יוון זה כאן

נובמבר 29, 2015
יוון זה כאן

הבלוג מארח: כרינה ובר

כרינה ובר היא אחת הנשים הכי מוארות שאני מכירה ואני לא מתכוונת 'מוארת' בקטע ניו אייג'י, אלא שבאמת קורן ממנה אור יקרות של תבונה, טוב לב ורגישות.
אני מאד שמחה לארח אותה אצלי ולפתוח איתה את סדרת הכתבות לקראת חנוכה וחגי דצמבר.

כרינה היא מאמנת אישית ובעלת הבלוג המיוחד במינו 'כי חייב לצאת מזה משהו טוב'

 

מכל הארצות בעולם, היעד האהוב עליה הוא יוון.

 
כרינה מביאה איתה לפוסט את המראות והקולות של יוון, אני קניתי לכבודה בקבוק אוזו  וכדי להיכנס לאווירה ה'נכונה' אני מקדישה לה שיר יפהפה של זמר אהוב על שתינו:

 

לל

למה יוון?
חח 
אני לא יכולה לדבר על יוון מבלי לדבר על אבא שלי.
אבי היקר עוסק ביבוא ויצוא של מזון מאז ומתמיד. ההתמחות שלו היא זיתים ושמני זית. מה שאומר שהדרכון שלו מלא כמעט לגמרי בחותמות של פקידי מכס יוונים. אני זוכה לשמוע סיפורים על יוון מאז שאני זוכרת את עצמי.
כילדה, הייתי יושבת לידו בזמן שהיה פורק את המזוודות שלו ובולעת בשקיקה כל פרט, כל זיכרון, כל תיאור מהנסיעה האחרונה שלו.
אבי הוא הסיבה שבגינה אני אוהבת לטייל בעולם. נדבקתי בחיידק הזה חזק מאוד. ממנו קיבלתי את תשוקת הטיולים בכלל ואת התשוקה ליוון בפרט.
שנינו חולקים חלום משותף לרכוש שם בית קטן שיהווה מקלט של שקט ושפיות לכל אחד מבני שבט משפחת ובר.

 

התמונה מכאן

 

מתי ביקרת ביוון לראשונה?

את הביקור הראשון שלי ביון עשיתי בגיל 17 יחד עם החברות שלי בתיכון.
זה היה הטיול הראשון שלנו בחול יחד וזו הייתה חוויה נהדרת. לאחר מכן, עשיתי הפסקה ארוכה מאוד של כמעט 17 שנה, בהם טיילתי המון בחול. הייתי במזרח הרחוק מספר פעמים, מזרח אפריקה, מרכז ומערב אירופה, מרכז אמריקה ומה לא.

רק בגיל 34 חזרתי לפנינה שלי. זה קרה 3 ימים לאחר שהתחתנתי. אני והאיש שלי לקחנו כמה ימים של שקט בכרתים.
מאז, כל קיץ אני שם. הייתי צריכה לטייל כמעט בחצי עולם כדי להבין שהיעד האהוב עלי, נמצא ממש כאן, שעה וחצי מהבית שלי. מדהים.

יוון מגלמת בתוכה כל כך הרבה דברים שהם "אני".  יש בה שקט, פשטות, מרחבים, תשוקה, אוכל מטורף, אנשים נפלאים. כשאני שם, אני מרגישה בבית.
אבי היקר שבאמת היה בכל העולם, תמיד אמר לי- "אם תשאלי אותי באמת איפה ארצה לחיות, זה יהיה יוון". היום אני מבינה אותו.  אני באמת ובתמים חושבת שאגן הים התיכון הוא האזור הכי הכי "שווה" בעולם. יוון, היא הפנינה של האזור הזה. אנחנו ברי מזל להיות קרובים אליה כל כך. כדאי לנצל את זה ולהנות ממנה כמה שיותר.

 

כרינה ודרור על מדרגות האקרופוליס

 

מקומות שלא תרצו לפספס בטיול ליוון

אתונה

עיר שנויה במחלוקת. היא לא חביבה על מרבית האנשים, אבל אני ממש ממש אוהבת אותה. נדיר שתפסתי טיסה ישירה לאיים, אז אני בדרך כלל עוברת דרכה ונשארת ללילה או שניים.
מה אני אוהבת באתונה? אני מיד אציין מספר דברים לעשות בה, אבל מעבר לכך, אני אוהבת את האנרגיה שלה. אתונה כמו ערים קלאסיות אחרות משלבת בין עתיק מאוד לחדש. השילוב הזה תמיד קונה אותי.

