וואלס משפחתי בוינה

אוקטובר 23, 2013
וינה

 

וינה עם ילדים

וו

בקיץ 2013 נסענו לסלובניה אליה הגענו בטיסה של אוסטריאן איירליינס שנחתה בוינה

לכן, אך טבעי היה שבארבעת הימים האחרונים לטיול נבלה בוינה עם הילדים.
ולפני שמתחילים, הבה נפצח בריקוד הוואלס

וו

לל

המטרה שלנו בביקור בוינה הייתה, כהרגלנו בקודש, להרגיש כמו מקומיים, קרי: להתנהל בעצלתיים, לבלות הרבה בסופרמרקטים ולא להרגיש מחויבות לסמן וי על אתרים שנחשבים אתרי חובה לתיירים.

לל

חח

אל וינה הגענו ביום שבת היישר אל שוק הפשפשים המפורסם של העיר, לשמחתו של ע'.
הוא חגג בשוק ואילו אנו המתנו לו. היה חם, עמוס לעייפה באנשים ומלא בטיפוסים מוזרים והזויים. בהתחלה חיכינו לו בצל ליד השוק, אח"כ נשברנו ועברנו למסעדה ממוזגת ויקרה שם חיכינו על קערת מרק  שיחזור מהצייד.
השלל: צנצנות ווינטג' מקסימות למטבח, וחמישה אהילי נחושת עתיקים.

לאחר הביקור בשוק המשכנו אל הדירה שלנו.
משיקולים פרקטיים בחרנו להתאכסן בדירה ולא במלון ומשיקולי נוחות העדפנו כי הדירה תהיה ממוזגת.
בזכות המלצה של חברה בחרנו לאחר חיפושים רבים את הדירה הזו.

חח

הדירה נמצאת ברובע השני והיא חלק ממלון דירות בבעלות של יהודיים. הצוות בקבלה מאד לבבי, ורובו מורכב מבני משפחה יהודית דתית נחמדה, יש בבעלותם ארבע קומות בבניין עתיק שעבר שיפוץ.
שתי הקומות העליונות הן דירות של המלון ובשתי הקומות מתחתן הם מתגוררים על משפחתם המורחבת. המפגש עם בני המשפחה שמדברים עברית, אם בקבלה או במעלית מוסיף לתחושת החמימות של המקום.
אנחנו בחרנו את דירה מספר 7. בדירה מטבחון קטן ופונקציונלי. שני חדרי שינה (שאחד מתפקד גם בתור סלון)  וחדר אמבט מצוייד. יש ווי-פי חופשי ושתי טלוויזיות וכמובן מזגן ומעלית.
האיזור לטעמי היה מאד נח. מצד אחד קרוב (מרחק הליכה) למרכז וינה, מצד שני שקט מהמולת התיירים. מקושר נהדר בחשמליות ורכבת תחתית. עם סופרמרקטים, מאפיות, חנויות, ובתי קפה ומסעדות טרנדיים,  אבל של מקומיים ולא של תיירים.
העלות: 134 יורו ללילה.
בימי שבת וראשון אפשר לחנות חופשי ובחינם ברחוב ליד המלון ואין מצוקת חנייה.

יי

יי

לאחר התארגנות בדירה, ירדנו לסופרמרקט שנמצא בפינת הרחוב בו המחירים זולים להפליא.
הדירה הייתה כל כך נוחה שבמשך הימים בה התאכסנו בה היה קשה לשכנע את הילדים לצאת ממנה.  אבל לפנות ערב – שלפנו את הילדים מהדירה לסיור קצר במרכז וינה, מכיוון שהיה זה שבת בערב החלק העתיק של וינה היה עמוס בתיירים. העדפנו לחזור לרובע שלנו ולאכול ארוחת ערב במסעדה קובנית- מקסיקנית מצויינת הסמוכה למלון.
לכבוד הערב הראשון שלנו בוינה קבלו את בילי ג'ואל עם שיר על וינה. 

ננ

יום ראשון בו אני זוכה לחוויה תרבותית מתקנת:

בבוקר אני קמה עם מצב רוח טוב ואני מפרגנת לע' לבקר בעוד שוק עתיקות…
בחוץ חם, אבל לנו יש רכב ממוזג עד הערב ואנו מנצלים אותו על מנת להגיע לשכונות קצת מרוחקות מהמרכז.
מתחילים עם השוק שנמצא ברובע Hietzing – 13 למרבה השמחה זהו שוק קטן וחמוד, אפילו הנסיכה מוצאת בו עניין….

חח

 

יי

מסיימים עם השוק מהר וכעת מה?

