רואה עולם מארחת: חגית אזולאי רוזנס.

גדלתי בחו"ל, גרנו בניגריה עשר שנים, וטיילנו הרבה בעולם.תמיד נמשכתי מאד לתרבויות ושפות, וידעתי שאני רוצה להיות מתרגמת. למדתי תואר ראשון בספרות אנגלית ובי.איי כללי ולימודי תעודה בתרגום, ולאחר מכן גם תואר שני בחקר תרבות.

עבדתי המון שנים כעצמאית בתרגום ולא התעסקתי בכלל ביצירה.

באיזשהו שלב קניתי מצלמה דיגיטלית, צילמתי והעליתי תמונות לפליקר, וכך הגעתי לפורומים של החלפות יצירתיות בין אנשים מרחבי העולם. באחת ההחלפות, הייתה דרישה לפריט אחד בעבודת יד, אז קניתי עבודת יד בנחלת בנימין, ורק כשמשתתפות אחרות החלו להעלות תמונות של ההחלפות שלהן, הבנתי שכולן עשו עבודת יד בעצמן. בהחלפה הבאה כבר הלכתי לחנות יצירה, קניתי קצת חומרים בסיסיים, ואז הסכר נפרץ….

עם הזמן התנסיתי בתפירה, קולאז', אמנות בנייר ועיצוב אלבומים ועוד ועוד טכניקות וסגנונות ועם השנים החומרים השתלטו עלי ועל הבית, עד שזה הפך למקצוע שלי.

לפני כשבע שנים התחלתי להעביר סדנאות יצירה פה ושם, ולפני כמה חודשים, כשחזרתי מחופשת לידה עזבתי רשמית את התרגום, וכיום אני רק עוסקת ביצירה. אני עוסקת בגילוי ופיתוח יצירתיות, בעיקר באמצעות סדנאות היומנים החזותיים וגם במגוון סדנאות אחרות שבהן אני מלמדת טכניקות שונות ושילובן (מיקסד מדיה).

אני כותבת יומן מגיל צעיר. בגלל שגרנו בחו"ל, כתיבת יומנים ומכתבים הייתה חלק מהשגרה שלי.ההורים שלי מאד עודדו את זה, ויש לי יומנים מסודרים החל מכיתה ג' ואילך. בשנים הללו היומן הוא בעיקר טקסטואלי עם מעט גזרי עיתונים.

הפעם הראשונה שבה כתבתי יומן מסע הייתה לפני צבא. נסעתי עם ידיד לטיול רכבות באירופה ושם כתבתי כל יום בדיוק מה עשינו. שם גם התחלתי להדביק ביומן גלויות, כרטיסי טיסה וכד' שאספתי במהלך הטיול.

למעשה, העיסוק בתיעוד ויומנים מלווה אותי כל חיי. תמיד נהניתי לקרוא ספרות בז'אנר של יומנים, התכתבתי המון עם חברים לעט.

כשגיליתי את עולם היצירה, גיליתי גם את עולם יומנים החזותיים, Art Journaling,שזה בעצם כמו יומן, אבל בצורה חזותית, שזה משהו שמאד מעניין אותי היום, ואני עוסקת בו רבות.

הייתי גם בסדנאות בחו"ל, אני חוקרת את התחום,ולאחרונה נבחרו עמודים מהיומנים שלי להשתתף בספר על יומנים חזותיים מכל העולם, שיצא לאור בינואר.

בכל פעם שאני נוסעת לחו"ל אני מכינה מראש יומן מסע. אני יודעת שאם אני לא אתעד את הנסיעה במהלך הטיול, אני כבר לא אעשה זאת בארץ.