 

אתונה. צילום: כרינה ובר



 אקרופוליס

כן, אני יודעת. זה אתר מוכר וידוע ומה אני מחדשת פה בכלל… הערים של התרבות הקלאסית כמו אתונה, רומא, איסטנבול, ירושלים – יש בהם קסם אחר.
בפעם הראשונה שבקרתי באקרופוליס הייתי בת 17 בטיול של בנות. הגענו בשעת צהריים ואני לא ידעתי כלום על אתונה, פילוסופיה יוונית או העולם הקלאסי. הביקור היה, איך לומר, משעמם למדי.

לפני שנתיים חזרתי לאתר המופלא הזה. הפעם בשעת שקיעה, מצוידת בידע רב על התרבות הקלאסית, על הארכיטקטורה, על הרעיונות הנפלאים של ההוגים היוונים. זו הייתה חוויה אחרת לגמרי.
מה שקרה לי שם הוא גם מה שקרה לי בפעם הראשונה שהייתי בקולוסאום ברומא. אני נוגעת באבנים העתיקות האלה וצמרמורת עוברת בתוכי. אני חושבת על מה שעבר על העיר הזו מאז שאבנים אלו הונחו שם ולא יכולה שלא להתרגש.

האור באקרופוליס הוא אחר. יש לו גוון אחר, מגע אחר. יש שם אווירה של קסם. אין לי מילה אחרת. אתונה כולה נפרשת בפנייך וכל שנותר הוא לקחת אוויר עמוק עמוק.
אני יכולה להמשיך ולתאר את החוויה, אבל האקרופוליס הוא מקום שניתן להבין את החוויה שלו רק כשנמצאים שם. המילים לא יכולות להעביר זאת.
אני ממליצה להגיע בשעות הבוקר המוקדמות או לקראת השקיעה. רצוי מאוד לשלב עם ביקור במוזיאון האקרופוליס שהוא מוזיאון מרשים ומרתק שנמצא ממש מול הכניסה הראשית לאקרופוליס.

 

 

הרכבת השמחה של אתונה

טוב, אני מודה זו המלצה קצת הזויה, אבל בחיי שזה שווה. יש רכבת 'של פעם' שיוצאת מכיכר סינטגמה ומקיפה את כל העיר העתיקה באתונה. אני לא אוהבת את האוטובוסים התיירותיים הקלאסיים. ברכבת יש משהו מאוד נגיש. היא פתוחה, אז אפשר "להרגיש" את העיר.
זה נשמע כמו אטרקציה מצוינת לטיול עם ילדים, אבל אני נהניתי ממנה לא פחות. חוץ מזה, כולנו ילדים בנפשנו.

אתונה. צלמת: כרינה ובר

 

אוכל

אני פודית לא קטנה, אז קניות של אוכל הם הקטע שלי תמיד ולא משנה לאן אני טסה.
מי שמכיר אותי יודע שאני טסה עם מזוודות גדולות וחצי ריקות כדי להשאיר מקום לכל האוכל  שאני מביאה. אני כמעט ולא עושה קניות בחו"ל. תקציב הקניות שלי מוקדש ברובו לפרודוקטים מקומיים שאני נוהגת להביא עמי.
בן זוגי, דרור, אומר, שבשיקוף של המזוודות שלנו, רואים פשוט מעדניה שעוברת מול הגלאים של מכונת השיקוף.

אני רוצה להמליץ על 2 מקומות שונים מאד. אחד זה השוק של אתונה. יש בו אזור של בשר (שאליו אני בדרך כלל לא נכנסת. אני לא צמחונית, אבל קשה לי להסתובב שם, המראות קשים לי מדי), אזור של דגים ופירות ים  והאזור של הפירות/ ירקות/ תבלינים/ מעדנים וכו'. אם אתם חובבי שוק כמוני, השיטוט בשוק הוא חוויה משכרת חושים.
לרוב, אני משאירה את הביקור שם לשעות האחרונות לפני הטיסה הביתה. אני מגיעה עם סל כמו אתונאית אמתית ומצטיידת לשנה. בפעם האחרונה חזרתי עם- 8 ליטר שמן זית, 5 קילו פטה, 3 ליטר יוגורט, מלא אורגנו, אוזו וסוכריות אוזו ומה לא…

 

השוק של אתונה

 

בשוק עצמו, אני ממליצה במיוחד על מעדניה נפלאה בשם messinezis. את רוב הגבינות, אני קונה שם. בעל המקום הוא איש מקסים בשם יורגו. הוא נותן לי לטעום כמה שאני רוצה וממה שאני רוצה והוא דואג לארוז לי את הכל בוואקום. אם יוצא לכם להגיע אליו, מסרו לו המון דש ממני.

