שעליתי על זה מהר, ירדנו בקלילות ועברנו לאוטובוס הנגדי. כבר ציינתי כמה פשוט לטייל בלי ילדים?

המלון שלנו – אדג'יו באזל: הפעם השיקול היה מחיר ומיקום והמלון ענה על שתי הדרישות. הוא נמצא ברחוב שקט מרחק עשר דקות הליכה ברגל מהעיר העתיקה ובסמוך אליו שלל תחנות אוטובוס וטראם לכל היעדים שתכננו, כמו גם שפע סופרמרקטים.

 

ננ

 

חוץ. ערב. רחוב בבאזל

זוג מורעב תר אחר מסעדה

ע: לא יאומן כמה יקר פה

מ: מקסימום נלך לישון על בטן ריקה

***

השעה חמש אחרי הצהרים, יש אור ומזג אוויר נעים ואנחנו יוצאים לטיול לאורך גדת הריין, נושמים אוויר צח שווייצרי, נזכרים במאסטריכט שיש דימיון מסויים בינה ובין באזל ומשתוממים מכך שיש אנשים שמשתמשים בשירות המעבורות הוותיק כדי לחצות את הנהר.

מדובר בסירות עץ רעועות למדי שקשורות לכבל מתכת שמתוח מעל הנהר וגורר אותן אל הגדה הנגדית. ארבע מעבורות מסורתיות כאלה פועלות עדיין בעיר.

 

 

אנחנו בוחרים לחצות את הנהר בדרך היציבה, על פני הגשר להולכי רגל.
ממשיכים לסיבוב קצר בעיר העתיקה להתרשם באופן ראשוני מהעיר.
הרעב מתחיל לתת אותותיו ואנחנו מחפשים מסעדה. או אז אנחנו מגלים את החיסרון הגדול מאד של באזל, שהינו גם החיסרון הגדול של שוויץ כולה. המחירים.

ידעתי ששווייץ יקרה אבל עד שלא נתקלים במחירים שחור על גבי לבן, לא מבין עד כמה.
כמעט כל מסעדה בעיר העתיקה או על גדת הנהר שבחנו את התפריט שלה נפסלה על סמך מחירים לא שפויים. חזרנו לאזור המלון שלנו בתקווה למצוא שם מסעדה שאינה מלכודת תיירים, אבל העלינו חרס.

בסוף, רגע לפני שהתייאשנו והלכנו לישון רעבים, גילינו מסעדה חמודה בסגנון ווגאממה האנגלית, ממש סמוך למלון שלנו. עדיין היה יקר, אבל מכיוון שזו מסעדה המכוונת לקהל צעיר המחירים היו קצת יותר שפויים והאוכל האסייתי טעים.

לאור המחירים הגבוהים אנחנו מבינים שאם נשהה בבאזל כל הסופשבוע נפשוט את הרגל וצריך לשלב אותה עם עוד יעדים.

.

 

חוץ. בוקר. מול המלון עם המרפסת המפורסמת בתולדות הציונות.

 

מ: במלון הזה צילמו את הרצל על המרפסת.

ע: מעניין באיזה שם פרטי הוא נרשם בצ'ק אין – תיאודור או בנימין זאב?….

***


את יום שישי החלטנו להקדיש לעיר באזל. אנחנו קונים לחמניות, גבינות ומיץ תפוזים בסופר הצמוד וקפה בסטרבאקס שבכיכר 'שלנו' ואוכלים בחדר. לאחר מכן יוצאים לטיול בעיר.

העיר נעימה, אבל לא מרגשת…אלמלא איזי ג'ט והרצל לא הייתה סיבה לבקר בה..

יש בה מדרחובים עם חנויות ובתי קפה כמו שאנחנו אוהבים ובכ"ז היא לא עושה לנו את זה. ציפיתי לאופי יותר בינלאומי, תוסס ובפועל זוהי עיר של זקנים עשירים וחמוצי פנים.

למרבה המזל מצאנו בה מוזיאון אחד שעבורו היה שווה להגיע לבאזל – מוזיאון הצעצועים. 

אמנם ההתחלה בו לא מבטיחה. עובדת המוזיאון הקרירה מבקשת ממני בתקיפות גרמנית לאחוז את תיק הגב הקטן שלי ביד ולא על הגב. בקשה לא מובנית בעליל יען כי מדובר בתיק קטן ולא מגושם והלוא כל המוצגים במוזיאון נמצאים מאחורי זכוכית. ברגע שאני יוצאת מטווח הראייה שלה התיק חוזר אל גבי.

הדרישה לעיל לא הורסת לנו את הביקור במוזיאון המקסים: שלוש קומות של דובים ובתי ובובות.
דובים לא ממש מעניינים אותנו, אך שנינו חובבי מיניאטורות ויש במוזיאון את האוסף הגדול ביותר שראיתי של בתי בובות ולא מדובר רק בבתי בובות טיפוסים אלא במיניאטורות של חנויות: חנות בדים, חנות משחקים, כולבו, בית קפה, חנות דגים, חנות כלי מוזיקה ועוד ועוד.

 


באזל

אנחנו יוצאים מלאי השראה מהמוזיאון וממשיכים לשוטט בעיר, מתפעלים מהמזרקה של טינגלי ומבית העירייה האדום, עולים לכיכר הקתדרלה, נהנים ממזג האוויר המצוין שזכינו לו לאורך כל הסופשבוע ומיופיים של העצים שנמצאים בשלבים וצבעים שונים של שלכת.

 


 

פנים: שעת צהרים. מוזיאון טינגלי. 

 

מספר מבקרים בתערוכה מנסים  ללא הצלחה להפעיל את המוצגים האינטראקטיביים ופונים לעזרה לעובדי המוזיאון.


ע: do you know why this exhibit doesn't work?

עובד מוזיאון: Ich habe keine Ahnung

מ: is it gonna work ?

עובד מוזיאון: Ich habe keine Ahnung

***


שעת צהרים מוקדמת, מיצינו את החלק העתיק של באזל ונשאלה השאלה מה כעת?

כמה אפשרויות עומדות בפנינו – מוזיאון טינגלי שנמצא בבאזל עצמה, מוזיאון וחנות העיצוב ויטרה שנמצאים בעיירה הגרמנית הסמוכה או מוסד ביילר (שנמצא בעיירה הקרובה לגבול הגרמני) בו מוצגות שתי תערוכות שמאד עניינו אותי.

בסופו של דבר ובזכות המזרקה הכרענו לטובת המוזיאון המוקדש לאמן השוויצרי ז'אן טינגלי אך למרבה הצער, זו לא הייתה הבחירה הנכונה.

 

 

אמנם מוזיאון טינגלי, אליו מגיעים בקו 38 מכיכר קלרה, נמצא בפארק מקסים, בבניין מעורר עניין מבחינה אדריכלית שתכנן האדריכל מריו בוטה ואני משערת שהוא מכיל אוסף מרתק במיוחד.
אלא שאנחנו הגענו אליו בדיוק בימים בהם החליפו תערוכות ורב חללי התצוגה היו ריקים או סגורים.

 

 

 

נחמה קלה מצאנו דווקא במסעדת המוזיאון, בה אמנם לא אכלנו, אבל זכינו לראות על הקירות תמונות מיוחדות של טינגלי.

לנחמה גדולה יותר זכינו בטיול בפארק היפה על גדות הריין. עצי שלכת, שבילי הליכה נעימים ואפילו גן משחקים חביב למי שחושב להגיע עם ילדים.

 

ממ

 

 

בשורה התחתונה: אם מגיעים ביום בו המוזיאון פועל כסדרו זהו מקום מומלץ למבוגרים וילדים כאחד ומעט העבודות של טינגלי שהצלחנו לראות הרשימו אותנו ביצירתיות שלהן ובמסר שהן מעבירות, (אם כי אני באופן אישי אוהבת יותר את העבודות של אשתו הפסלת ניקי דה סנפל). בכל מקרה כדאי לקרוא קצת על האומן לפני ההגעה למוזיאון.

 

 סופ"ש בבאזל

פנים: אחה"צ המוקדמים. בית קפה של כולבו שוויצרי. 

 

זוג זקוק באופן נואש לקפה ומאפה ועומד משתומם מול המחירים הגבוהים של הקפה בשוויץ.

 

ע: עם מחירים שערורייתיים כאלו, נראה לי שאת ארוחת הערב נקנה בסופרמרקט.

מ: יש לי רעיון עוד יותר טוב….

***


בשעה שלוש עזבנו את אזור המוזיאון כשלפנינו שתי מטרות:  מוסד ביילר (Fondation Beyeler ) וקפה .
מבעד לחלון האוטובוס בדרך לכיכר קלרה שלנו (משם לוקחים את טראם מספר 6 למוסד ביילר) ראינו שכונה נאה בסמוך לתחנה ופנינו אליה. 

השכונה אכן יפה, עם הרבה פוטנציאל להפוך למקום תוסס של צעירים, אבל בינתיים היא רק בתחילת הדרך ובית קפה שענה על כל צרכינו לא מצאנו שם.

 

ננ




לבסוף, את משימת הקפה ומאפה ביצענו בבית הקפה של כולבו שוויצרי גדול. טעים אבל יקר.

ברבע לארבע אנחנו כבר בדרכנו למשימה הבאה: עולים על הטראם לעיירה riehen ותוך 10 דקות יורדים ממש בכניסה למוזיאון.

מוסד ביילר ממוקם במבנה מודרני צנוע ומיוחד, פרי תכננו של האדריכל שאחראי למרכז פומפידו. הקונספט של המבנה הוא לא לגנוב את ההצגה מהכוכבים האמיתיים הלוא הן עבודות האמנות.

 

  מבנה מוסד ביילר. מתוך אתר המוזיאון.

 

ביציאה מהמוזיאון תוך כדי טיול בפארק היפהפה אנו דנים עמוקות בסוגיית ארוחת הערב ודרכים להוזיל אותה, ואז עולה במוחי רעיון גאוני!!!

"למה שלא ניקח את טראם 16 ופשוט נקפוץ לגרמניה השכנה?"

חוץ: שבע וחצי בערב. הרחוב הראשי של וויל אם ריין 

זוג ממהר לא לפספס את האוטובוס האחרון לבאזל.

***

הרעיון לנסוע לגרמניה היה מוצלח, החיסרון היחיד שלו היה שלא חשבנו עליו קודם, כי האוטובוס האחרון מוויל אם ריין לבאזל, יצא בשבע וחצי, מה שהותיר לנו רק שעתיים לקניות וארוחת ערב.

הקצבנו חצי שעה לקניות במהלכה הספקנו לרכוש רק מתנות לילדים ושעה וחצי לארוחת ערב.
בחיפוש אחר מסעדה גילינו שוויל אם ריין (weil am rhein) עיירה נחמדה ביותר.

לא עיירת תיירות במובן הרגיל, אבל נעימה ומסבירת פנים הרבה יותר מבאזל שכנתה, עם שני מרכזי קניות, אאוטלט ושפע של חנויות שעושות חשק לקנות.השיחוק הגדול היה במסעדה, להפתעתנו מצאנו מסעדת ווק.
במחיר של 16 יורו נהנינו מארוחת בופה עשירה של מבחר סושי, פירות ים, דים סאם וכמובן מנות ווק מוקפצות על פי בחירתנו ועוד הרבה מטעמים.

בצער רב, בשעה שבע עשרים וחמש, אנחנו עוזבים את המסעדה ואת העיירה, וחוזרים שבעים למלון שלנו בבאזל.

 

טיפ: אפשר לתכנן מבאזל יום מוצלח בגבול שוויץ-גרמניה:

מתחילים את היום בעיירה riehen (טראם מספר 6 מבאזל) שהינה עיירה שוויצרית נעימה למראה, מבקרים במוסד ביילר ובמוזיאון הצעצועים המקומי (לצערי לא היינו בו אבל הוא נראה מעניין).

משם קפיצה קלה (בטראם 16) לעיירה וויל אם ריין לקניות וביקור במתחם ויטרה. מוייל אם ריין חוזרים לבאזל (לכיכר קלרה) באוטובוס 55.

ננ
סוף שבוע זוגי בבאזל קולמר והיער השחור

קולמר 

חוץ. יום שבת. קולמר

 

שלושה אנשים מודים לאישה הרביעית שהציעה להם לבלות את יום  שבת בקולמר.

***

ערב קודם, אני משוחחת עם חבר ילדות של בעלי שחי עם אשתו בציריך. עוד בארץ קבענו שהם יגיעו בשבת אחה"צ לבקר אותנו בבאזל. בשישי בערב, אני כבר יודעת שאין לנו מה לחפש יותר בבאזל ומציעה שניסע כולנו יחד ליום שלם לקולמר. הוא קונה את הרעיון בשמחה. מסתבר שהם אף פעם לא היו בקולמר.

בשעה 11 אוספים אותנו החברים ובתחושת חופש משחררת ומזג אוויר אידאלי אנחנו מפליגים לקולמר היפיפייה לנשום אווירת סתיו צרפתי.

ננ

  

פנים. צהרים. חנות עתיקות בקולמר.

 

שלושה אנשים רעבים מחכים מחוץ לחנות ואילו האיש הרביעי אינו  יודע את נפשו מרב התרגשות בתוך החנות.