אני אוהבת למלא את היומן תוך כדי הטיול, כי יש לו תפקיד בעיבוד של החוויות של אותו היום. למשל, כשניצן, בני הבכור, היה בן ארבעה חודשים, נסענו איתו
לירושלים לטיול של כמה ימים, שם בפעם הראשונה כתבתי יומן עם ילד. בערב, בסוף כל יום, למרות שהייתי עייפה, נהניתי לשבת במרפסת, לעבור על החוויות ולעבוד ביומן. זה במידה רבה כמו לעבור על התמונות בסוף יום ארוך, זה מרגיע אותי, גורם לי להיזכר בחוויות של אותו יום, מעין תהליך תרפויטי כזה.

אני מצלמת המון. בנוסף למצלמות הדיגיטליות שלי, יש לי גם מצלמת פוג'י אינסטקס שהיא כמו פולרואיד, ואז כבר במקום אני מדביקה את הצילומים ומתייחסת אליהם.

תמיד יש איתי קלמר ובו קצת טושים, וואשי טייפ ומספרים.

ביפן, בגלל שהדברים שם כל כך ייחודיים, קניתי גם פריטים בחנויות יצירה ושילבתי אותם ביומן.

הטיול ליפן היה הגשמה של חלום. נסענו לשם לירח הדבש שלנו לטיול של שלושה שבועות. כבר בארץ הכנתי את היומן עצמו. לקחתי ספר ישן, וצבעתי את הדפים שלו.
את הכריכה הכנתי עם דפים יפניים שהיו לי, ובתוך הספר גם הדבקתי מראש אלמנטים יפניים כמו מכתביות ישנות, מדבקות. הכנתי גם מעטפות לשים בהם דברים. ביפן אספתי חומרים מקומיים, קטלוגים מחנויות בגדים, מפות ועוד. מה שמיוחד ביפן בהקשר הזה הוא שבכל מקום בו מבקרים יש עמדה של חותמות מיוחדות ואת יכולה להחתים ביומן שלך. ביום יום הייתה לי מחברת קטנה שבה אספתי חותמות ואח"כ גזרתי אותן והדבקתי ביומן עצמו.

בעבר, הכתיבה הייתה ממש לצורך של תיעוד. למשל בגיל 18 כתבתי הכל מכל, מה עשינו, מה קרה בכל רגע נתון. היום זה מגיע יותר מהצורך של העיבוד, לחשוב על החוויות ולעבד אותן תוך כדי העבודה ביומן. אני פחות מרגישה צורך לכתוב ולתאר דברים קטנים. זה פחות טכני, ויותר רגשי. בגלל שנושא השפה הוא חלק ממני, אני מתייחסת הרבה ביומנים שלי לשפה המקומית, למילים שאנחנו לומדים במהלך הטיול, למחוות ולתרבות. אני אוהבת לאסוף מילים וביטויים מקומיים, ויש לכולם מקום ביומנים שלי. זו מזכרת אותנטית מצויינת מהטיול.

יש הרבה אנשים מרתקים שכותבים יומנים שמעניינים אותי, ואחד מהם הוא דן אלדון. הסיפור שלו מאד טראגי. הוא היה עיתונאי צעיר שחי באפריקה ותיעד אותה ביומנים על גבי יומנים. היומנים שלו מרתקים. הם מלאים בגלויות, צילומים שלו וכל מיני מזכרות וכרטיסים., הוא נהרג בגיל מאוד צעיר, ואימו הוציאה לאור את היומנים שלו.

טיול לחו"ל הוא באמת הזדמנות נהדרת ליצור יומן מסע חזותי. ההמלצה העיקרית שלי היא לאסוף. אני מניחה שמי שרוצה ליצור יומן מסע חזותי הוא מלכתחילה אדם עם נטייה לאיסוף של כל המזכרות הקטנות האלה מהטיולים.

מה לאסוף? הכל. מגזינים מקומיים עם תמונות ושפה של המקום, גלויות, אלמנטים שייצגו את השפה של המקום, בולים, מפות, מפיות ממסעדות, כרטיסי טיסה ונסיעה, מדבקות על המזוודות, כרטיסי כניסה למקומות שונים, כרטיסים לדלתות של המלונות, ניירות מכתבים של המלון.