 

כרינה, יורגו והחבר'ה

 

המקום השני, שונה בתכלית והוא הסופר הכי גדול באתונה של רשת הסופרמרקטים היוונית AB.
הסופר נמצא בשכונה שקצת מרוחקת ממרכז אתונה.  הדרך הכי קצרה היא לקחת את הקו האדום במטרו ולהגיע לתחנת Attiki  (כ- 12 תחנות מכיכר סינטגמה). כשיוצאים מתחנת המטרו, נגלה בפניכם סופרמרקט ענק! חווית הקניה שם מטורפת. האיזור של היוגורטים גדול יותר מגודלו של סופרמרקט ממוצע בארץ.
מצאתי שם פרודוקטים מעניינים שלא מצאתי בשוק ומה שהכי הדליק אותי הוא שהסתובבתי עם עגלת סופר ולכמה שעות הרגשתי שאני תושבת המקום שפשוט באה לעשות קניות הביתה. מומלץ מאוד!

פארוס

לפארוס הגעתי לגמרי במקרה לפני 3 שנים. חיפשתי יעד חדש לטיול ביוון.
איכשהו בשיטוטי ברשת, הגעתי לאי הזה. אני אפילו לא זוכרת מה היה שם שגרם לי להחליט שזה היעד הבא שלי ביוון, אבל שום דבר לא קורה במקרה.
פארוס היא לא בשביל כל אחד. יש אנשים שלא בהכרח יתאהבו בה. שלא כמו סנטוריני או מיקונוס (שהם גם חלק מקבוצת האיים הקיקלידיים), אין בה איזו אטרקציה גדולה במיוחד. זה אי קטן למדי, יש בו חופים טובים, מסעדות מצוינות, כפרי דייגים יווניים קלסיים- דברים שתמצאו בכל אי, אבל איכשהו בפארוס, אני מרגישה בבית.

אז מה אני עושה בפארוס?

מסתובבת בין חנויות הבוטיק בכפר נאוסה, מתענגת במים הצלולים בחוף מולוס או סנטה מריה. הולכת למדוט במרכז טאוס באמבלס, אוכלת דגים טריים בכפר הדייגים אליקי ורואה את השקיעה במקום הכי גבוה בעיר לפקס.

 

 

 

 

סנטוריני


לסנטוריני חזרתי הקיץ, בפעם השניה אחרי יותר מ-20 שנה….
הפעם הראשונה הייתה שוב באותו טיול של גיל 17 והחלטתי שאני רוצה לחזור אליה ולגלות אותה מחדש עם האיש שלי. אני מנסה להימנע ממקומות הומי אדם או מקומות פופולאריים מדי ולכן הגעתי בציפיות מאוד נמוכות. אני חייבת להודות שהופתעתי לטובה.
זה נכון שיש בה מקומות הומי אדם ופלאשים של מצלמות, אך לא רק.
סנטוריני היא אי מאוד מאוד דרמטי.  התפרצות הר געש הפכה את האי הזה לתופעה מדהימה מבחינה גיאולוגית. חציו גבוה מאוד ומשקיף ללוע הר הגעש שעליו בנויים שלושה כפרים מקסימים בצבעי לבן כחול בוהק, סימטאות צרות של אלפי מדרגות, מלונות בוטיק מיוחדים ומעולים עם בריכות המשקיפות על הלוע הפעור של הר הגעש הקדום.
חציו השני שטוח לחלוטין ומתאפיין בחופים שחורים שמקורם בפעילות הוולקאנית של האי בעבר.

 

 

 

מי לא מכיר את התמונות הדרמטיות של סנטוריני?
את הנופים המוטרפים האלה תוכלו למצוא בעיירות פירה או אויה.
אני מודה שלא משנה כמה תמונות ראיתי, עדיין כשהגענו לפירה בערב הראשון, הלסתות שלנו נפלו. יש משהו בגובה הזה ובכחול האינסופי שנשקף ממנו, שלא יכול להרפות ממני.
אם תשאלו אותי, הכי כיף לבלות את שעות היום בחופים הנהדרים באי. חופים כמו קאמארי או פריבולוס ולשוטט בין הבוטיקים והמסעדות השוות של פירה או אויה בשעות השקיעה והערב.
מה שהתחיל כחשש להמוניות ומסחריות יתר, הפך להיות חופשה מצוינת!

 

 

 

 

מה היעד הבא שלך?

אני מאוד רוצה לגלות את אזור פיליון בצפון יוון.
למעשה זו הייתה התוכנית המקורית שלנו בקיץ האחרון, אבל ברגע האחרון החלטנו שאין לנו כוח לנסיעות ארוכות.
האיזור הזה מאופיין בנוף שהוא הררי וירוק יחד עם הים היווני המושלם. זה איזור אחר לחלוטין מהאווירה הטיפוסית של האיים ואני מצפה מאוד לחוות אותו. אולי בקיץ הבא…

 

pelion. picture from the site pelionweb.gr

 

map of pelion. picture from the site pelionweb.gr

 

לאן לא תחזרי שוב?