לבסוף הוא יוצא עם  רכוש של שני קולבים, מדף וכמה קופסאות פח.
***

כל מילה טובה שנכתבה אי פעם על קולמר –  נכונה. מרכז עתיק ססגוני וציורי מעין כמוהו, כמעט כל בית מעורר קריאת התפעלות והבזק מצלמה. נראה שאין שם אף בית שדומה למשנהו, ערבוב של סגנונות מתקופות שונות וזה אולי מה שיוצר את הקסם. ראיתי בעבר תמונות של קולמר בקיץ, תמונות בחורף, לטעמי הסתיו הולם אותה מאד!

 

סוף שבוע זוגי בבאזל קולמר והיער השחור

 

ההנאה של כולנו הייתה עוצמתית, אבל מי שנהנה יותר מכולנו היה ע' שגילה בקולמר חנות עתיקות, בה הוא מצא פריטים כאוות חפצו במחירים שפויים.

ננ
סוף שבוע זוגי בבאזל קולמר והיער השחור

 

בשאר הזמן שוטטנו בסמטאות העיר ובין התעלות, עצרנו לארוחת צהרים במסעדה על גדות התעלה המגישה מאכל אלזסי טיפוסי בשם פלמבה, התאוונו למתוק בשוק המקורה של קולמר, אך בסוף שתינו קפה ועוגה בבית קפה במדרחוב ואפילו ביצענו רכישה של כלי בית מקסימים בחנות היפיפיה המוקדשת למאייר האלזסי, הנסי.

 

ננ
סוף שבוע זוגי בבאזל קולמר והיער השחור

 

לפנות ערב, לעת שקיעה, לאחר ארוחת ערב במסעדה יפנית, אנו זוכים לחזות במראה מדהים – אלפי ציפורים נודדות (כפי הנראה כמה להקות של סנוניות) מבצעות טיסת ערב ונוחתות לשנת לילה על עץ אחד, במשק כנפיים, רעש והמולה. ממש 'מקהלה עליזה'.
לסיכום: זה היה היום המוצלח ביותר ולכולנו נותרה סיבה אחת או שתיים לחזור לקולמר.

 

 

פנים. בוקר יום ראשון. לובי מלון

 

מ' מנסה לדלות מפקידת הקבלה מידע על מה פתוח ביום ראשון.

 

מ': האם יש בגרמניה עיר קרובה עם חנויות פתוחות? אולי פרייבורג?

פקידת קבלה: לא הכל סגור בגרמניה ובשוויץ, אבל אני ממליצה שתיסעו ללוצרן, ברן או ציריך.

אז "הקשבנו" להמלצת הפקידה ונסענו לפרייבורג, בירת היער השחור….

***

לפני הנסיעה אנו קונים מאפים בקונדיטוריה בעיר העתיקה, שהייתה פתוחה, וקפה בסטארבקס, שמים את המזוודות בשמירת חפצים במלון ועושים צ'ק אאוט (בערב עוברים למלון בסנט לואיס שיש לו שאטל חינם לשדה).
תחנת הרכבת לפריבורג נמצאת מרחק שתי תחנות טראם מהמלון שלנו וביום ראשון משלמים רק חצי מחיר, סך הכל 27 יורו לשנינו לכרטיסים הלוך ושוב.
ברכבת לגרמניה אני מהרהרת איך זה שעד לא מכבר היה לי אנטי לבקר בגרמניה והנה כעת (גם בזכות חוויה מוצלחת בקיץ), זו כבר פעם שנייה בסופשבוע שאנחנו בוחרים 'לברוח' משוויץ לגרמניה…

 

 

פרייבורג עיר יפה, אמנם בסקאלת היופי, פחות יפה מקולמר, אבל לבטח יותר חיונית ונעימה מבזל.

חוצים את הנהר מתחנת הרכבת ופוסעים לכיוון כיכר המינסטר (הקתדרלה), הכיכר הגדולה ביותר במרכז העיר, שם נמצאת הקתדרלה של העיר ולצידה עוד מבנים נושנים כגון בית הכלבו ההיסטורי, משנת 1532. משם אנחנו מטיילים לאיטנו בעיר העתיקה, היום יום ראשון ויש אווירה כמו של יום שבת אצלנו.

מגיעים לכיכר אוגוסטינר היפה, בדרך חולפים על שפע חנויות ובתי כולבו סגורים ומבחר מסעדות ובתי קפה פתוחים ובוחרים לעצור לאכול בסניף של NORDSEE בכיכר של בית העיריה.

 

ננ

 

אחרי הארוחה פונים לכיוון איזור התעלות של העיר השוקק בתי קפה ובתים עתיקים וצבעונים. זה החלק שבו אני נכנסת לפעולה במטרה לאתר את בית הקפה שהכי כדאי לשבת בו, אחרי התלבטות בין שלושה בתי קפה פוטנציאלים, נבחר באקראי אחד.