מרחוק אני רואה כניסה לפארק שנראה מבטיח, אנחנו פוסעים פנימה ואני מגלה שנכנסנו דרך הכניסה הצדדית לגני שונבורן. איזה כייף, הגנים היו בבנק האתרים, לא הייתי סגורה עליהם והנה הוחלט עבורנו שנטייל בהם.
בגלל שחם אנחנו מקפידים לטייל רק היכן שיש צל…למעט בשלב של הצילום הרשמי מול חזית הארמון. לארמון אנחנו לא נכנסים כי בתוכנית ארמון אחר, גם על גן החיות אנו מוותרים כי לא נעים לראות חיות כשמאד חם…אז הולכים לאיבוד במבוך, והילדים מקנחים בקרטיבים (כבר אמרתי שחם?)

חח

צלמי כבר, חם לנו!

חח

כעת, סוף סוף,  מגיע התור שלי….שיא הביקור שלי בוינה…ה-חוויה ה-מתקנת,

ח

האתר שהיה ברור לי שנבקר בו בוינה היה המתחם של הונדרטוואסר – שכולל את בניין המגורים שתכנן והכפר שלצידו והמוזיאון.
בניין המגורים וה'כפר' מאד מרשימים אך בד בבד גם מאד תיירותיים. הומים קבוצות רבות של תיירים ומאד ממוסחרים.

פפ

פפ

המוזיאון שוכן  בהמשך הרחוב ומכיוון שהוא פחות עמוס במקרים ניתן להתרשם בו באין מפרע מכישרונותיו של האמן. (לא לפספס את השירותים…).
במוזיאון תערוכת קבע מיצירותיו של הונדרטוואסר ותערוכה מתחלפת, אני זכיתי לראות את תערוכת הצילומים של לינדה מקרטני.
מעבר לעובדה שאני חובבת מוזיקה בריטית ואת המוזיקה של הביטלס בפרט, החמצתי בשעתו את ההופעה של פול מקרטני בארץ ומאז אני מצרה על כך.

ךך

ךך

התערוכה ריגשה אותי עד דמעות, לינדה מקרטני הייתה צלמת בעלת עין רגישה ובעלת רגישות גדולה לזולת. ניתן היה להתרשם מההתפתחות המקצועית והאישית שלה לאורך השנים. התמונות היפות ביותר הן צילומי המשפחה שלה, המשקפת את מערכת היחסים המיוחדת שהייתה ללינדה ופול, בהן פול מקרטני נראה כמו אבא רגיל לכל דבר.
גם ע' והילדים, בין אם הושפעו מהתרגשותי, בין אם התמונות נגעו לליבם, התעניינו מאד מהתערוכה ומההסברים שלי.
לאחר התערוכה השלמנו את חווית הביקור בבית הקפה של המוזיאון שהינו חוויה בפני עצמה.

וזה השיר שהקדיש פול לזכרה של לינדה בהופעה בארץ.

לל

לל

אחרי התערוכה הורדנו את הילדים בדירה ונסענו להחזיר את הרכב לשדה התעופה.
גם סתם נסיעה ברכב ללא הילדים יכולה בתנאים מסויימים להיחשב כבילוי זוגי איכותי ושקט….בעיקר שקט…
את הדרך מהשדה חזרה לעיר עשינו ברכבת הCAT שעליה אפרט בהמשך.
הרכבת עוצרת בתחנת המרכזית של וינה (Vienna mitte) ממנה התחלנו לצעוד בחזרה לדירה לאורך התעלה של הדנובה.
על גדות התעלה מבחר בתי קפה, מועדונים וברים –  (לאחד מהם אפילו קוראים חוף תל אביב, עם דיג'יי תוצרת הארץ ומוגש בו אוכל ישראלי).

חח

יום שני – יום שמתחיל בארמון וממשיך גבוה בשמיים:

בבוקר אנחנו מתפצלים – הבנות הולכות למוזיאון סיסי והבנים למוזיאון מדיה מרקט
אין לי הרבה מידע על אירועי הבנים ב'מוזיאון מדיה מרקט'  אך לפי החיוך הרחב על פניו של האתלט כשהתאחדנו מחדש, אני משערת שהוא מאד נהנה…
לנו היה בוקר נסיכותי :
הנסיכה ת' התרגשה והתגנדרה לקראת המפגש עם הנסיכה סיסי. את הנסיכה סיסי היא מכירה מסדרת טלוויזיה ומחזה שראתה לפני שלוש שנים ובנסיעה זו רעננתי מעט את זיכרונה.
תחנת התחתית עוצרת בכניסה לארמון הופבורג. רכשנו כרטיס למוזיאון סיסי, המקנה גם כניסה לדירות האימפריאליות ולתערוכת כלי הכסף.
תערוכת כלי הכסף הייתה מייגעת והתקדמנו בה במהירות על מנת להגיע למחוז חפצנו. מי שאינו מעוניין בתערוכה זו יכול  לא להיכנס בכניסה הראשית אלא לחמוק במעלה המדרגות עד למוזיאון סיסי. אפשר לקחת אוזניות עם הסבר באנגלית. אנחנו העדפנו שלא.