האמת היא שאני לא יכולה לחשוב על מקום ביוון שלא הייתי חוזרת אליו.
אני חושבת שכדאי להימנע מהאיים הפופולאריים בחודשי הקיץ. אני תמיד טסה בשבוע הראשון של ספטמבר.
אני יודעת שזה קל כי עדיין אין לי ילדים, אבל אני מכירה גם הרבה משפחות שעושות זאת. הסיבות לכך הן כלכליות (המחירים יורדים ביותר מ-20% בספטמבר), אבל בעיקר כי אני רוצה להימנע מנחילי התיירים שיורדים מהמעבורות. אני לא אוהבת להיות חלק ממסות של אנשים. האווירה באיים משתחררת קצת אחרי חודשיים מטורפים ולטעמי זה בזמן הטוב ביותר.
אופציה נוספת היא מאי או יוני, אבל לא הייתי שם אף פעם בתקופה הזו, אז אני לא יכולה להמליץ על כך מתוך חוויה אישית.

 

חוף באי הפופולרי סנטוריני. צילום: כרינה ובר



איך את מתעדת את הטיולים שלך?

אממ… שאלה טובה. האמת היא שאני לא מתעדת טובה כל כך. שיגעון הצילומים האינסטגרמי/פייסבוקי/ פינטרסי וכו' פסח עלי.
למדתי צילום כחלק לימודי העיצוב שלי. בזמנו צילמתי במצלמה אנלוגית ופיתחתי את התמונות בחדר חושך. היה משהו רומנטי ואחר בצילום של פעם.
היום, האפשרות לצלם ולצלם טוב, היא מאוד זמינה ואולי זו גם הבעיה. שמתי לב כבר די מזמן, שאני עסוקה יותר בלתעד את החוויה מאשר לחוות אותה. ברגע שהבנתי את זה, התחלתי לצאת בלי מצלמה, בלי טלפון סלולארי. אני חושבת ששכחנו שתיעוד הוא קודם כל זיכרון פנימי אישי שלנו. זה משהו שאף מצלמה, מילה או סרט לא יכולים להחליף.
את מה שאנחנו חווים ברגע מסוים, אפשר לתעד בדרכים רבות, אך אף אחת מהן לא תצליח להנציח באמת את ההרגשה, ההתרגשות, התחושה של אותו הרגע. הרבה פעמים אני מצלמת כי אני יודעת שזה משהו שארצה מאוד להראות למישהו בבית. אבל הצילום מגיע מתוך געגוע או רצון שאותו אדם יהיה איתי עכשיו ברגע הזה ויחווה איתי ללא מילים את מה שטומן בחובו אותו הרגע.

על כן, אני אוהבת לתעד, אבל אני עושה את זה במידה קטנה יחסית. הצילומים מתעדים עבורי, המילים שאני כותבת עוד יותר. אבל העלאת זיכרונות יחד עם בן זוגי עושה לי את זה הכי הרבה.

לפני מספר ימים ראינו כתבה בטלוויזיה על המצב הכלכלי ביוון. הכתבה צולמה באתונה והיה שוט אחד שצולם בכיכר סינטגמה. פתאום ראינו את הקיוסק שבו אנחנו אוהבים לקנות. שנינו קפצנו בבת אחת  "הנה הקיוסק שלנו!" צעקתי. "הנה ההומלס שתמיד יושב שם עם הכלב שלו!!!" צעק דרור. וככה שנינו עומדים על הספה וקופצים כמו 2 ילדים קטנים. אפילו הוגו הכלב שלנו, לא הבין מה קורה והסתכל עלינו במבט מוזר.
זה התיעוד הכי הכי שווה בעיני. הזיכרון הפרטי והייחודי שלעולם לא יכול להילקח מאתנו.

 

 

 

איזה שיר את בוחרת לסיום?

אני מאוד מאוד מאוד אוהבת מוזיקה יוונית. לראיון היום בחרתי את הגרסה היוונית המקורית של הקולות של פיראוס:

 

 לל
עוד על יוון תוכלו לקרוא בפוסט משובח מבית היוצר של כרינה.

מזמינה אתכם להירשם לבלוג שלי וליהנות משלל פוסטים על מקומות בארץ ובחו"ל.

  

 

רוצים לקרוא עוד?

תגובות פייסבוק

Leave a Comment

אשמח גם להצטרף לרשימת התפוצה

HTML Snippets Powered By : XYZScripts.com

מוזמנים להמשיך ולראות עולם

 

 הצטרפו לרשימת התפוצה וקבלו השראה לטיולים 

תודה על הרשמתך! כדי להצטרף לרשימה יש לאשר את המייל שנשלח אליך ברגעים אלו ממש. במידה ולא הגיע מייל ייתכן והוא מסתתר בתיקיית 'קידומי מכירות'.