 

 

אחת ההפתעות בפרייבורג היה השביל לצד הנהר.
חיפשנו פארק כדי לדגום עלי שלכת ופנינו ממרכז העיר העתיקה ואיזור התעלות לכיוון הנהר. ירדנו במדרגות לגדת הנהר ופתאום אנחנו ממש בטבע.
בניגוד לערים אחרות בהן יש טיילת המשקיפה אל הנהר, כאן הצעידה היא ממש בסמוך למים.

 

ננ

 

לסיכום: פרייבורג עיר מומלצת במיוחד לביקור ואף לשהות של יום-יומיים לחובבי ערים וקניות. את הרכישות שלנו נאלצנו לעשות בחנויות במתחם תחנת הרכבת שהיו למרבה המזל פתוחות.

המלצה ידידותית 1: בשום פנים ואופן אל תגיעו לפרייבורג ביום ראשון.
התסכול בלהתבונן בשפע החנויות (עם המחירים הזולים) הסגורות קשה מנשוא וגם השוק הססגוני בכיכר הקתדרלה אינו מתקיים בימי ראשון.

המלצה ידידותית 2: להגיע לאיזור של התעלות (ד"ש לאוטרכט) ולהתיישב שם באחד מבתי הקפה השוקקים.

 

העיר העתיקה של פרייבורג. תמונה מאתר התיירות הרשמי של גרמניה




חוץ. ערב. תחנת אוטובוס שוממת ליד מעבר הגבול שוויץ-צרפת

 

זוג עם מזוודות מביט בפליאה בשלט שעל התחנה.

 

מ': האממ, מסתבר שביום ראשון האוטובוס לסנט לואיס אינו פועל…

ע': אז נחצה את הגבול לצרפת ברגל ונקווה שלא יעצרו אותנו….

***

חח

בשעה שש בערב, הרכבת מפרייבורג עוצרת בתחנה. אנו עולים על טראם 6 שמביא אותנו למלון בבאזל על מנת לאסוף את המזוודות.
הפקידה בקבלה מציעה לנו לקחת את טראם מספר 11 (שנמצא ליד מלון 3 המלכים) עד מעבר הגבול ומשם אוטובוס 604 לתוך סנט לואיס, "אם כי אפשר גם לצעוד ברגל ממעבר הגבול", היא מציינת.
אנו עושים כדבריה. כמה דקות נסיעה בטראם 11 והגענו למעבר הגבול/מכס (zoll) שם גם ממוקמת התחנה האחרונה בשוויץ של קו 604.
אחרי מספר דקות של המתנה לאוטובוס, אנו קוראים בשלט שאוטובוס 604 לא פועל בימי ראשון…
לפיכך אנו נאלצים לאמץ את הצעתה של הפקידה ולצעוד עשר דקות ברגל ברחוב הראשי של סנט לואיס עד למלון החדש שלנו, כולל חצייה הזויה מה של הגבול בין שוויץ לצרפת. יש שם שוטרים עם נשק, אבל אף אחד לא שואל אותנו כלום….
(מהצעדה אנו מתרשמים כי סנט לואיס עיירה חביבה ומצטערים שלא הגענו אליה באור יום וטיילנו בה שעה קלה).

חח

המלון השני שלנו: וילה ספא: מומלץ. מומלץ. מומלץ.

 

ארוחת ערב אכלנו במסעדה היחידה שפתוחה בעיירה ביום ראשון (מסעדה צרפתית משפחתית. אני אכלתי רק מרק שהיה טעים, אבל ע' חגג עם שתי מנות ויין ושיבח את המקום).
לאחר הארוחה ממהרים לחדר הכייפי, להתפנק כמה שעות אחרונות באווירה אירופאית (בטלוויזיה בדיוק הקרינו את magical mystery tour ממש מתאים לסיום הטיול הסתווי שלנו)..
שמים שעון לרבע לארבע…והולכים לישון. יש לנו טיסה של איזי ג'ט בשבע בבוקר.

 

ננ

רוצים לקרוא עוד?

תגובות פייסבוק

Leave a Comment

אשמח גם להצטרף לרשימת התפוצה

HTML Snippets Powered By : XYZScripts.com

מוזמנים להמשיך לראות עולם

 

 הצטרפו לרשימת התפוצה וקבלו השראה לטיולים 

תודה שנרשמת. מייד יגיע למייל אישור על ההרשמה. במידה ולא הגיע מייל ייתכן והוא מסתתר בתיקיית קידומי מכירות.