חח


לל

עד כאן הפרטים הטכנים.
ברמה הרגשית לא ידעתי כיצד תגיב ביתי בת השמונה וחצי לחיים הטרגיים של סיסי המוצגים במוזיאון (מות בתה התינוקת, ההתאבדות של בנה וההתנקשות בחייה).למרבה המזל המוזיאון מעביר את הפרטים דלעיל בצורה מעודנת, אך עם זאת גם ריאליסטית ולמעשה רב התערוכה דנה בקשר בין המיתוס לבין החיים האמיתיים של אליזבת חובבת הסוסים, שמעולם לא השלימה עם אבדן החופש שלה.
הנסיכה ת'  גמעה בשקיקה את ההסברים שלי, התעכבה על התמונות וקטעי הווידאו, שאלה המון שאלות והתענינה לפרטי פרטים בסיפור ההתנקשות.
כדי לצאת מהמוזיאון יש לעבור בדירות האימפריאליות. גם שם העלמה גילתה שפע עניין (איפה סיסי ישנה? למה היו להם כל כך הרבה סלונים? איפה הם אכלו? איפה המטבח?) בשלב הזה כבר הורגשה קשות העובדה שהמוזיאון נטול מזגן ואני זירזתי את הסיור בדירות.
את הביקור השלמנו ברכישת כמה מזכרות הכרחיות בחנות וסדרת צילומי דוגמנות ברחבה שמחוץ לארמון.
בשורה התחתונה – אם יש לכן בנות – לכו למוזיאון סיסי, זה לא וורוד ומנצנץ, זה לא דיסני, אבל זה משקף צד אחר של ה'אגדות על הנסיכות' ולנו גם העניק ערך מוסף לביקור בוינה!!!!!

חח

חח

אחרי המוזיאון המשפחה מתאחדת מחדש בקניון של vienna mitte, תחנת הרכבת  של וינה שכל הזמן מצטלבת בדרכנו. בחוץ מאד חם (37 מעלות) וכל התוכניות לטייל בעיר נגנזות.
מעבירים שעה קלה וממוזגת בחנות ספרים גדולה בקניון וחוזרים בתחתית לדירה הממוזגת אף היא. אפילו אני שחשבתי לקפוץ לבדי לקניות, מותשת מהחום ומחליטה להשאר לנוח בדירה הנעימה.
הu bahn – התחתית של וינה, אגב, מאד נוחה וקלה להתמצאות. אנחנו חובבי רכבות תחתיות וחלק מההנאה שלנו בערים זה ה'בילוי' והניווט בתחתיות. קנינו כרטיס ל48 שעות שמאפשר נסיעה חינם בכל אמצעי התחבורה הציבורית של וינה (ילדים עד גיל 16 לא צריכים כרטיס), אבל מה שמשונה הוא שבשום מקום לא התבקשנו להראות את הכרטיס – לא בכניסה לתחתית ולא ברכבת עצמה….
אחרי הצהרים מתקרר קמעה, הילדים שרוצים להיות לבד בדירה, שואלים אותנו בחביבות מוגזמת "למה שלא תצאו לטייל רק שניכם?"
אנחנו קופצים על המציאה והולכים לטיול בשכונה ובפארק האוגרטן, שסמלי ההיכר שלו הם שני בונקרים מכוערים שהוצבו בפארק במלחמת העולם השנייה.הפארק חביב, אך יש יפים ממנו בוינה. בלב הפארק ארמון ובו מפעל ומוזיאון הפורצלן של וינה.

חח

לפנות ערב מצליחים לנער את הילדים מהדירה אך ורק בזכות העובדה שהולכים לפרטר – הלונה-פארק של וינה.

יי

הסמל של וינה

יי

בפרטר הייתי לפני 30 שנה ומה שאני זוכרת ממנו זה לונהפארק קטן עם גלגל ענק ורכבת הרים. בשלושים שנה שעברו מאז, גם אני וגם הפרטר התפתחנו…וכיום מדובר בלונהפארק שאינו מבייש פארק שעשועים גדולים באירופה.
הכניסה למקום בחינם, וכל מתקן עולה בסביבות ה3 יורו. החיסרון הוא שהכסף נוזל מהאצבעות כי המתקנים מפתים את הילדים עד מאד.