בפועל, לא תמיד יש זמן, כוח או חשק לעבוד ביומן תוך כדי הטיול, אבל אם החומרים זמינים, יש יותר סיכוי שזה יקרה. לכן אני חושבת שכדאי תמיד לטוס עם מחברת קטנה וכמה דפים, עט, מספריים, וואשי טייפ כדי שיהיה קל להדביק.

חשוב לי לציין שהכנת יומן מסע חזותי לא מיועדת רק למעצבים או אמנים. דווקא כשמטיילים עם ילדים,העבודה ביומן בזמן הטיול יכולה להיות פעילות משפחתית נהדרת. הילדים מתעסקים באיסוף של החומרים ליומן, ובערב המשפחה יושבת יחד, נזכרת בחוויות של אותו היום ומכינה במשותף את היומן.

אנחנו מאד רוצים לנסוע לארה"ב,אבל היעד הקרוב כנראה יהיה אילת.
הבן שלי קרא את הספר על הדגיג הקטן, והבטחנו לו שניסע למצפה התת-ימי.

לאמסטרדם. אני מוכנה לטוס לאמסטרדם בכל רגע נתון. זאת עיר מאוד
צבעונית ומעניינת, האנשים שם מקסימים והאוכל טעים.

אין מקום כזה.

יפן הייתה החלום הגדל שלי, ואין אף מקום שבוער בי כעת. אולי לאיסלנד
או סקנדינביה.

רגליים!

צריך לנסח את זה המאכל הכי מוזר שלא אכלתי בחו"ל. כי כשהיינו
ביפן הייתי בהריון ולא יכולתי לאכול שום דבר מיוחד. אפילו סושי לא אכלתי שם…בכלל,
אני מעדיפה לא לאכול דברים מוזרים, אלא דברים טעימים.

אכלתי הרבה דברים טעימים, אבל משהו שזכור לי במיוחד הוא בארה"ב –
קלאם צ'אודר סמיך ועשיר בתוך לחם.

אני אוהבת ללכת לאיבוד ולגלות מקומות קטנים ומעניינים.הכל כל כך זר ושונה, שאני נהנית אפילו לבקר בסופרמרקט וובפארמים מקומיים ולקנות לי דברים
מיוחדים שיזכירו לי את המקום, את הריחות והטעמים שלו. אני פשוט אוהבת לשוטט ברגל ולהרגיש בבית. לקום בבוקר, לקנות גבינה ולחם איכרים טרי ולעשות פיקניק. לשמחתי, אופיר, בעלי, שותף לצורת הטיול הזאת, ואנחנו מאוד נהנים תמיד ללכת המון ברגל ולבדוק את כל המקומות השכונתיים שנמצאים באזור המלון שלנו, עוד לפני שאנחנו מתפנים לדברים תיירותיים יותר.

ביפן, לדוגמה, ביקרנו בשכונת מגורים רגילה לחלוטין,ובמקרה יצא שנכנסנו למועדון קשישים שבדיוק חגגו בו עם קריוקי, ונתנו לנו ממתקים יפניים. אני אוהבת את החוויות האלה.

ולסיום, כדי לקבל השראה נוספת בחרתי לכם שתי אמניות מחו"ל שיוצרות יומנים חזותיים ססגוניים ומיוחדים עם דגש על מסעות.

Mary Ann Moss, אמריקאית מלוס אנג'לס, מסתובבת בעולם עם מחברת, מצלמה, עט דיו ועוד כמה גאדג'טים ומתעדת את המסעות שלה ביומנים חזותיים
אותם ואת תהליך העבודה היא מציגה לראווה בבלוג המאד מושקע שלה dispatch from LA.

Mae Chevrette צלמת, ציירת וטיילת מושבעת. Mae Chevrette הופכת את המסעות שלה ליומנים חזותיים ואת היומנים לאמנות על קנבס.

אסיים, כהרגלי עם שיר, הכינו את הממחטות וקבלו את The Way we Were של ברברה סטרייסנד: