פרנקופילים אנונימיים

דצמבר 28, 2014
פריז

רואה עולם מארחת: צבי חזנוב

חודש דצמבר הינו אחד החודשים המוארים בפריז. העיר כולה מנצנצת בשלל אורות ומקושטת ברבבות עצי חג מולד.
השיא הוא בחגיגות השנה החדשה או אז מבינים מדוע זכתה פריז תואר “עיר האורות”, ב31.12 מתקיים ברחבת מגדל אייפל מופע אורות מרשים במיוחד והמגדל עצמו מהבהב באלפי נורות צבעוניות.
לכבוד סוף שנת 2014 הצעתי לצבי חזנוב, פרנקופיל מושבע, מדריך טיולים לפריז והבעלים הגאה של האתר הנפלא “פרנקופילים אנונימיים” להתארח בבלוג. פגשתי אדם מרתק ביותר, מקסים ומשעשע, עם ידע נרחב ומקיף אודות צרפת ואני מזמינה אתכם להכיר אותו לעומק דרך הריאיון שערכתי עמו.
חלק מהצילומים בפוסט צולמו על ידי גלשטיינר, פרנקופילית נלהבת  שמאד אוהבת צילום ופטיסרי.
צבי הינו חובב שאנסונים צרפתיים (אלא מה..) ולכן אני מקדישה לו שני שיר של איב מונטאן על פריז

 

מתי, איך ולמה הפכת לפרנקופיל?
אני חושב שהפכתי לפרנקופיל בסביבות גיל 9-10. הכל התחיל מטיול בעמק הלואר שבמהלכו ראיתי באחת הטירות פורטרט של מלך מאוד מכוער. הכיעור שלו סיקרן אותי ושאלתי את הורי מי זה. הם אמרו לי שזה פרנסואה הראשון. אינני יודע מדוע אבל השאלה הבאה שלי הייתה “ממה הוא מת?”. אף אחד לא יכל לענות לי על השאלה הזאת אך כשחזרתי נתקלתי במקרה בספר “דברי ימי צרפת” (מאת אנדרה מורואה) אצל החברים של ההורים שלי והתחלתי לקרוא אותו בתקווה למצוא את סיבת המוות.
הספר לא הצליח לעזור לי לענות על השאלה הזאת אבל גרם לי להתאהב בהיסטוריה הצרפתית והוביל אותי להמשיך לקרוא ולהתעניין בתחום (אחרי עשר שנים מצאתי את סיבת המוות שלו, שהיא למען האמת די פיקנטית, ואתם מוזמנים לקרוא עליה כאן). בקיצור אם גוגל היה קיים כשהייתי ילד, ככל הנראה לא הייתי הופך לפרנקופיל והאתר לא היה נוצר מעולם 🙂
הכל התחיל בגללו – פרנסואה הראשון
מה זה אומר מבחינתך להיות פרנקופיל?
ישנן כמה דרגות של פרנקופיליה. יש את הדרגה הקלה שחלק גדול מאוד מהאנשים שביקרו פעם או פעמיים בפריז “סובלים” ממנה. היא מתבטאת בגעגוע
קל לעיר האורות ולמה שהיא מייצגת (פטיסרי, בתי קפה, בוטיקים, גנים וכו’), אני מאמין שרוב קוראי הבלוג שלי הם כאלו, אחרת לא היו מגיעים אלי. ויש את “המקרים הקשים”, אליהם אני משתייך, אשר חיים וחולמים את צרפת יום יום. אנשים ש”סובלים” מפרנקופיליה חריפה מתחילים להתגעגע לצרפת בעודם שם. כל בדל חדשות על מוזיאון חדש, פטיסרי או גלרייה בעיר האורות יגרמו להם לרוץ לאינטרנט ולראות אם אין איזה דיל טוב, שיאפשר להם להגיע  לפחות לכמה ימים. אלה אנשים שצורכים את התרבות הצרפתית בכל מצבי הצבירה שלה (ספרים, סרטים, אוכל ומוזיקה) כמעט כל יום וכל מה שקורא להם מזכיר להם איזה שיר של ברסאנס. באנגליה היו בטח מאשפזים אותם בכפייה, פה בארץ עוד לא יודעים איך לאכול אותם (זה מזכיר לי ביסטרו נהדר שאכלתי בו בטיול האחרון שלי בפריז. הא, טוב, לא חשוב…) אבל הם ממשיכים כי זו התמכרות שעוד לא מצאו לה פתרון (ישנם כמה צרפתים, במיוחד נותני השירות שביניהם, ש”הכנסת האורחים” יחד עם “אהבת האדם” הטבעית שלהם, עוזרים קצת להוריד את רמות הפרנקופיליה, אולם אפילו הם לא הצליחו לחסל אותה לחלוטין).

פרנקופיל מקומי. צילום: גל שטיינר
פרנקופיל מודרני
מתי ולמה החלטת לפתוח את הבלוג שלך?
לבלוג קדם דף פייסבוק שהקמתי באוקטובר 2013 ואחרי שראיתי שפייסבוק זו לא פלטפורמה לכתיבת תכנים, מצאתי את WIX ודי מהר הצלחתי להרים את הגרסא הראשונה של הבלוג שלי (נדמה לי שהפוסט הראשון נכתב בנובמבר 2013). אני חושב ששתי סיבות הביאו אותי לפתוח את הבלוג
הזה. הסיבה הראשונה היא  שאני מאוד נהנה לשתף אנשים בידע שלי. עד האתר מי שנהנו מזה היו חברים טובים שנסעו לפריז ולהם עזרתי לבנות את הטיול שלהם (מי שפחות נהנו מזה היו קולגות בעבודה שנאלצו לספוג אנקדוטות על ההיסטוריה הצרפתית בזמן ארוחת הצהריים בעודם בוהים בי בשעשוע מעורב במעט רחמים).
הסיבה השנייה היא העובדה שאני מתקרב בקצב הולך וגובר לגיל 40. לא שמדובר במשבר גיל הארבעים המפורסם (אני עוד לא סיימתי עם משבר גיל ההתבגרות), אלא שבתחום בו אני עובד, אני איש שיווק בחברת הייטק, תוחלת החיים התעסוקתית של רוב העובדים דומה לזו של שחקני כדורסל, דהיינו בסביבות גיל הארבעים צריך לחפש קריירה חדשה. במקום להתלונן (ובצדק רב) על האפליה על בסיס גיל במקומות העבודה אצלנו, החלטתי לקחת את עתידי המקצועי בידי ולנסות להקים עסק שממנו אוכל להתפרנס בכבוד ובהנאה ביום שאחרי ההיי טק.
מבחינתי הבלוג והאתר הם הבסיס לעסק הזה וכולי תקווה שבעוד מספר שנים אוכל להתפרנס מזה ולעסוק בזה “פול טיים”. אם כן זו תהיה סוג של פנסיה מוקדמת, מכיוון שאדם חכם מאוד אמר פעם שאם אתה עוסק במשהו שאתה אוהב אתה לא תעבוד ולו יום אחד בחייך.
כיצד הגעת להדרכה של טיולי נשים בפריז?
רוני מדרך נשית קראה את הבלוג שלי והציעה לי להדריך מעין “קייטנת נשים” בפריז יחד עם עם השחקנית והאומנית נולי עומר, אחת מהפרנקופיליות המצחיקות והמקסימות ביותר שיצא לי להכיר. מבחינתי זו הייתה חוויה מדהימה ואני מודה לה מקרב לב על כך שנתנה לי את הצ’אנס להוציא טיול כה מורכב, אשר הפך לסיפור הצלחה.
אשמח מאוד לשחזר את ההצלחה הזאת במהלך שנת 2015 ולהוציא מספר טיולים לפריז ולסביבה הקרובה.
המדריך החושב צבי

 

איזה רובע אהוב עליך במיוחד בפריז?
שאלה קשה מאוד, מכיוון שזה משתנה מעת לעת. ככלל אני חושב שאני איש הגדה הימנית מכיוון ששם אני מרגיש בבית (אני מאוד נהנה לטייל בגדה השמאלית ובמיוחד ברובע הלטיני אולם שם אני מרגיש מעט בחו”ל). מבחינת הרובעים, פעם אהבתי מאוד את הרובע הראשון, ככל הנראה מטעמים נוסטלגיים מכיוון ששם, לפני כ-30 שנה, אני והורי התגוררנו בזמן הטיולים שלנו לצרפת. כיום הרובע האהוב עלי ביותר הוא המארה (רובעים שלוש וארבע) בגלל ההיסטוריה המדהימה שצפונה בו והיופי המאוד אותנטי שלו (זה אחד המקומות היחידים בהם לא נגעו הברון הוסמן ונפוליאון ה-3, כאשר בנו את פריז מחדש והפכו אותה לפריז שאנחנו מכירים).
כיכר ווז
Pain du Sucre העוגות הנפלאות של
לאיזה מקום בפריז אתה הכי מתגעגע כשאתה בארץ?
שאלה ממש ממש קשה. אני לא מתגעגע לבניין או רחוב מסוים אלא יותר לאווירה, לפארקים עם עלי השלכת, למטרו, לבתי הקפה, לשווקים, לפטיסרי, לבניינים. בקיצור כמעט להכל.
פריז בסתיו
שווקים
מנעולים
מטרו. צילום: גל שטיינר

 

מחוץ לפריז – מה המקום המועדף עליך בצרפת?
אני מאוד אוהב את Ile de France, האיזור שנמצא מחוץ לפריז. רוב הישראלים מכירים רק את וורסאי והיורודיסני ולא יודעים  שמדובר פה בפנינה
תיירותית עם ארמונות, כפרים רומנטיים והמון סיפורים שמעטים מאוד מכירים. לדעתי מדובר ביהלום שעוד לא התגלה ואשמח מאוד לעזור לאנשים לגלות אותו במהלך הטיולים הבאים שלי.
חוץ מהאיזור הזה אני מאוד מאוד אוהב את עמק הלואר בזכות הטירות וההיסטוריה ואת פריגור בזכות האוכל הנהדר והאווירה הקסומה.
טירה בעמק הלואר
מחוץ לצרפת – לאן היית רוצה לנסוע?
רוב האנשים חושבים שכל חיי נסעתי רק לצרפת, אבל זה ממש לא נכון. הייתי יותר מ 50 פעמים בחו”ל במהלך חיי וביקרתי ברוב אירופה, ניו יורק, סן פרנציסקו, מונטריאול וחלקים מתאילנד. אם היה לי מספיק זמן הייתי חוזר בחורף לתאילנד מכיוון שמדובר מבחינתי במקום הקרוב ביותר לגן עדן עלי האדמות (והיתרון הגדול שלו הוא שלא צריך למות כדי להגיע לשם). באביב/קיץ הייתי חוזר לאיטליה (ביקרתי בה 5 פעמים ואף כתבתי עליה את התזה שלי). לבסוף, ואולי זה יפתיע את חלקכם, הייתי מאוד שמח לחזור לאנגליה ולטייל באוקספורד, קיימברידג’, באת’, סקוטלנד ואירלנד (את לונדון אני מתעב
וחושב שהדבר הכי טוב בה זו הרכבת לפריז).
מעטים יודעים זאת, אולם לצד היותי פרנקופיל אני גם אנגלופיל לא קטן ולו היה לי יותר זמן הייתי פותח בלוג גם על אנגליה.
הפרנקופיל בתאילנד
לאן לא היית חוזר?
לא עולה לי בראש שום מקום כזה.
איזה מאכל צרפתי אתה הכי אוהב?
שאלה לא פשוטה, מכיוון שאני לא חושב שיש מאכל אחד שתמיד אחפש אותו (למען האמת יש מאכל כזה, מרק גולש, אליו אני מכור, אבל הוא לא בדיוק צרפתי). מה שכן אני מאוד אוהב את מאכלי הים  והשבלולים לצד הקינוחים הצרפתיים, ובמיוחד מוס השוקולד והקצפת.
פירות ים
קינוחים. צילום: גל שטיינר
עוד קינוחים. צילום: גל שטיינר

 