יי

וינה ממעוף גלגל הענק

יי

למזלנו הכלכלי, השרב נשבר במהלך הבילוי במקום ומזג האוויר הפך באחת לקר מאד, בנוסף בהמשך הערב עוד חיכתה לנו מסעדה  ולכן לאחר כשעתיים מהנות במיוחד (האתלט, חובב הלונה פארקים הציב את הפרטר במקום שני בטיול כולו) הוחלט לסיים את הביקור ולהמשיך הלאה.
וכעת חידה – באיזה סרט קלאסי מככב הפרטר? התשובה נמצאת כאן.
ואם כבר התיישבנו בקולנוע אז הנה עוד סרט שעושה כבוד לוינה.

יי

יום שלישי–   בו אנחנו דוגמים את אמצעי התחבורה הוינאיים:

היום הינו יומנו האחרון בעיר, בשעה 20:00 בערב יש לנו טיסה ארצה.
בבוקר אנחנו מאפסנים את תיקי העלייה למטוס במשמרת בקבלה ויוצאים עם כל המזוודות לצ'ק אין העירוני של אוסטריאן איירליינס, מרחק ארבע תחנות בתחתית (עם החלפה אחת), איזה מזל שהתחתיות מונגשות עם מעליות.
הצ'ק אין נמצא בטרמינל של רכבת CAT  שנמצא בתוך הקניון של  Vienna mitte , לשם קל ופשוט להגיע כמעט מכל מקום בעיר.
על מנת למסור את המזוודות בתחנה העירונית ולקבל מראש כרטיסי עלייה למטוס צריך לרכוש כרטיס לרכבת הCAT שמובילה היישר ממרכז וינה לשדה התעופה. הרכבת מאד נוחה, יוצאת פעם בחצי שעה וזמן הנסיעה לשדה הינו 16 דקות. בשדה היא עוצרת ממש ליד הכניסה לטרמינל הטיסות היוצאות והנכנסות.
העלות למבוגר לכיוון אחד (ילדים עד גיל 14 נוסעים חינם): 11 יורו
בשורה התחתונה – פתרון מעולה למי שנטול רכב, טס בטיסות הערב ואינו רוצה להיסחב עם המזוודות לשדה. חוסך, כמובן, גם את התורים לצ'ק אין בשדה ומאפשר הגעה יותר מאוחרת, ישירות לשלב בדיקת הדרכונים.
לאחר מסירת המזוודות מתחילים סוף סוף את הסיור בעיר העתיקה של וינה שנדחה עד כה מפאת מזג אוויר. היום וינה מקדמת את פנינו עם מזג אוויר קריר.
מתחילים בפארק העירוני בהאכלת ברווזים. מהמים מגיחים שני אפרוחים חמודים,  אחד מהם חושב שהאתלט הוא אמא שלו….עוד רגע קט והוא היה מצטרף אלינו לטיול בעיר…איזה מזל שהאמא "האמיתית" הופיעה…

יי

 

בוא אלי ברווז חמוד

עכשיו לך לאמא'שך

לל

וינה יפה ומרשימה, אבל לא מרגשת, שומרת על פאסון ואינה מתמסרת, קצת כמו בחורה מאד יפה, אבל קרה, סנובית ובעיקר חסרת חוש הומור….
המדרחובים עמוסי בתי קפה וחנויות אך בה בעת גם הומים אדם.
אנחנו בורחים מהמולת התיירים לעבר ארמון הופבורג, העלמה רוצה להראות לבנים את הארמון של סיסי ומשם יורדים לעבר מוזיאון האלברטינה על מנת למצוא מקום לארוחת צהרים.
במקרה אנחנו מגיעים למסעדת rosenberger – מסעדה מאד מומלצת  וידידותית למשפחות.
זו מסעדת בופה גדולה, בת שלוש קומות עם המון פינות שונות בהן ניתן לאכול (כולל גם ג'ימבורי ומשחקיה לילדים). מגישה מבחר מנות אוסטריות טיפוסיות לצד מנות איטלקיות והונגריות וגם מגוון סלטים ומנות אחרונות.
המסעדה הינה רשת מסעדות משפחתית הפרושה בכל אוסטריה ובוינה היא ממוקמת בתוך חנות עיצוב וכלי בית ובישול שווה.

יי


חח

אחרי האוכל ממשיכים בסיור – יש כמה אתרים שצריך לסמן עליהם V
– בית האופרה – נסיעה בחשמלית – רובע המוזיאונים – קפה ועוגה וינאיים.

מתחילים עם בית האופרה – שם עובד אבא של לי ואורה כמנצח. מי הן לי ואורה? מי שאינו יודע מתבקש לסור ולקרוא את הספר הנפלא "אורה הכפולה" – העלמה הקטנה קראה את הספר, ראתה את הסרט וההצגה וביקור בבית האופרה היתה הבקשה שלה.

אני רוצה להגיע לרובע המוזיאונים, בעיקר בשל מוזיאון ליאופולד בו מוצגת התערוכה על קלימט, בדרך עוצרים ל'פריקת אנרגייה' בפארק הבורגרטן. מהבורגרטן ואילך מתחיל החלק הנחמד של וינה. פחות עמוס, יותר עירוני בסגנון שאני אוהבת.
בשורה התחתונה  – רובע המוזיאונים לטעמי הוא האזור הכי נחמד בוינה. אנחנו הקדשנו לו מעט מידי זמן ולדעתי אפשר להסתובב באזור כולו מספר שעות (כולל כניסה למוזאונים, כגון מוזיאון  הילדים ZOOM  אם ברשותכם ילדים קטנים).

יי

 

חח

השעה כמעט שלוש, בחמש וחצי לערך עלינו לחזור למלון לקחת את התיקים כדי לתפוס את הרכבת של השעה שש. מה שאומר שנותרו לנו כשעתיים לקפה ועוגה שיסיימו בצורה מתוקה את הטיול.
אנחנו עולים על חשמלית שנוסעת על הרינג מהburgring  עד לschubertring בדרך שוטפים את העיניים במבנים המפוארים של העיר. מסמניםV  גם על נסיעה בחשמלית, כעת צריך רק למצוא בית קפה….
קפה בוינה? קלי קלות. אז זהו, שלא.
יורדים מהחשמלית ליד Café Schwarzenberg , ע' בוחן את האפל שטרודל , אך טוען שהבצק שלו 'לא משהו'. מחליטים למצוא בית קפה אחר, הבעיה היא שעל הרינג אין כמעט בתי קפה, נכנסים לרחובות הקטנים, גם שם אין בית קפה שעונה על דרישותינו הגבוהות…מתחיל לרדת גשם וגם הדקות נוקפות.
בסופו של דבר חוזרים לבית הקפה הראשון, ההוא עם האפל שטרודל עם הבצק ה'לא משהו'. בית קפה וינאי קלאסי עם כל הפאר והגינונים. האפל שטורדל היה טעים אך לא מצויין, עוגת הגבינה שאני הזמנתי הייתה חביבה אך לא אלוהית, הגלידות של הילדים היו לא רעות. ציון כולל: 8. זה גם הציון אותו אנחנו מעניקים לוינה בשיחת הסיכום.

חח

 

חח

נוסעים בחשמלית למלון, אוספים את התיקים, חוזרים לתחתית שלוקחת לתחנת הרכבת, נוסעים בCAT  לשדה, מגיעים יחסית מוקדם ויש הרבה זמן להסתובב בדיוטי, מדשדשים לGATE  פוגשים הרבה ישראלים, עולים לטיסה, ממריאים, נוחתים ובשעה שלוש לפנות בוקר צונחים במיטה, אי שם במושב בשרון….

יי

ולסיום – מחול אחרון ופרידה:

יי

 

 

רוצים לקרוא עוד?

תגובות פייסבוק

2 Comments

רואה עולם מארחת - שלומית יפת ביאליק ינואר 28, 2016 at 6:14 pm

[…] הסיפור שלנו בוינה תוכלו למצוא כאן וקישורים […]

Reply
וינה - קישורים - רואה עולם מרץ 9, 2016 at 9:44 pm

[…] וכתבות בעברית הטיול המשפחתי שלנו בוינה וינה בצבעים  – שתי דירות יפות להשכרה במרכז […]

Reply

Leave a Comment

אשמח גם להצטרף לרשימת התפוצה

HTML Snippets Powered By : XYZScripts.com

מוזמנים להמשיך ולראות עולם

 

 הצטרפו לרשימת התפוצה וקבלו השראה לטיולים 

תודה על הרשמתך! כדי להצטרף לרשימה יש לאשר את המייל שנשלח אליך ברגעים אלו ממש. במידה ולא הגיע מייל ייתכן והוא מסתתר בתיקיית 'קידומי מכירות'.