איזה מאכל צרפתי אתה מסרב לאכול?
לא חושב שיש מאכל שלא ניסיתי כי הוא דחה אותי. אולם, ישנו מאכל דוחה אחד בשם Andouillete (סוג של נקניקייה המורכבת מחלקי פנים של חזיר ועם ריח חזק מאוד של שתן), אותו ניסיתי פעם אחת בליון ונראה לי שלא אנסה אותו שוב.
מהו בית הקפה/קונדיטוריה/פטיסרי המועדף עליך בפריז?
אני מאוד אוהב את Stohrer הן בגלל העיצוב והעוגות והן בגלל ההיסטוריה שלו (הוא קיים משנת 1730). מצד שני בטיול האחרון שלי ביקרתי ב l’eclair de Genie ואכלתי את האקלייר הכי טעים שאכלתי בחיי (זה לא יהיה מוגזם לומר שכל ביס באקלייר פירות היער הרגיש כאילו אני מדבר עם אלוהים).
אקלייר אלוהי
מה בארץ מזכיר לך את צרפת?
דברים קטנים, לדוגמא פסי החניה בצבע כחול-לבן-אדום (הצבעים של דגל צרפת). חוץ מזה ישנם כמה וכמה מקומות (במיוחד פטיסרי ומסעדות), אשר מזכירים לי את צרפת וניתן למצוא אותם בבלוג שלי בפינת “פריז בישראל“.
קינוח צרפתי במסעדה ישראלית. מסעדת מונה בירושלים
טיפ לפרנקופילים מתחילים?
אל תהפכו את הטיול שלכם לצרפת למעין מסע כומתה של סיום הטירונות בו תנסו לראות כמה שיותר דברים בכמה שפחות זמן. זה חסר סיכוי ויהרוס לכם את הטיול. במקום זאת תבחרו מקום אחד ליום אותו אתם “חייבים” לראות וקחו את שאר הזמן באיטיות. שבו בבתי הקפה, שוטטו בשווקים, אל תתביישו להיכנס לאיזו סמטה מקסימה, שפתאום ראיתם, גם אם היא לא בדיוק נמצאת במסלול שלכם. פתחו את העיניים, האף והאוזניים ותנו לצרפת לחדור לכם לוורידים.
קינוחים שחודרים לורידים. צילום גל שטיינר
קינוחים שחודרים לעורקים
חג המולד בפריז
אל תתעסקו איתי, אני כלב צרפתי
יש גם אייפל לקינוח. צילום: גל שטיינר
איזה שיר אתה בוחר לסיום…..
ככלל אני אוהב את ברברה והשיר האהוב עלי ביותר (שהוא גם הרינגטון שלי) הוא Ma plus belle histoire d’amour c’est vous. מצד
שני ממש לא מזמן נתקלתי בשיר מקסים בביצוע של הזמרת Zaz, שמדבר על פריז הלא מוכרת והלא תיירותית. התאהבתי בו מהשמעה ראשונה ומכיוון שהוא מייצג את מה שאני מאמין בו (פריז הלא תיירותית, שמחביאה אוצרות שתיירים שרצים אחרי מגדל אייפל לא רואים) ולכן אני רוצה לסיים איתו.

 

 

את האירוח של צבי נחתום בנימה תרבותית, עם המלצה שלו מהאתר על המוזיאון האהוב עליו בפריז:
מוזיאון הקרנבלה  Carnavalet לתולדות פריז
המוזיאון הקומפקטי (והחינמי) שוכן בלב רובע המארה בארמון שהחל להבנות בשלהי המאה ה – 16 ובמאה ה – 17 גרה בו מאדם דה סבינייה, אשר מכתבי הרכילות שלה לביתה הפכו למקור היסטורי חשוב לכל מי שמתעניין בחיי היום יום של האצולה בתקופת לואי XIV.
 במהלך המחצית השנייה של המאה ה – 19 נפוליאון השלישי והברון הוסמן שינו לעד את צורתה ואופייה של פריז באמצעות הרס שכונות ישנות ובניית השדרות המוכרות לנו. מכיוון שבין הבניינים הישנים שנהרסו היו ארמונות לא מעטים הוחלט להקים מוזיאון שיתעד את תולדות פריז ויכיל בין השאר חדרים שלמים שנלקחו מאותם ארמונות שנהרסו. זה היה הבסיס למוזיאון לתולדות פריז שהוקם בין השנים 1866 ל 1880. בשנת 1989 הוחלט לאחד את הבניין עם ארמון סן פארגו (Saint Fargeau) הסמוך ונוצר קומפלקס מוזיאוני גדול של פסלים, תמונות, שלטי חוצות, דגמים ועוד, אשר כולם מספרים את ההסטוריה של פריז מראשיתה ועד ראשית המאה ה – 20.
שלט עתיק במוזיאון הקרנבלה

 

חצר מוזיאון הקרנבלה

 

רוצים לקרוא עוד?

תגובות פייסבוק

Leave a Comment

אשמח גם להצטרף לרשימת התפוצה

HTML Snippets Powered By : XYZScripts.com

מוזמנים להמשיך לראות עולם

 

 הצטרפו לרשימת התפוצה וקבלו:

 המלצות על יעדים,

טיפים על מקומות נחמדים,

מידע על מסלולים

והשראה לטיולים 

תודה שנרשמת. מייד יגיע למייל אישור על ההרשמה. במידה ולא הגיע מייל ייתכן והוא מסתתר בתיקיית קידומי מכירות.